פרדס יוסף ויקרא שסה

לבטלה, אבל הכהן לא יוכל לברך דאצלו הוי ספק ברכה, דדילמא לא יתן לו אבי הבן לפדות, ושאני גבי מילה דמסור לו קודם הילד, והרי כבר מוטל לפניו

(רנ"ד י' ל"ח) וע"ע בהשל"ה מס' שבועות בשם מהרש"ל שהתיר החלב שנחלבה ביום א' של שבועות לאכלה באותו יום וכו' וכן הורה מהר"י מולין ז"ל, ולא ראיתי מי הפוסקים שהבי' דבריו אף לסניף להלכה להתיר

(שכ"ג י' י"ג) על הקו' למה לא נילף דאזלי' בת"ר מהא דסמכה שמירת שבת למורא אב דלא ישמע לו לחלל שבת, ואי ל"א בת"ר מהכ"ת דישמע לו דילמא לאו אביו הוא, ועי' בפמ"ג או"ח ס"ז דספק עשה דוחה לודאי ל"ת, וע"ע בתיבת גומא לך שנסתפק בזה, וע"ע בשו"מ מהדו"ת ח"א סי' צ"ה דמה"ט עדל"ת כי ל"ת ל"ה רק במזיד אם עובר, אבל אם אינו מתכוין למרוד בד' ואדרבה אם מכוין לקוים מצות ד' לא נעשה עבירה כלל, וע"ע בס' ברכת אהרן מאמר קע"ה דתלי' אי דבר שאינו מתכוין מותר, ולפי"ז א"ש הלא גם כאן אין כוונתו למרוד בד' ולחלל השבת, רק רצונו לקיים מצות כאו"א שהשווי כבודם לכבוד המקום, ובכגון דא אנו אומרים שאף ספק עשה דוחה לאו ברורה

(של"א: ל"ט) שאלו פ"א להגרא"ח מייזל ז"ל הרב מלודז שעכברים כססו גליוני ס"ת ועשהו כשני המגירה אם רשאים לחתוך המוריגים כדי להשוות הגליון שעדיין ישאר בו עד הכתב כפי הדרוש עפ"י ד"ת, אם יש בהגליון קדושה כמקום הכתב או לא, והשיב שמגמ' מופרשת ב"ב י"ד. בהא דת"ר אין עושין ס"ת לא ארכו יותר על הקיפו ולא הקיפו יותר על ארכו, מסופר: ר"ה כתב שבעין ספרי דאורייתא ולא איתרמי לי' אלא חד שיהי' בדיוק ארכו כהקיפו, ואי רשאין לקצץ הגליון העודף על השעור הנדרש למה הוצרך לכתוב שבעין ס"ת, הלא הי' יכול לכתוב אחד עם הגליונות רחבים, ואח"כ למדוד הקיפו ולקצץ הגליונים שיהי' ממש ארכו כהקיפו, (המודיע ש' תרע"ב גליון כ"ט)

(תל"ד י' ל"ו) במי שיש לו בן שאינו מתנהג כשורה צריך להראות לו אהבתו ולקרבו, עי' באלשך עה"פ אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך, נ' שאל יוכיח האדם את חבירו וע"י התוכחה יעשהו ללץ אלא יחזיק את חבירו לחכם ע"ש, וע' בס' ארץ צבי עיר קטנה לפרש הכ' הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, דהיינו שהתוכחה תהי' בלשון הזה והוא תוכיח עמיתך. שאל יאמר אליו שחטא רק יאמר אליו תוכיח את עמיתך, (למשל אם נמצא ב' אנשים שעשו איזה עבירה יעשה א"ע בפני א' מהם כאלו אינו יודע שעשה גם הוא העבירה הזאת, ויאמר אליו הנה אתה ביודעו ומכירו של האי גברא ודבריך נשמעים אצלו, ונכון שתוכיחו על הדבר מגונה שעשה) וע"ע חות יאיר שהאריך בזה, וע"ע בפרד"י ח"ב דרפ"ו בשם הה"צ מאלכסנדר ז"ל

ולפי"ז זכינו להבין מאמר נפלא (בסוטה י"ג.) אר"ל ברב בישר ברב בשרוהו, ברב בישר רב לכם בני לוי, ברב בשרוהו רב לך אל תוסיף, וחלילה לבחור חטאים חדשים על מרע"ה, שחטא נגד קרח, רק לפי המשפט הראוי אל המוכיח לאחר שחטא חטאה גדולה לבוא עליו בחריפים וגדיפים, אבל מרע"ה שיכל דברי תוכחותיו בהיפך בפאר וכבוד, ואמר להם זכרו נא מעלתכם וכבוד משפחתם, ולא נאה בעדכם לשלוח מדנים בין אחים, ולעומת מדה יקרה זאת שהיתה בו גם השי"ת חשבו לטוב, גם כעת שהרהיב בנפשו עוז והפציר בתפלה ואמר לו הקב"ה לאיש רב המעלה כמוך, לא יאות להרבות דברים כ"כ, ובתוכחה הנמרצה הראה לו אהבה מסותרת ועוז ידידות וזה שכוונו חז"ל באמרם ברב בישר ברב בשרוה: