פרדס יוסף ויקרא שס

ט"ז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, מאותיות מכנ"ף שומעים זמירות, כי צבי ינתן גם לאות צדיק, וגם גאולה החמישית בא תבוא, ועתו"ס סנהדרין (ל"ז:) ד"ה מכנף - וע"ש במגילה (י"א.) לא מאסתים בימי כשדים וכו', העבר יסוד לתקותינו לעתיד, ובימים עברו רבים קמים עלינו וה' לא נתנם להרע לנו, ותתחזק בלבנו הבטחון כי גם בעתיד עינו תהי' צופי' עלינו, וז"ש אחרי שלא מאס אותנו בימי כשדים וכו', מזה נשפוט כי יהי' ה' אתנו גם לעתיד, אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק (איוב ל"ו ג') אם נשים לנגד עיניני העבר עם תמונותי' השחורות שקמו עלינו להכרית לנו שם ושארית, ומכולם הצילנו ה', המה ברבות הימים כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד, אז ולפעלי אתן צדק, כי צדיק ה' בכל דרכיו ואין עולתה בו ונבטח כי גם לעתיד יגן בעדנו, וירום קרן עמו ותורתו הקדושה ויראנו קץ הפלאות וישועות, ונשמע קול מבשר בראש ההרים משפיע ישועה. ובאו לציון ברנה ולירושלים בשמחת עולם אכי"ר

פרדס יוסף

בכורי דוד

אמר בן המחבר שליט"א. מפני כי דרכי מעודי להיות נטפל ומחובר לטהור לספרי דבי רב מר אבא הרב הגאון שליט"א. אמרתי גם עתה לא אמנע מלהציג פה מעט הערות הנוגעים לספרו פרד"י ה"ב. אמנם אני טרוד במסחרי. ובכ"ז אצלתי לי פנאי גם לזה. כי יש בעולם שני מיני "השגת גבול". יש השגת גבול אחרים. ויש השגת גבול עצמו. והנה דבר השגת גבול אחרים ידוע לכל. והוא זה שבא לגבול חבירו ומקפח פרנסתו. ואופנים דומים לזה. והשגת גבול עצמו נקרא על אדם שהקדיש את מיטב שנותיו ואת יקרת כשרונותיו ומבחר יגיעתו לעולם החיים (ואין חיים אלא תורה) איך זה יעזבהו כולו מבלי שוב אליו עוד? וזה צער בנפש לשכוח את כל עמלו בתורה. ולעסוק רק "בשנים במקרא ואחד בתרגום". וע' בכריתות ט"ז א"ר עקיבא. שאלתי את ר"ג ור"י באטליז של עמאוס. כשהלכו ליקח בהמה וכו' וכ' התוס' בטעם הדבר שמספר מקום השאלה. להודיע שבחם שאעפ"י שהי' טרודים בעסקם הי' עוסקים בדברי תורה (עי' פרד"י ח"ב בהקדמה דף מ"ח) ועיני נשואות למרום שלא תמוש התורה מפי ומפי זרעי וזזע"ע

דוד פאצאנאווסקי פאביאניץ בהגאון המחבר שליט"א. וחתן הרב הגאון ר' שלמה יהדה ליב הכהן שליט"א המח"ס "נוה שלום" אבד"ק

זגיערש

(ל"ד: כ') וע"ע מש"כ הרמב"ם בטעמי המצות עה"פ ולא יבא בכל עת אל הקודש, שכל זה בעבור שלא יהי' הדבר אצל האדם כדברי חולין ודברים הדיוטים שהוא מורגל בהם, (עי' ס' ה"מ ל"ת ס"ח) ולפי"ז י"ל בשבת (ק"מ:) אר"ח לבנותיו תהוי צניען באפי גברייכו כו' נקוט מרגניתא בחדא ידא וכורא בחדא ידא, מרגניתא אחוי להו, וכורא (אבן שאין לו דמים) לא אחוי להו עד דמצטערן, והדר אחוי להו, והמאמר סתום וחתם, ולפי הנ"ל א"ש שר"ח בא לתת לבנותיו אות ומופת על ההרגל שממעט חשיבות האדם בעיני אוהבו, שע"כ הזהיר אותן לבלתי התראות כ"כ לעיני בעליהן, ובכן כורא לא אחוי להו וחשבו בנותיו מי יודע מה אשר לר"ח עד דמצטערן והדר אחוי להו, וראו שאין רק אבן, עי' בשיורי המדות הנספח לס' המדות שער אהבה פ"ה

(ל"ו. כ"ב) עפי"ז יש לפרש המאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך בעוה"ז וטוב לך בעוה"ב, כי "כי" משמש בד' לשונות ואחד מהם בלשון אלא, ואחז"ל איזה עשיר השמח בחלקו, ומי שאין בו קנאה אין עצמותיו מרקיבין, א"כ מי שאינו רודף אחר המותרות ואינו מתייגע רק על ההכרח לקיום נפשו ושמח בחלקו, אשרי לו בעוה"ז שאין חסר לו כלום, וגם יש לו שלום עם כל העולם, וטוב לו לעוה"ב, וזשה"כ יגיע כפיך כשתהי כי תאכל אלא על האכילה ההכרחי ולא על מותרות אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב