פרדס יוסף ויקרא שנט

ובתמורה מיירי ע"י נביאה וביומא (ע"ה.) מן מגיד אי בן ט' לראשון או ז' לאחרון, והק' בתוספת יה"כ הא תורה לא בשמים, וביבמות (ק"ב.) אם יבא אליהו ויאמר חולצין בסנדל אין שומעין לו, אבל לק"מ הא דאין רשות לנביא לחדש רק לענין ספק הלכה, אבל לענין בירור והתגלות מציאות הדבר בודאי סמכינן אנביא, וכבכורות (כ"ד.) ברש"י עד שיבא ויודיע, גילוי מילתא בעלמא שיגיד אם בנה הוא ועמל"מ פ"ט ה"ו מאישות, וע"ע ר"מ פ"ט ה"א מיסה"ת ולח"מ

ובת"כ כאן יליף ג"כ דאין נביא רשאי לחדש, ובסוף במדבר כ' ג"כ אלה המצות וגו', ומזה יליף בירושלמי חלה פ"א ה"ח, ושבת פי"ג ה"ג אם עשיתן כמצותן הן מצות, ואם לאו אין מצות, ובשבת (ס"ג.) כל העושה מצוה כמאמרה, ובכלי חמדה הק' על ת"כ שיותר מסתבר למדרש מסוף במדבר דלאחר ת"כ נאמר עוד הרבה מצות בס' במדבר משא"כ לאחר במדבר בדברים רק משנה תורה, ועי' רמב"ן ר"פ בהר מ"ש בזה, וכן ברמב"ן דברים חותר תמיד למצוא במצות הנראות כחדשות שכבר מרומזות בספרים הקודמים, והי' לידרש אלה המצות שאין רשאי לחדש מסוף פ' במדבר, ובאמת המהרש"א שבת כ' דנלמד מסו"פ במדבר ולא ראה הת"כ, וי"ל ע"פ רמב"ן בפתיחה לבמדבר שכל ס' במדבר למצות שעה נאמר, לבד מ"ש בו תוספת ביאור להשלים עניני קרבנות ע"ש, וא"כ ל"ש למידרש מאלה כו' בסוף פרשת במדבר שאין רשאי לחדש, דהרי לשעה גם עתה הנביא יכול לחדש, לכן דרוש בת"כ מסוף ויקרא - ועי' יבמות (ע"א:) ל"נ פריעה לאברהם, ובריטב"א דהכשר מצוה לא חשיב חידוש ועכל"ח בזה, וער"מ רפ"א מיסה"ת להיפך דאף פי' חדש אם אמר הוי נביא שקר, ועי' ירושלמי מגילה פ"א ה"ה, ותשב"ץ ח"ג סי' רצ"ג ובס' בכורי שלמה סי' ח'

ובירו' חלה ושבת הנ"ל אם עשאן כמצותן וכו', ולכאו' הא דעדל"ת ומצהב"ע הם ב' כללים סותרים זה את זה, ורק היכי דמצוה בכללה ועיקרה אי אפשר להתקיים בלא דחיית הלאו, כגון אלמנה לכהן גדול וכלאים בציצית ומילה בצרעת ל"ש מצהב"ע, כיון דאי אפשר להעשה להתקיים בלא דחיית הלאו הוי הלאו כמו דליתא, משא"כ מצוה כללית, שבכלל נעשה בהיתר כמו מצה ולולב ורק לפעמים במקרה באו באיסור, כמו מצה של טבל ולולב הגזול אז בודאי נקראת המצוה באה בעבירה ואינה נדחית מפני העבירה, ועשאג"א סוס"י צ"ז, ותו"ת אות רי"ח, - ובסוכה (מ"ד.) ערבה יסוד נביאים, אינו והא ערבה וניסוך מים הלמ"מ, שכחום וחזר ויסדם, ופרש"י בגלות בבל שכחום תורה ומצות במקצת וזו נשכחה לגמרי, וחזרו נביאים ויסדום ע"פ הדבור, ובהג' רצ"ח תמה מתמורה (ט"ז.) דלא בשמים היא עד שהחזירן עתניאל מתוך פלפולו, הרי דלהחזיר הנשכחות על פי נביאה קרינן לא בשמים הוא, ולמה מפרש רש"י וחזרו ויסדום על פי הדבור, והגיה שצ"ל על פי פלפול, ועי' בזה שם בס' ערוך לנר

וראיתי בזה דרק בהלכות שיש להן איזה סמך או רמז בקרא אפשר להחזירן על פי פלפול, אבל לא אם אין לו רמז ואסמכתא אלא כולו הלמ"מ במה יפלפל, ואם כזה נשכח לגמרי במה יחזרו, ולא תקשה מיומא (פ'.) בשיעורין, שא"ה דיש בהם משום אסמכתא כמסקנת הגמ', ויש מציאות להחזירן ע"י הזכרת אסמכתא, וער"מ בהקדמתו לזרעים, ופהמ"ש סו"פ לולב וערבה, וא"ש בהלכות שנשתכחו באבלו של משה הי' הרבה שהי' אפשר להחזירן ע"י פלפול, שפיר השיב יהושע לא בשמים היא, אבל בערבה שאין לה רמז ואסמכתא וכיון שנשכחה לא הוי מציאות להחזירה אם לא על פי הדבור ושפיר חזרוה, וע"ע בחות יאיר סי' קצ"ב, והארכתי בזה בדברים חדשים בפרדס יוסף בשלח (דף קכ"ט:) ע"ש הרבה ומה שציינתי בזה ותרוה צמאך

ועי' תי"ט תרומות פ"ו מ"א דחכמים יוכלו לעשות משמרת לתורה, אבל לחדש עונש לא נתן להם הקב"ה כו', וע"ע תי"ט ברכות פ"א מ"א ובתוס' מגילה (ב': ושבת ק"ד.) הא דאמרו מנצפ"ך צופים אמרו ולא כסדר א"ב, דמנצפך משמע מן צופים בדרך לשון נופל על לשון, ועי' ברכת אהרן מאמר קס"ה, ועי' עיון יעקב מגילה, ושל"ה דרוש ששה מצה עשירה ע"פ סוד, וילקוט שמעוני לך מאמר ס"ד, ה' אותיות נכפלו וכולן ל' גאולה "כ" לך לך (לך י"ב א'), "מ" כי עצמת ממני מאד (תולדות כ"ו ט"ז), "נ" הצילני נא (וישלח ל"ב י"ב), "פ" פקד פקדתי (שמות ג' ט"ז), "צ" שבו עתיד לגאול שנ' (זכרי' ו' י"ב) צמח שמו ומתתיהו יצמח, וד' גאולות כבר היו והחמישית באות צ' לעתיד: ובס' הדה"ע הביא בזה רמז בישעי' (כ"ד