פרדס יוסף ויקרא לו

וכ' האר"י ז"ל לפעמים אדם ישתנה מטוב לרע ר"ל זה לפי שאכל איזה מאכל שהי' בו מחלקי הרע או נפש רשע בגלגול וכשנכנס בו נפש רע התגבר בו בחי' רע, וזה ענין יוחנן כ"ג ששימש פ' שנים ונעשה צדוקי, וזה טעם איסור אבר מן החי כי שמא מגולגל בו נפש אדם ובחתיכת אבר ממנו תצטער הנפש, אבל בדגים מגולגלים נפשות צדיקים שעשו חטא קטן, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא קהלת ז' י"ב

ולכן דגים א"צ שחיטה שאין לצדיקים להצטער בצער שחיטת סכין רק באסיפה בעלמא לבד סגי, וא"צ יגיעה לתקנם כמ"ש בזה"ק ברע"מ סוף שמיני (מ"ב.), כי ע"ה נמשלו לבהמות ות"ח לדגים שחיותם במים, כן ת"ח חיותם מתורה הנקראת מים, ולכן אין קרבן בא מדגים רק תיקונם ע"י האדם האוכל אותם בשבת ויו"ט. וראיתי בס' תוספות חיים שג"כ הערה מה שאין מביאין קרבן מדגים, הא בשבת (קי"ט:) במה מכבדו בדגים גדולים, וי"ל דבמד"ר אמור פכ"ז לא הטרחתי עליהם להביא קרבן מאלה שאינן ברשותך דכ' שור או כשב כי יולד ולא כ' כי יצוד, מבואר דדבר שצריך צידה אינו ברשותו של אדם וזה י"ל ג"כ בדגים, ובענין דגים אי בכלל בשר עי' מה שכתבתי לקמן בפ' שמיני (י"א י')

שם) ראב"ע בס' עזרא, והוא בנחמי' (י' ל"ו) ודרכם לכלול עזרא ונחמי' יחד בשם זה ועמ"ש בפ' אמור (כ"ג כ"ד)

יב) עי' מ"ש רמב"ן צו (ז' י"ד) ומ"ש שם בשם כלי חמדה

יג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, רש"י שהובטחו מים ליקרב במזבח במלח וניסוך המים, ובפענח רזא כ' ג"כ הא דזכה מלח, דבפ' תזריע יהיב טעמא ליונה שזכתה בימי נח, והכא מ"ט, וי"ל כשעברו ישראל ים המלח אמר הים לקב"ה הלא אינך מקפח שכר כל בריה (כב"ק ל"ח:) ומה שכרי, ואמר ה' שלא יהי' שום קרבן נקרב בלעדך, עוי"ל שהוא דבר מקיים לעולם להורות כמוהם כפרה קיימת לעולם וכ"כ בבעה"ת, ובחינוך מ' קי"ט כ' ג"כ כן, ובדברי שאול כ' מלח מרמז על קיום שמקיים הדברים, והקרבנות מקיימים הברית שיהי' קיום לעולם, ונודע כי ת' בראש התיבה נוכח לזכר ונסתר לנקבה, וז"ש ולא תשבית המלח שלא תבטל לברית מלח אלקיך שיהי' קיום לעולם, (ועפרד"י משפטים קפ"ח.), וא"ע ורמב"ן כ' שאין דרך כבוד להיות לחם השם טפל מבלי מלח כטעם הקריבהו נא לפחתך, ולפיכך עצים ודם אין טעונין מלח

והאברבנאל כ' שלא יסריח הבשר כי מלוח לא יסריח ע"ש ויש להוסיף דאברים הנותרים היו מונחים על המזבח כמה ימים עד שהי' פנאי להקטיר דאין לינה פוסלת בראש המזבח כמ"ש תי"ט פ"ה מ"ה מאבות, ואף דהיו מהנסים במקדש שלא הסריח מ"מ לכתחלה אין סומכין על הנס וכמ"ש תוס' יומא (כ"א.) ד"ה נבלעין דקרא לא אניסא סמך, וכ"כ רע"ב פ"ו מ"ד משקלים דמה"ט היו שלחנות של שיש שזהב וכסף מרתיחים הבשר ומסריחים, ושיש מצנן ואין סומכין על נס, אבל קשה דבאמת גם במנחה צריך מלח ול"ש יסריח, ועמ"ש לקמן בסמוך בשם מרדכי, ובר"מ פ"ה הי"ג מאיסורי מזבח כ' במנחה יותר חיוב במליחה, דבקרבן אם הקריב בלא מלח לוקה והקרבן כשר ובמנחה מלח מעכב ע' בס' הדוה"ע

ובמלא העומר כ' הא דבמנחה כ' מליחה אף דהם בכלל כל קרבנך דעיקר ענין קרבן לתקן יסודות הבריאה שהחוטא פגם להכי חוב הקרבן מכל ד' יסודות הבריאה דצח"מ, מלח דומם, נסכים צומח מענבים, קרבן בהמה חי, והכהן המקריב מדבר, מהאר"י ז"ל, אבל במנחה חסר יסוד חי והי' הו"א דגם מלח לא צריך, להכי מפרש מנחה דגם בזה הוי ד' יסודות דהוי כאלו הקריב נפשו נפש שלו ויש ג"כ חי

ובמנ"ח במוסך השבת אות ה' כ' דבר חדש דמליחה הטעם כדי להוציא הדם, כי דם אברים שלא פירש אסור מה"ת להר"ם פ"ו ה"ט ממאכלי אסורות, ואפי' אי מותר מ"מ לשיטתו ולשי' רש"י דם שמלחו ובשלו אסור מה"ת, וכיון שאש שואב הדם, אם יקריב בלי מליחה, והי' נחשב כאלו הקריב דם ואסור להקריב דבר שאסור באכילה דבעינן ממשקה לישראל (ושאני דם וחלב שמצותן בכך), ובס' הדרוש ועיון שדא בו נרגא לר"מ פ"ה הי"א מאיסורי מזבח לכתחלה הי' המצוה למלוח יפה ובדיעבד אפי' מלח כל שהוא בגרגר מלח אחד ג"כ כשר, ואי מטעם דם מדוע סגי בכל שהוא הרי לא יצא הדם בזה, וגם במנחה דחייב למלוח ול"ש זה וכש"ל, ובאמת אשתמיטתי' לי' מרדכי פ' כל הבשר סי' תש"כ שכ' דמליחה בקדשים לכתחלה מעכב ובחולין בדיעבד, דבקדשים