פרדס יוסף ויקרא שנח

לחלק בין איסור שבדה מלבו, ובש"ג פ' משילין הק' מב"ק (ע':) עקוץ לי תאנה מתאנתך וזרוק גניבתך לחצרי, למה לא נימא דלא קנה הגנבה דאעל"מ, והמהרי"ט סי' ס"ט הק' משוחט בשבת וכותב גט בשבת וחילק בין היכי שיתוקן האיסור אז ל"מ, וכ"כ בחוו"ד סי' א', ונתקשו האחרונים שלא יועיל בכותב גט על איסורי הנאה, ובכתובת קעקע, עתו"ס גיטין (כ':) ד"ה בכתובות, ובענינים האלו יתוקן האיסור ולמה לא נימא אעל"מ, ועשעה"מ פ"ב מגירושין הק' במקח שנעשה באיסור רבית, ובט"ז חו"מ סי' ר"ח חילק בין היכי שהיום גורם, והש"ך חילק בין היכי שאי אפשר בענין אחר ובכל זה אינו מיושב קושיות הנ"ל ובמנ"ח מ' שס"א תי' דהכלל אעל"מ לא שייך, רק היכי דהלאו הוא על ענין פרטי, כמו לא יחליפנו ולא ימיר, מפרשינן שלא יהי' לו כח להחליף ולהמיר ואם חלף והמיר כלא נחשב, וכן באונס שגירש ותורם מרעה על יפה דהוי לאווין פרטיים, משא"כ כשהלאו דרך כללי כמו לא תעשה כל מלאכה בשבת, דא"א לפרש שלא יהי' לו כח לעשות מלאכה, דודאי אם עבר ובנה בית בשבת יהי' בנה, וע"כ הפי' דאינו רשאי לעשות לכתחילה, משו"ה כל שישנו בכלל לאו זה ל"ש לומר אעל"מ, וכן בלא יחל ע"כ פירושו אי אתה רשאי לייחל, ולא שאין לו כח, דהא יש אופן דלא יפול בו דל"מ בנשבע שלא אזרוק, וא"ש כל הקושיית, ומצאתי שקודמו בזה בשו"ת רע"א סי' קכ"ט עש"ה

ובשו"ת פנים מאירות ח"א סי' ל"ד כ' דרק אם המעשה תלוי באחד קנסה התורה דל"מ מעשיו, אבל בנשבע שלא ימכור דעשה רק המוכר איסור ולא הלוקח ואיך נקנוס ללוקח, ועמ"ש בזה בפרד"י יתרו (קנ"ב. וקפ"א.) חדשות - ובסברות המהרי"ט וחוו"ד העיר ג"כ בשו"ת רע"א שם, ותי' הא דב"ק (ע':) בקציצת תאנה לא יתוקן ע"י שנאמר ל"מ, ואי דמכירה גופא הוי איסור, זה רק מדרבנן, ורבא אמר רק כ"מ דאמר רחמנא לא תעבוד - ומכתובות (פ"א:) כיון דאמר רבנן לא ליזבן כו' אין ראי' דגם באיסורי דרבנן אעל"מ, יפה כ' בפמ"א שם דהתם הוא הפקעת זכותא דאחרינא, וכיון דחסו חז"ל שלא להפקיע זכותי' גם דיעבד ל"מ, וכ"כ שם בתשו' רע"א סי' קע"ד, ופלא שלא הביאו שקדמם בזה בטו"ז או"ח סי' תקכ"ד, ועשי"ת ברית אברהם אה"ע סי' קכ"א אות י"ב עש"ה - הר"מ פ"ו ה"ב מבכורות כ' שאם עבר ועישר בהמות בזה"ז ה"ז מעשר ונאכל במומו, ובנובי"ת יו"ד סי' קפ"ט הק' שזה נגד גמ' בכורות (ס"א.) דמעשר בזה"ז ימות, ואיך פסק הר"מ דיאכל במומו ע"ש אריכות

לד) אלה המצות, ת"כ ללמד שכולן נאמרו כללותיהן ופרטותיהן בסיני, עי' בס' הכתב והקבלה, מצוה לפי פשט חז"ל הוא פירוש והודעת הדבר על בורי', כמ"ש במשפטים (כ"ד י"ב) והתורה והמצוה, תורה הוא תורה שבכתב ומצוה תורה שבע"פ, ולשון "צו" הוא מורה דרך שיורה להנוסע דרך הישר וזה הכוונה, (הושע ה' י"א) הואיל הלך אחר צו, וכן תיבת "ציון" בירמי' (ל"א כ') הציבו לך ציונים, כן מצוה יורה תורה שבע"פ שיורה דרך בתורה איך לקיים תורה שבכתב ובמגילה (ב':) שאין הנביא רשאי לחדש, וע"ש תרגום מי אמרו, ועי' ח"א מהרש"א סוטה (ל"ג.) וז"ל לרא"ש דוקא נקט לשין ארמי לפי שהוא מגונה בעיני המלאכים, ולהחולקים דאין חילוק בין תרגום לשאר לשונות צ"ל דנקט ארמי שהוא תרגום לרבותא אע"ג שהוא לשון חשוב ניתן מסיני כדאמרי' פ"ג דמגילה עכ"ל, והגרי"פ באוצר בלום על עין יעקב כ' לא נמצא שם, אדרבא בד"ג. פריך מ"ש דאו' לא אזדעזע משמע דהוא תיקן, ועי' בקידושין (מ"ט.) ותוס' דמסיני ניתן תרגום וצ"ע

שם) בשבת (ק"ד.) מכאן שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה, וכ"ת בתיב"ע ולית אפשר לחדתא בהון מידעם, ורק משה הי' נביא, ונביאים שאחריו לא באו רק להזהיר על תורת מרע"ה ולא להוסיף ולגרוע, ועתו"ס חולין (נ"ד.) ד"ה אין דרשאי ל' חיוב, משמע שאינו מחויב לחדש אבל אם ירצה יחדש, וזה נגד עקרי תוה"ק, לכן תיקן המתרגם ולית אפשר דאסור לחדש, ולכאו' משמע דרק חידוש אין רשות לנביא אבל אם מחדשים דין ישן שנשכח אינו איסור, ולא כן משמע בתמורה (ט"ז.) ג' אלפים הלכות נשתכחו באבלו של משה, א"ל ליהושע שאל באו"ת א"ל לא בשמים הוא, א"ל לשמואל שאל א"ל אלה המצות כו', הרי אפי' חידוש הלכות שנשתכחו בכלל איסור, אבל במגילה (ג'.) פריך מאלה המצות כו' ומשני שכחום וחזרו ויסדם, ולכאו' סתירה מתמורה, ובתורה תמימה כ' דנביא יכול להחזיר דין ישן ע"פ נביאה וגם ע"י כללי התורה וסברא, ובמגילה איירי שהחזירוהו הנביאים ע"י כללי תורה וזה מותר,