פרדס יוסף ויקרא שנז

חלבו והבשר נאכל לבעלים, ואסורים בגיזה ועבודה, ומחוסר זמן קודם ח' ימים אינו נכנס דיר להתעשר, וגם לקוח והנותן לו במתנה פטור ממעשר בבכורות (נ"ו.) – וע"ס קהלת יעקב אלגזי דאם נתן עדרו במתנה ע"מ להחזיר והחזיר לו, ג"כ פטור ממעשר דהוי כמכר וחזר וקנה ממנו דהוי בכלל לקוח, וכן בהפקיר וחזר וזכה ג"כ פטור וכל אלו שפטורות ממעשר אף ספיקות שלהם פטורים דעשירי ודאי ולא ספק, והפטור ממעשר שנתערב בבהמות כולם פטורים, ובב"מ (ו':) הק' תוס' דליבטל ברובא, דבעלי חיים דלא בטלי רק מדרבנן, והראשונים הקשו דנימא כל דפריש מרובא פריש, ותי' בשטמ"ק דתורה אמרה ודאי ולא ספק ואף רוב ל"מ דרוב מטעם ספק, ופשוט דאף ספק ספיקא ל"מ כמו ספק טומאה ברה"י כיון דתורה מיעטה ספק, ועמנ"ח מ' ש"ס דכל בהמה ספק טרפה רק מחמת רוב א"כ איך מעשרין הא לא אזלי' במעשר בת"ר, אך עי' בשב שמעתתא ש"ב דרובא דליתא קמן אזלי' בת"ר, גם י"ל כיון דהרוב כבר הוחזק ממנו, וכמ"ש בהפלאה סופ"א דכתובות לענין אין הולכין בממון אחה"ר

וכיצד מעשר, כונסין לדיר והעשירי סוקרו בסיקרא ואומר ה"ז מעשר, ואם יצאו ט', והי' נשאר בדיר ולא יצא או מת כולם פטורים, ואם לא יצא מ"מ הוא קודש, והעשירי מקדש אחד לפניה וא' לאחריה לא יותר, כיצד אם קרא לט' י', אף שקרא להי', ג"כ י', מ"מ נתקדש הט' ואינו קרב במזבח אלא נאכל במום, ובקרא לי"א י' הדין כן, אם קרא להי' אף דקרי להי"א י' לא נתקדש הי"א, אך אם עקר שם י' מהי' כגון שקרא להי' ט' ולהי"א י' נתקדש הי"א ג"כ וקרב שלמים ובמנ"ח כ' דעל מעשר א"י הבעלים לשאול, דתרומה וקדשים דע"י דיבורו הוא קדוש מהני שאלה, אבל עשירי ממילא קדוש ל"מ שאלה, אבל בטורי אבן ר"ה (כ"ח:) כ' דמהני שאלה ובמל"מ פ"ו ה"ג מבכורות הביא פלוג' אי כהנים פטורים ממעשר בהמה, ובביצה (כ"ג.) הק' תוס' היאך הי' ראב"ע מעשר בכל שתא והא בחורבן הבית הי' עדיין רך בשנים, ותי' דאפטרופות היה מעשר, ועי' בחכם צבי סי' ל"ג הקשה הא אפטרופוס אינו מעשר ומניח רק לאכול, וראב"ע היה לו ק"כ אלפים עגלים בכל שנה.

וצריך לאשר כל בהמות טהורות ולהביא לירושלים ולאכול שם וחלב ודם קרב במזבח, וכ' בחינוך מ' ש"ס שה' בחר בעם ישראל וחפץ שיהי' כולם עוסקי תורתו, ויודע שבנ"א נמשכים אחר החומר, ואדם נמשך לקבוע דירתו במקום שממונו שם, לכן בהעלות מעשר צאנו שנה שנה במקום שעסק תורה וחכמה שם, והוא ירושלים ששם סנהדרין, וכן מעשר שני נאכל שם ונטע רבעי, וילך שם בעל הממון ללמוד תורה, או ישלח א' מבניו שילמוד שם ויהי' ניזן באותו הפירות, ומתוך כך יהי' בכל בית איש חכם יודע תורה, ותמלא הארץ דעה

לג) לא יגאל, אסור למכור מע"ב אלא יאכלו הבעלים והמוכר עובר בלאו, ובר"מ בכורות פ"ו ה"ה כ' וז"ל ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח, ולפיכך אינו לוקה כמו מוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח וכמוכר יפ"ת, וכ"ה בחינוך מ' שס"א, וע"ש במל"מ שהק' מזבחים (ט"ו:) מה נפק"מ לילקי משום לא יגאל, ובלח"מ הק' הא אי' בתמורה (ה':) דמק' על אביי דאי עבד מהני ממעשר בהמה, אדרבה לרבא קשה דסבירא לי' דל"מ ולקי משום דעבר אמימרא דרחמנא אמאי לא לקי כאן, ועמנ"ח בזה

ובספרא לא ימכירנו לא חי ושחוט תמים ובע"מ, ועי' בכורות (ל"ב.) ובר"מ פ"ו ה"ה מבכורות דמכירות בע"מ מדרבנן, ואינה לוקה, ובלח"מ הק' דלרבא אף דלא קנה לקי כנ"ל, וכ' דר"מ פסק כאביי, וכה"ק בבה"ז ועתו"ס תמורה (ו'.) ד"ה והשתא, וי"ל דבתמורה (ג'.) מימר אי לאו דבדיבורא עביד מעשה שעושה מחולין קדשים הוי לאו שא"ב מעשה, וא"כ במוכר אם הקנין אינו חל שוב הוי לאו שאב"מ, ועמל"מ פי"א ה"א משחיטה, אולם ק' דר"מ פ"א ה"ג מחמץ כ' דקונה חמץ בפסח לוקה, ולהנ"ל ק' נימא אעל"מ וממילא ל"ה קנין ול"ה מעשה ואמאי לקי, וע"כ דר"מ לי"ל סברא הנ"ל, והדק"ל אמאי לא לקי מוכר מע"ב, ועי' חמדת שלמה פסחים, ושו"ת בית אפרים או"ח סי' מ"א, דלא אמרי' אי עבד ל"מ רק היכי דלאו בענין זה, אבל כאן הלאו דב"י, ואם קונה חמץ ומשליכו תיכף אע"מ, ולאו שיש בו מעשה דבתחילת הקנין הוי כמעשה, והנה אף דל"מ מ"מ לא גרע מהפקר דחייב בב"י כמ"ש הפנ"י

ובענין אי עבד ל"מ, עתו"ס תמורה (ו'.) ד"ה והשתא שהק' מנשבע שלא לגרש, ותי'