פרדס יוסף ויקרא שנו

מטלטלין ה"ז חרם לבה"ב יפלו לבה"ב ונפדים בשוויים, ומבואר בש"ס דלא יחרום כל נכסיו או כל מטלטלין, ובר"מ פסק דבדיעבד מותרים, ואינו מבואר בש"ס רק חרם אבל הקדש אינו מבואר, אך הר"מ בפ"ח הי"ג מערכין כ' גם שלא יקדיש, והשוה הקדש לחרם מסברא, עמנ"ח מ' שנ"ז, ובאמת לא מסברא רק מקורו בתוספתא ערכין פ"ד ועפרד"י תשא (דף שמ"ז.), וכ"ז כשאמר לחרם בדה"ב, אבל אמר זה חרמי כהנים או חרם סתם ה"ז לכהנים, וכ"ז שהוא ביד בעלים הוא הקדש לכ"ד ומועלים בהם, עמל"מ פ"ה ה"א ממעילה. ואין לו פדיון ולא נמכר, ומשבא ליד כהן ה"ז חולין לכל דבר והם נכסי כהן. ובמנ"ח נסתפק אי מופלא יכול להחרים לכהנים דל"ה כהקדש, וגם אי עכו"ם יכול להחרים לכהנים ופשוט דחרמי כהנים כ"ז שלא ניתן לכהנים יכולים בעלים לשאול, ולאחר שבא ליד כהן א"י לשאול - ובקומץ מנחה כ' הא דתשמושי קדושה נאסרין באו"ח סי' קנ"ד וקיי"ל אזמני' ולא צר בי' או צר בי' ולא אזמני' אינן נאסרין, ונ' דאם אזמן וצר בי' דהוי תשמושי קדושה ונאסרין יכול לשאול על ההזמנה, והוי צר ולא אזמני' דשוב מותרין ובזה"ז אי החרים לכהנים היאך יעשה, דאין לנו כהנים מיוחסים, ופדיון הבן ופטר חמור שאני דאין ברירה דבא לו המצוה שלא מדעתי', אבל שיחייב עצמו מתחלה שיתחייב ליתן לכהן חזקה זה בודאי אסור, ע"כ לא יחרים בזה"ז אף לכהנים כ"כ במנ"ח, וכ' תקנה שיתן לכהן ומזכה לכל הכהנים שבעולם ע"י, ובעולם יש איזה כהן מיוחס, ונפקע ההקדש דהו"ל כאלו בא ליד הכהן, ואחר זה יעשה כהן זה מה שחפץ כי אין כהן אחר יכול להוציא מידו כי שמא אינו כהן.

כט) כל חרם, רש"י היוצא ליהרג ואמר א' ערכו עלי ל"א כלום, והוא מערכין (ו':) ובתיב"ע ובמפרש, וברמב"ן כ' מוסב על הערכת אדם המוחרם ממלך או סנהדרין דחייב מיתה בידי אדם, ואין לו פדיון אך מות ימות אם לא יפדוהו בעולות וזבחים ותפלה לה' עי' ס' אהבת יהונתן, ובכלי חמדה שופטים דק"ד ע"ד כ' שמוסב על הורג שלא בהתראה דמכניסין אותו לכיפה בסנהד' (פ"ח:) ודעת המתרגם דהכנסה לכיפה מסור לחכמים, ושלא תמיד מכניסין לכיפה, כי מהני צדקה ומע"ט ותשובה להצילו ממות אבל כופר ממון ל"מ בזה, ואם ב"ד רואים שעשה תשובה בלב שלם אין מכניסין אותו לכיפה

ל) וכל מעשר בספרי זוטא פ' נשא לפי שנ' בכל קדש לא יגע (ויקרא י"ב ד') יכול אף במעשר וכו' ועי' ת"כ, ושבועות (ז'. יבמות ע"ג: מכות י"ד: זבחים ל"ג:) ור"מ פ"ה ה"ד ממשכב, פ"י ה"ב מאה"ט, וירושלמי שבת פט"ז ה"ג כשם שמוזהר שלא לטמא לתרומה כן מע"ש ועמל"מ פי"ב ה"א מתרומות, פי"א ה"ב מטו"צ, וגם מבואר מירושלמי דגם מטמא מע"ש איכא ל"ת דבכל קדש לא יגע דג"כ איקרי קודש כמ"ש בבחקתי וכל מעשר וגו' קודש היא לה', ועי' קידושין (נ"ג.), וברש"י פסחים (ל"ח.) מותר לגרום טומאה למע"ש וע"ש בפני יהושע, ובמנ"ח הק' מסוכה (ל"ה:) באתרוג מע"ש מפני שמכשירה ופרש"י ומע"ש בעי שימור דקודש איקרי, וע"ש בערוך לנר, וע"ע ירושלמי תרומות פ"ג ה"ב דפליגו ב"ש וב"ה אי מותר לטמאות טבל הטבול למע"ש, ועי' בכל זה בס' אמבוהא דספרי (דף מ'.)

לב) וכל מעשר אי' בשם הרה"ק ר"ש מאסטראפאלי ז"ל, דעשרה הרוגי מלכות היו נגד י' שבטים במכירת יוסף, וק' הא הי' רק ט' שבטים ורק דשיתפו להשי"ת עמהם, ור"ע הי' כנגד השכינה, דהי' בן גרים והוא מזרע מלכות, ורק ר"ע דרש את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח, דת"ח כמו ה' לכיבוד, וזה פי' כל אשר יעבור (אשר נהרגו) תחת השבט (כנגד ט' שבטים) והעשירי יהי' קודש לה', היינו ר"ע שדרש את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח, וז"פ ר"ש דרש כל עשין שבתורה כשהגיע לאת ה"א תירא פירש עד שבא ר"ע, וממילא גם ר"ש יכול לדרוש, (ועי' בפרד"י בראשית דף ל"ט.), ובס' דבש השדה אות ל"ה הביא ג"כ זה שמרומז בפ' "וכל מעשר בקר וצאן", ר"ת "וידעו כולם למה מת עקיבא שהי' רועה בקר וצאן", כי כל אשר יעבור היינו כל ט' שבטים אשר עברו הם הי' כל אחד תחת שבטו, אולם העשירי ר"ע יהי' קודש לה', היינו במקום השכינה, ובליקוטים מהאר"י ז"ל כ' וזה סוד אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד (ברכות ס"א.), פי' בשביל אחד שהיא השכינה שנקראתה בשמה, ועמ"ש בזה בפרד"י שמות (ל"ב.), וע"ע בפרד"י ויחי (דף ש"נ:) ושייך לכאן, ולא רציתי לכפול

לב) מעשר בהמה, מ"ע לעשר כל בהמות טהורות והיא קודש, ומקריבין אותו דמו