פרדס יוסף ויקרא שנה

כז) בהמה הטמאה, בדעת רש"י ורמב"ן עשו"ת ברית אברהם יו"ד סימן ל"א אות ה'

כח) כל חרם וגו' ערש"י ורא"ם ובמל"מ פ"א הי"ג מערכין מ"ש בדבריו, וערמב"ן כל נשיא המחרים העובר על דבריו חייב מיתה עש"ה, ועמ"ש בזה בשו"ת חתם סופר או"ח ר"ס ר"ח בדברי הגרצ"ח וע"ע בפרד"י פ"ב במלואים (דף תמ"ז.) בענין חרם

כט) חרם וגו', בהגהות מהרצ"ח יבמות (ע"ט.) בגמ' והא כ' לא יומתו אבות על בנים, אע"ג דדרשי' בסנהד' (כ"ז:) לפסול עדות קרובים, מ"מ כבר כ' רמב"ן בהשגות לסה"מ שורש שני דהא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, לא אמר אין מקרא אלא כפשוטו, אבל יש לנו מדרשו עם פשוטו ושניהם אמת ויסבול הכ' את שניהם, וברמב"ן סו"פ בחקתי כ' ג"כ כן והביא מד' במלכים ב' (י"ד ו'), גבי אמציה ואת בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה וגו' לא יומתו אבות על בנים, ראינו דמקרא תפס קרא כפשוטו, ע"ג דהדרשא תדרוש על פסוק קרובים, ועי' בתוס' יבמות בגליון הש"ס מהגרי"ב

שם) מאדם ערש"י ורא"ם, ועי' בהגהות בית שאול על משניות ערכין פ"ח מ"ד מחרים אדם מעבדיו ושפחותיו הכנענים וכו', וברמב"ן חרם הוי מן התורה עש"ה, ועשו"ת ברית יעקב אה"ע סי' ב', שכ"כ הרשב"א בתשו' ומרדכי הובא בחו"מ סי' ב' דטובי עיר הוי כב"ד הגדול, וכל צבור במקומו המה כגאונים שתקנו תקנות לישראל ע"ש בסמ"ע סק"י, ומה שהחרים רגמ"ה ודכוותי' הוי דאו' וספק חרם רגמ"ה להחמיר, ועי' עה"ג סי' נ"ג אף דמחלוקת אי גזר רגמ"ה שלא לישא ב' נשים אפי' במקום מצוה דפו"ר, והוי ספד"א לחומרא, ועי' ב"ש סי' ט"ו סק"כ וקנ"ח סק"א, אי יש ע"א שמתה אשתו א"נ להעיד ליקח אשה אחרת דאיתחזק איסורא כיו"ד סקכ"ז, וע"כ דהוי דאו' דאי דרבנן ע"א נאמן אף באיתחזק כמ"ש רמ"א סי' קכ"ז ס"ג, וכ"כ בחכ"צ סי' ס"ה לריב"ש סי' רמ"ה בבשר שהוחזק לאיסור אין קטן נאמן, אבל גדול אפי' קרוב דאו' מהימן ע"ש, וק' על ב"ש סי' א' סקכ"א בשם ד"מ דטעם חר"ג משום קטטה ולא משום דררא דאיסורא, והיכי דאיכא פלוגתא בתקנתא המיקל לא הפסיד, דהא כ' התה"ד סי' רפ"א ורש"ל חולין והביאם ט"ז וש"ך יו"ד סי' רי"ח ס"ב בתקנת קהל, אפי' היכי דל"ה למגדר מילתא דאיסורא אם הי' בחרם הוי דאו' ע"ש, א"כ אפי' הוי משום קטטה מ"מ כיון דהוי בחרם הוי דאו', ויש להחמיר בספק, וע"כ דס"ל לד"מ וב"ש דגם חרם מדרבנן ולכן מיקל בספק

גם בהגהות מרדכי פ"ב דכתובות כ' דחרם דרבנן פקעה זיקה, וברמ"א אה"ע סקנ"ט ס"ה אם היתה משודכת לו דיש חרם הקהילות ונפל לו יבמה מותר לכנסה, אבל אם ל"ה משודכת אסור לישא עד שיחלוץ ליבמתו, גם מח"מ אה"ע סי' ס"ו סקי"ח מוכח דחרם דרבנן, ועי' סי' קי"ט בב"ש סקי"ב אך לד"מ דעכשיו כלה הזמן חדר"ג הוי כדברים המותרים ואחרים נהגו איסור יש להקל בספיקן, אבל ז"א כמ"ש הב"ח דדורות אחרונים קבלו עליהם בחומר ותוקף גזרת ר"ג, גם מב"ש סי' ס"ו וקי"ט בחרם שלא לגרש בע"כ דבזה לא נמצא זמן קצוב מוכח דחרם דרבנן, ועוד הא הר"י מינץ הי' אחר אלף הששי והרעיש במי שהתיר ב' נשים במקום מצוה, וע"כ דקבלו עליהם גזרת ר"ג, גם רש"ל בפ"ו דיבמות אפי' אי ר"ג רק עד אלף ו', מ"מ גם אח"כ בעי היתר ואין ב"ד יכול לבטל, ודמי לפרישת אשה בשעת מ"ת ע"ש - ועוד נ' אפי' אי חרם דרבנן לא מקילין בספק כדי שלא יפרצו העם ויבואו להקל, כש"ך יו"ד סי' ע' סקי"ט בציר בספק אי קרקע הוי כלי מנוקב, דמחמירין בספק שלא יבואו להקל אם נפל על דם ממש, גם מצינו כמה ספיקות דרבנן דאזלי' לחומרא כש"ך יו"ד סי' ק"י סקל"ו -- ולכאו' אפ"ל דאע"ג דגוף חרם דאו' כרמב"ן, ז"ד על אנשים שישנן בשעת החרם כדיליף מקרא דכל חרם דהוי כשבועה, אבל דורות הנולדים דאי אפשר להשביעם כיו"ד סי' רכ"ח סל"ה, ואפ"ה חרם חל על הנולדים כשבועה, דכ' וישבע יהושע ארור האיש אשר יבנה את יריחו (יהושע ו' כ"ו), דהוי ג"כ גזירת חרם וארור ומדברי קבלה דהוי כמילי דרבנן, ע"כ כ' הג"מ כתובות, וב"ש וח"מ דהוי דרבנן, והא דתה"ד ורש"ל וט"ז וש"ך ביו"ד סי' רי"ח דהוי ספק דאו' אם נעשית בחרם, היינו לאנשים שישנן בשעת גזרה, וא"כ בזה"ז דהוי רק דרבנן יש להקל בספק, אך אפי' דהוי דברי קבלה ג"כ מספק להחמיר כטורי אבן מגילה (ב'.) וענובי"ת יו"ד סי' קמ"ו שכ' בגוף איסור החרם ל"ה דאו', ועי' שד"ח מער' ח' כלל מ' שהאריך בזה

שם) האומר על איזה דבר מנכסיו קרקע או