פרדס יוסף ויקרא שנד

אבל באחר אין מחולל בפחות משוו', וכ"כ בטורי אבן מגילה (כ"ג:) הטעם כיון דבעצמו הי' יכול לשאול ולא באחר, וא"כ באשתו וביורש דהם לא הקדישו. וגם אין יכולין לשאול ג"כ אינו מחולל בפחות משווי' א"כ הי' סברא דגם חומש מעכב, ובמנ"ח נסתפק אי שוה פרוטה דוקא, או אפי' פחות משו"פ מחולל

יד) ביתו, בערכי בתים עי' חינוך מ' שנ"ד - מי שהקדיש ביתו ורצה לפדותו מערך אותו הכהן ונותן כפי ערך וחומש כדי להתרחק שלא לפחות מדמי ההקדש, ואעפ"כ שבשדה מקנה אין חומש, לפי שאינו מצוי שיקדיש משדה מקנתו שחביבה עליו. כיון שקנאה במעותיו לא הקפיד הכתוב בדבר שאינו מצוי

טו) חמשית בב"מ (נ"ד.) חומשא מלבר. וע"ש בהגהות הג"מ בצלאל הכהן דיש סמך לזה מכאן, ב' חמישית מלא, הכא, ובויגש (מ"ז כ"ב) ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהי' לכם, וי"ל דחז"ל סמכו בזה על הג"ש דכ' התם חמישית וכן הכא מה להלן חומש מלבר דכ' וארבע הידות יהי' לכם אף כאן כן, וממילא למדין לכל חומשין שבתורה חומש מלבר, ואף אם לא נתקבלה ג"ש זו מסיני, זה מידה בתורה דלמדין סתום מן המפורש, וכיון דמצינו פעם אחד בתורה מפורש דהוא חומש מלבר מסתמא כל החומשין כן - וע"ע פרד"י ויגש (של"ד:)

טז) משדה אחוזתו, המקדיש שדהו ורצה לפדותו שיתן בערך הקצוב זרע חומר שעורים, בנ' שקל כסף לכל שני היובל, עי' חינוך מ' שנ"ה ובמנ"ח דאע"ג דבכל הקדש אם חיללו על שו"פ מחולל, אבל כאן דתורה נתנה קצבה אינו מחולל בפחות ע"ש הרבה מדיני ערכי שדות

יט) ראב"ע כפה רפה, עמ"ש בפ' בהר (כ"ג ל"ג)

כב) רש"י או אם לא יגאל הוא בשנת יובל וכו', עי' מחוקקי יהודה שכ' עתי"ט ערכין פ"ז מ"ה, שראה נוסחא דייקנית שכ' וימכרנה גזבר לאחר, או אם יגאל הוא בשנת היובל, ועתו"ס ערכין (כ"ו:) ד"ה שדה, שהנוסח ברש"י כמ"ש בדפוסים שלנו לא יגאל

כה) וכל ערכך יהי' בשקל הקודש. עפרד"י תרומה דף רס"ב: מ"ש בזה דלכל הדברים יש לך מעות אבל כשתגיע לצרקה הוא עני. וז"פ וכל ערכך יהי' ג"כ בשקל הקודש ע"ש. ובירמי' [ט' ה'] שבתך בתוך מרמה במרמה מאנו דעת אותי. הגר"ז מווילנא ז"ל הלך לגביר א' אודות דבר צדקה. ואמר לו הגביר אשאל מכ"ת אם ע"פ דין אוכל ליתן מעות אחרים שהנני בעל חוב גדול יותר מרכושי. ולא השיב לו. ובתוך כך בא חייט והביא מלבוש יקר מאד. ושאל הגאון ז"ל אם אמת כדבריך למה לך מלבוש יקר כזה במעות אחרים. והשיב שגם זה לוקח בהקפה. ואמר הגז"ל עתה אני מבין הפשט בפסוק. הכל מרמה וכל "שבתך בתוך מרמה''. אבל לצורך צדקה אתה איש אמת "במרמה מאנו דעת אותי", ואינך רוצה לעשות עכ"פ מכסה קטנה עבור צדקה

ובפרד"י ויקהל (דף שס"ח:) הבאתי מהאר"י ז"ל מענין צדקה בלילה, ועי' ירושלמי סוף פאה ר"ה ב"פ הוי מפליג מצור בלילה וכו' וע"ש בעמודי ירושלים, ובשו"ת מהרש"ם ח"ב סו"ס מ"ג, ודברי תורה ח"א אות קי"ז

ובערכין (ז':) במשנה אין נערכין פחות מסלע, וברא"ם שפי' כוונת רש"י משום דגם ערכין מסדרינן, ותמה בהגהות הגרי"ב בש"ס ווילנא הא מבואר כאן משנה שלימה אין בערכין פחות מסלע, ומפיק לה מהאי קרא וכל ערכך יהי' בשקל הקודש, כל ערכין שאתה מעריך לא יהי' פחות מסלע ואין בזה שום מחלוקת, גם תמוה לפי כוונתו הא בערכין כ' שקלים, אלא הברור כוונת רש"י לאפוקי שארי והעריך הכ' בפרשה גבי בהמה טמאה וכיוצא שאינו כתיב שקלים עש"ה

ושם בהגרי"ב י"ד. במשנה שדה מקנה נותן את שווי, עמל"מ פ"ד הכ"ז מערכין שהביא רש"י כאן, וכ' והנה מ"ש יגאל בדמים הללו דקצובים לשדה אחוזה, לא ידעתי היכי רמיזא, דדמים הקצובים בתורה לא נאמרו אלא בשדה אחוזה אבל בשדה מקנה פודין אותה בשווי' עכ"ל ותמוה דהא מפורש במשנה כאן, ובשדה מקנה נותן את שווי' ר"א אומר אחד שדה מקנה וא' שדה אחוזה, הרי מפורש לר"א דגם שדה מקנה נותן דמים הקצובים, דהיינו זרע חומר שעורים בנ' שקל כסף כמו בשדה אחוזה, ופרש"י הוא כר"א, וזה אין חידוש שרש"י כ' כיחידאי שכן דרכו לנטות אחר פשטות הכתוב היותר נוטה לפשוטו של מקרא, וכה"ג מצינו בברכות (מ"א) שפי' בד"ה גפן כדי רביעית אבל חרצנים כו' ולולבין, וכפי' בכמה דוכתי ובתוס' שם אם אכל עלין או לולבין, ובאמת אין הלכה כן דעלין ולולבין מותרין בנזיר וכמ"ש בערלה פ"א מ"ז, רק דר"א ס"ל כן וכדאי' שם בירושלמי מתני' דלא כר"א כו' אף העלין ולולבין וכ"ה בבבלי נזיר (ל"ד.) דלא כר"א. וע"ע בפרד"י ח"ב (דף קי"ד: ורנ"ד.) דגם דרכו של רש"י לפרש כאן פי' זה. ובמקום אחר פי' אחר: