פרדס יוסף ויקרא שנא

ופרש"י כשזוכר אותו הי' רוקק, וז"ש ואף גם זאת, גם אחרי כעסו עליהם ואחרי התוכחה כולה עם כל זאת לא כל כך מאסתם וגעלתם, עד לכלותם עד עולם, כי אם לזמן ולכן בעבור הזמן אשיב לרחמם ולחוננם - ועפ"ז י"ל באיכה סיים כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד, ולכאו' קיי"ל אין מסיימין בתוכחה, במגילה (ל"א:), והפסוק אומר, אל תעמוד בדבר רע (קהלת ח' ג), (ולכן המנהג לחזור על הפסוק השיבני, אבל זה לא יציל הפלא על מחבר המגילה), אך לפמ"ש אין לשון זה ענין רע כי אם כמו נחמה, כי אף אם מאוס מאסתנו אינו מפני שנמאסים אנו בהחלט בעיניך, כי אם מפני שקצפת עלינו עד מאד, אבל הן קצף לא לעולם יעמוד, וכאשר יעבור תשוב לרחמנו, וכמ"ש לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף (ישעי' נ"ז ט"ז), וכמו שדרשו עה"פ תהלים (צ"ה י"א) אשר נשבעתי באפי, באפי נשבעתי וחוזרני בי (מגילה י'.), וכן כ' לא החזיק אפו ישיב ירחמנו (מיכה ז' י"ט) - ואמנם לבד איכה יש עוד ספרים שסיימו בדבר רע קהלת (י"ד י"ב) אם טוב ואם רע, ישעי' (ס"ו כ"ד) והי' דראון לכל בשר, מלאכי (ג' כ"ד) וברכתי את הארץ חרם ונהגו לשנות אחריהם פסוק הקודם, ולא נתברר למה לא נזהרו בסיום בזה, ואולי חשבו כי זה בכלל מאן דלא קפיד לא קפדינן פסחים (קי"ב.), וסימן לזכור ד' ספרים הם אקי"ם את סוכת דוד "איכה קהלת ישעי' מלאכי", הרחמן הוא יזכור לנו את סכת דוד ב"ב

מה) וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מאמ"צ, אזכור עצמי שגם ישראל ממצרים לא היו טובים מעתה, וזה"פ זכור עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך (תהלים ע"ד כ'), כשאחד עושה שידוך לבתו שידוך כסף, ואח"כ כשיודע שהחתן עני, רשות למחותן להיות בכעס למה רמה אותו, אבל כשיודע מקודם שהוא עני והסכים על השידוך, אינו יכול להיות לו טענות על החתן, וז"פ זכור עדתך קנית קדם: תזכור באיזה מעמד הוצאת מארמ"צ ושדכת אותנו, שהיינו דלים ורקים בלי מצות, ואעפ"כ "גאלת שבט נחלתך" והסכמת על השידוך, איזה טענה יש לך עתה אלינו, אם אנחנו נמצאים עתה גם באותו מעמד (מהקד"ל ז"ל)

כז. ב) כי יפליא, האומר ערכי עלי או ערך פלוני עלי נותן לפי ערך הקצוב בתורה לא פחות ולא יותר, והדמים לבדק הבית, ואין חילוק אם הוא נאה או כיעור, מבן חודש עד ה' שנים לזכר ה' שקלים ולנקבה ג', ומה' עד כ' לזכר כ' ולנקבה י', ומכ"א עד סוף ס' לזכר נ' ולנקבה ל', ומס' למעלה לזכר ט"ו ונקבה י', ואם אמר סתם ערך עלי נותן כפחות שבערכין ג' שקלים, ובתוס' ערכין (ד':) ד"ה וכמה, דאומר ערך זכר נותן ה' - והכל מעריכין ומופלא ג"כ מעריך, ובר"מ פי"א ה"ד מנדרים כ' דמופלא מה"ת, ועמל"מ וראב"ד הל' נזירות פ"ב הי"ג, ומל"מ תרומות פ"ד ה"ה, וער"מ וראב"ד פ"א ה"ו מערכין אי עכו"ם מעריך, וזה רק אי מקבלין ממנו אבל אינו חיוב לשלם, כי אינו בבל יחל עמל"מ פ"י ה"ז ממלכים ד"ה ודע ובר"מ פט"ו ה"א ממעה"ק דבהקדש תוכ"ד לאו כדיבור ועמל"מ שם, ובמנ"ח מ' ש"נ כ' דבערכין מודה דמהני תכ"ד דדוקא במקדיש דחל ההקדש א"י לחזור, אבל באומר הרי עלי להקדיש בית זה עדיין לא חל ההקדש ומותר בהנאה כי לא נתקדש עדיין, רק דחייב להקדיש מחמת בל יחל ובל תאחר וככל היוצא מפיו יעשה, ער"מ פ"ו הל"א מערכין, וטור חו"מ סי' רי"ב ס"ט, אבל אין זה הקדש, וגם אמירתו לגבוה כמסירתו ונשתעבדו נכסיו כמו חוב עקצה"ח סי' ר"צ סק"ג, אבל אינו הקדש רק נדרי הקדש ולא מצינו בזה תכ"ד לאו כדיבור, וכאן נמי דמחויב ליתן אבל אינו קדוש אפי' בהפריש, עד שיגיע ליד הגזבר ומועיל. תכ"ד כמו נדרים ושבועות, אך בתוס' מנחות (פ"א.) ד"ה תודה מבואר דאף בכה"ג א"י לחזור תכ"ד, ואפשר מחמת חומר הקדש הוי כמו מגדף וכו', ונר' דוקא מקדיש הרי זה עולה, אבל באומר עלי דאינו הקדש רק שצריך לקיים הוי ככל נדרים דמהני תכ"ד, ועש"ך חו"מ סי' רנ"ה סק"ה

ועמל"מ פ"ב הי"ג מנזירות במופלא אם ישנו בשאלה, ואם עכו"ם יש בשאלה עמל"מ פ"י ה"ז ממלכים הביא ירושלמי שהוא פלוג', ועקצה"ח רנ"ה סק"ב דתכ"ד הוא בחזרה דוקא בדבר שראוי בשאלה, אבל אם אינו בשאלה גם תכ"ד א"י לחזור, דהוא רק כמו הקדש טעות ואם ליתא בשאלה, דג"כ הוי הקדש טעות, א"כ א"י לחזור תכ"ד ע"ש אריכות, ומצאתי בירושלמי דמאי פ"ז ה"ו דאין נשאלין על התמורה משום דא"י לחזור תכ"ד, ועי' במראה הפנים וציון ירושלים שם, ולפמ"ש דבמופלא ועכו"ם אפשר דליתא בשאלה א"כ א"י לחזור תכ"ד ג"כ, אך באמת אין חיוב