פרדס יוסף ויקרא שנ

והתחייבות עליו להשתדל על דבר הגאולה – ומ"ש לעיל שבזכות יעקב ניצל אברהם מכבשן אש צ"ב, הכי לא הי' אברהם כדאי לעצמו, וי"ל עפמ"ש בב"ק (ל"ח:) אל תצר את מואב מפני שצריך להוציא ממנו ב' פרידות טובות רות המואבי' ונעמי העמונית, לפ"ז לא הי' אברהם כדאי להנצל בזכות עצמו מפני תוצאות ישמעאל, ויצחק מעשו, אבל זכות יעקב שלמה – ובס' האמונה ובטחון לרמב"ן, י"ג אותיות אברהם יצחק יעקב, וי"ג שרה רבקה רחל לאה בגימ' הוי' כ"ו ע"ש, ואם "ישראל" יהי' כ"ז נגד אותיות שבתורה – שם "יעקב" מורה על ע"ה שאינם בני תורה, אבל הם בני יחוד השם גימ' כ"ו, "ישראל" ת"ח ורומזים על כ"ז אותיות התורה וקב"ה ואורייתא חד הוא, וע"כ בפ' בהעלותך (ח' י"ט) כ' ה' פעמים ישראל בפסוק א' ופרש"י נגד ה' חומשי תורה. ולעתיד יהי' גם יעקב בעלי תורה וצריך להוסיף אות על שמו ע"כ ה' פעמים הוסיף ו' נגד ה' חומשי תורה כמו ה"פ ישראל עי' בזה בחת"ס, - ובירמי' (ל' י"ח) הנני שב שבות "אהלי יעקוב" הפי' הנני שב שבות "אהלי" שהוא "אליה", ויחזור להקרא "אליהו" ושבות יעקוב "ליעקב" וכוונתו שיגאל את בניו ויחזרו אליהו ויעקב לשמותיהם הראשונים

ובמהרש"א ב"מ (פ"ה:) מהדורא בתרא, ולוקמינהו בהדדי תקפי ברחמי ומייתי למשיח בלא זימנא כו', וי"ל וזכרתי את בריתי יעקב ואף וכו' אמר מלת אף אכולהו, הכוונה שיזכר את זכות שלשתן ביחד ולא זכות כל אחד בפ"ע, ומזה הטעם התחיל ביעקב כי אז יכול לצרף גם אותן שהי' לפני יעקב אברהם ויצחק. אבל אם התחיל באברהם ל"ש לצרף מה שאחרי', וכ"מ במגילה עמוקות, וזה כוונת גמ' סוכה (מ"ה:) יכול אני לפטור כל העולם מה"ד, ואלמלי אליעזר בני כו' שתמוה למה לא יחפץ להיות עמו, ע"ש ברש"י, ולפ"ז מיושב שאמר אני בזכותי לבד יכול לפטור וכו' וע' זהר חדש פ' תשא בגמ' סוכה הנ"ל

מג) והארץ וגו', בהגהות חשק שלמה בש"ס ווילנא קידושין (כ'.) בגמ' עד שמוכר עצמו, נר' דהעונש הוא מדה כנגד מדה, והוא מעין עבירה לפי שעיקר טעם שמטה בסנהד' (ל"ט.) שידעו דלה' הארץ ומלואה. ואדם שאינו מקיים שמטה מראה שהארץ שלו לחלוטין, ופורע לו ה' מדה במדה, שהוצרך למכור את כל אשר לו ואת עצמו, כדי שידעו הכל שאינו קנין גמור. ורק לה' הארץ ומלואה וברצונו נתן לו וברצונו נוטל ממנו וכן מורה לשון הכתוב בבחקתי והארץ תעזב וגו' יען אשר לא שבתי וגו'

שם) יען וביען ערש"י ובחומש מחוקקי יהודה הביא תוספת ברש"י יען במשפטי מאסו, וביען את חקתי געלה נפשם, וכן דרך כל הקריאה, כמו חרב לה' מלאה דם תדשנה מחלב (ישעי' ל"ד ו'), ולא פי' מאיזה דם נתמלאה ומאיזה חלב הודשנה, הילך פי' בצדו מדם פרים ועתודים נתמלא ומחלב כליות אילם הודשנו, וכ"כ רשב"ם

מד) ואף גם זאת וגו' להפר בריתי אתם, כ' בידי משה עפמ"ש תוס' שבת (נ"ה) ד"ה ושמואל, במה דאחז"ל תמה זכות אבות הרי אנו מזכירין עדיין זכות אבות בתפלה, ותי' דאף דזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה כמ"ש ולא ישכח את ברית אבותיך (דברים ד' ל"א), וזשה"כ ואף גם זא"ת ר"ת "זכות אבות תמה" בכ"ז לא מאסתם להפר "ברית" דייקא דברית אבות לא תמה, וכ"כ בדברי יאיר, ועי' בעה"ט, ויק"ר פל"ו ו', ירושלמי סנהד' פ"י ה"א, ופיוט מוסף יום ב' ד"ה אפחד, באבות בטחתי ופעלם אכלתי והם היו לי קדם לזכרון, הוא לשמואל דתמה זכות אבות, ובשו"ת זכרון יצחק בח"ת כ' דאף אם אין אדם כדאי להטיב לו מצד מעשיו, עכ"ז בהיותו בין אנשים פחותים ה' מטיב עמו, ונחשב לצדיק נגדם כמ"ש במד', ורש"י פ' וירא (י"ט י"ט) דמשו"ה מנע לוט ללכת לאברהם מסדום, וז"ש אף שאני עושה הפרעניות בעוד היותם בארצם, עכ"ז בארץ העמים נחשב מעשיהם לטוב, ומשו"ה לא מאסתים וכו', ועי' בינה לעתים דרוש י"ט ופרד"י שמות (דף ט'.)

שם) לא מאסתים ולא געלתם לכלותם, עי' בתוס' ברכה דלפי הענין הי' צ"ל לא אמאסם ולא אגעלם בל' עתיד. דמוסב על זמן היותם בגלות והבטחה לעתיד וי"ל דיש ב' מיני מיאוסים, יש שנמאס רק לשעתו ובעבר הזמן והסבה ילך ההרגש הנמאס וזה הדבר הנמאס שוב לאהבה ולתאוה, כמו בחולה התאב כל דבר מאכל וכשיבריא תשוב הכוסף לאכילה, ויש שהדבר נמאס לעולם, וגם כשנזכרים לפניו יעורר גועל נפש כמו בעת שרואים מצורע יגעלו בכל עת שנזכרים ובכתובות (ע"ד:) המקדש ע"מ שאין בה מומין והי' בו מומין ונתרפאה אעפ"כ אינה מקודשת, שיכול לומר כשזוכר המומין נמאסת בעיניו, ובשבת (קמ"ה:) ר' יוחנן הי' רוקק מכותח דבבלאי