פרדס יוסף ויקרא שמד

ובעה"ט תבא (כ"ז ח') ועי' מקור חסד על ס"ח שם

טו) תמאסו עי' מהרש"א ב"ב פ"ח תוכחה א' וב' החילוק, ועי' רמב"ן לקמן בפט"ז, ובחידושי הרד"ד בסופו בהספד, ובינה לעתים דרוש מ', ובענין עונש ראיתי בספר א', בסוכה (מ"ה.) רשב"י יכול אני לפטור העולם, ובפ' חלק (צ"א.) גוף אומר בלא נשמה אינני כלום כן נשמה בלא גוף אינה יכולה לעשות כלום, מרכיבין חיגר ע"ג סומא, וק' הא שנים שעשאו פטורים, ורק זה אינו יכול וזה אינו יכול חייבין בשבת (צ"ג.), ור"ש פיטר, וא"כ רק ר"ש יכול לפטור העולם, אבל הלכה דזה א"י וזה א"י חייבין

טז) במד' נצבים למה נסמכה פ' נצבים לקללות לפי ששמעו צ"ח קללות הוריקו פניהם כו', ולמה לא הוריקו פניהם בתוכחה שבחקתי, דשם נכתב בל' רבים וצרת רבים חצי נחמה, כמ"ש במד' שם עה"פ בצר לך (דברים ד' ל') כל צרה שהוא של יחיד הוא צרה ושל רבים אינה צרה, כל אחד חשב דהכוונה על רבים לא לו, אבל בפ' תבא הקללות בל' יחיד נאמרו, לכן כאו"א הוריקו פניהם, ובחינוך מ' של"א צרת רבים נחמה, ועי' ס' ילקוט החנוכי סי' ל"א

שם) אף אני, "אף" מורה על דבר שהוא חידוש ורבותא יותר פעל הקודם, "וגם" אין בו חידוש יותר, התוה"מ אות י"ט מ"ט נ"ב ק"ט

יז) ונסתם ואין רודף ערש"י ושפ"ח דמה קללה היא כיון שינוסו ואין רודף אותם א"כ לא יגיע להם שום דבר רע, ואי' הפשט ע"פ המד"ר ותנחומא אמור ט', עה"פ ואלקים יבקש את הנרדף (קהלת ג' ט"ו) שאפי' צדיק רודף רשע מ"מ אלקים יבקש את הנרדף, ולפ"ז כשיהי' רודף אז אדרבה יגיע להם טובה דיבקש אלקים לנרדף ואמר ונסתם ואין רודף, וממילא אין כאן נרדף, עי' כת"א, וס' פי שנים, ופרד"י ח"ב (דף ל"ו:)

וברש"י ואין רודף מבלי כח וצ"ב, ובס' ארץ צבי עיר שושן בית א', שהנה כל הקללות שבתורה אף שהם מן השמים אעפ"כ הכל הוא בדרך הטבע, למשל נאמר בתוכחה קדחת אין בא פתאום בלי סבה, רק ה' מזמין לו חולי, שאוכל בשר שמן ושותה משקין מקררין ונתקלקל האיצטומכא ובאה הקדחת, וכאן נאמר ונסתם ואין רודף הנה הקללה הזאת הוא למעלה מן הטבע, מדוע ינוסו אם אין רודף, לזה בא רש"י לתרץ שאם ב' שונאים רודפים זא"ז וכל זמן שא' יש לו עדיין כח לעמוד נגד חבירו אז רודפו מיראתו פן יעמוד נגדו, משא"כ אם א' הי' לו מפלה עד שאין לו כח לעמוד עוד נגד חבירו, שוב חבירו אין רודפו עוד כי למה ירדוף אחר הכלב מת, וז"ש ונסתם ואין רודף פרש"י מבלי כח, כלומר שהכוונה איננה כפשוטה שלא יהי' רודף כלל, אלא הכוונה שהשונא לא ירדוף אותם כלל, ופרש"י מבלי כח ר"ל בעבור שלא יהי' לכם כח כלל משום זה לא ירדוף השונא אחריכם, כי לא ירא מכם עוד כלל - ומענין תוכחה בקריאה עמ"ש בשואל ומשיב תנינא ח"א סי' מ"ח ע"ש אריכות, ובס' פתחי שערים שער ז' פל"ב

שם) ונסתם לפני אויביכם ורדו בכם שונאיכם, בס' תוס' ברכה כ' חילוק אויב לשונא, אויב מראה שנאתו בגלוי, ושונא לפעמים רק בלב ואינו עושה פעולה רעה, וז"ש בקדושים (י"ט י"ז) לא תשנא את אחיך בלבבך, ובמסעי (ל"ח כ"א) באיבה הכהו, ואסתר (ז' ו') איש צר ואויב על המן ועל מעשיו, ומ"א (ח' ל"ז כי יצר לו אויבו בגלוי ובפועל, ורש"י דברים (א' מ"ד) וירדפו אתכם כאשר תעשנה הדבורים. כמו דבורה כשנושכת מיד מתה, כך אויביכם, וז"ש ונגפתם לפני אויביכם העושי רע בפועל ויען כי לאח"כ ימיתו, יתחייב כי אח"כ ירדו (ימשלו) בהם שונאיכם בנסתרים, ועפרד"י משפטים רמ"ב. להיפך מזה חז"ל אמרו הקללה הגדולה שהשונאים הם אחיכם כמשל הגרזן שהעצים יראו ממנו, וא"ל אם לא יהי' להגרזן בית יד של עץ מאחיהם לא ירע להם כלום, והח"ס מפרש המסורה שהביא הזהר חקת (קפ"ד.) ב' פסוקים שכ' "אותו" אל תירא אותו, (חקת כ"א ל"ד) עד דרוש אחיך אותו (תצא כ"ב ב'), והכוונה על תירא אותו מהגוי בלבד, רק עד דרוש אחיך אותו אם אחיך יתערב בדבר ויתן עצות להגוי אז יש לראות ממנו, ועמ"ש לעיל בפ' בהר (כ"ה מ"ו)

יח) שבע על חטאתכם, ערשב"ם שבע לאו דוקא ופי' הרבה, כמו כי שבע יפול הצדיק וקם (משלי כ"ד ט"ז), והחזיקו שבע נשים (ישעי' ד' א'), וערשב"ם על פ' (כ"ו כ"ו) ואפו עשר נשים בתנור א' וכמו עשר פעמים תכלימנו (איוב