פרדס יוסף ויקרא שמג

שם) רמב"ן עד ארנון וכו' עי' קובץ דרושים ח"ו סי' ל"א ול"ב מ"ש בדבריו התמוהין - ומ"ש שלא לדרוש ברופאים רק להתפלל ה', ויש סמך בדהי"ב (ט"ז י"ב) באסא המלך וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים והכתוב מגנה אותו על זה, וכ"מ שם ממ"ש בסוף ברכות (ס"ד.) דר' יוסף לא קרא לביתו אפי' אומנא, ונר' שמפרש שלא קרא מפני שלא הי' צריך לו, אבל רש"י פי' משום ענותנותו דהוא הי' הולך לבית הרופא ולא הזמינו אליו, א"כ אין זה ענין למ"ש רמב"ן, אבל בב"ק (פ"ה.) ורפא ירפא (משפטים כ"א י"ט) שניתן רשות לרופא לרפא עי' בתוס', וזה דומה כמו שנותנים לחם לרעבים אף שהעניות גזירה מה' אעפ"כ למצוה יחשב צדקה, ואין בודקין למזונות (ב"ב ט'.) ועי' בתוס' ברכה ומקו"ב פ"מ ס"ב -- ומ"ש בברכות (י': ופסחים נ"ו.) דחזקי' גנז ס' רפואות והודו לו חכמים ופרש"י כדי שיבקשו החולים רחמים לה', וזה לכאו' כרמב"ן, אך זה רק לחזקי' לבדו כמ"ש בסנהד' (כ'.) דלמדו תורה בדורו יותר מדורו של משה ויהושע, (ובדף צ"ד:) שלא מצאו תינוק של"ה בקי בהלכות טומאה וטהרה, ול"ה צריכין לרפואות כסוטה (כ"א.) דתורה אגונא בין בעידנא דעסיק בי' בין בעידנא דלא עסק, והי' זכות התורה מציל, וא"ש קו' מהרש"א גיטין (ע'.) למה קבעו בתלמוד עניני רפואה והלא חזקי' גנז ס' רפואות ולמ"ש ראי' מחזקי', ועפרד"י משפטים (דף ר"ט.)

שם) אוה"ח שלא יגע חרבו של מלה"מ בגופו של צדיק וכו', וק' משבת (ל':) אתא מלה"מ סליק וכו' ונח נפשי', ובב"מ (פ"ו.) ברבה בר נחמני ול"ה מלה"מ למקרב לי' וכו', ומו"ק (פ"ח.) אשתיק ויכול לי' ועוד שם, ובס' קוי אור כ' דלענין סכנת מים בשכונת המת שאמרו מלה"מ משפשף סכינו, אין לחוש במת צדיק שאין מיתתו בסכין כמ"ש בזה"ק וישלח (דף קס"ח.), דכל מי שעוסק בתורה אינו מת ע"י מלה"מ דהוא נחש אלא מיתת נשיקה, וכ"ה בר' בחיי ורמב"ן אמור (כ"א י"ז), ובד' הש"ס דגם ת"ח צדיקים כריב"ל ור"ח בן פפא ור' אשי מיתתן ע"י מלה"מ, וצ"ל הכוונה רק דאיתחזי לי' וידעו מזה שהגיע עתם בהקריב נפשם למות בנשיקה וכן צ"ל בהא דשבת

יג) קוממיות במד' כקומתו של אדה"ר ותמוה, ובס' עדות ביוסף כ' עפמ"ש, בסנהד' (ל"ח:) כיון שסרח אדה"ר הניח ה' ידו עליו ומיעוטו, וי"ל מדוע מיעוטו, וכ' עפ"ד תוס' שתי' על הא דהק' אדם היכי הוי קם ומשני בג"ע, לכן כשנטרד מג"ע אז לא מצא מקום לנוח והוצרך למעט, וכאן פרש"י והתלכתי אטיל עמכם בג"ע לכן תוכלו שוב להיות כקומת של אדה"ר - ובתורת משה הק' הא אסור לילך בקומה זקופה ד' אמות (קידושין ל"א.), ותי' דהטעם משום דהוי כדוחק רגלי השכינה, וכ"כ רש"י שם שצריך לילך בהכנעה לפני השכינה שהיא למעלה מראשותיו, אבל כאן כ' והתהלכתי בתוככם פרש"י אטייל עמכם בג"ע שה' מטייל ביניהם, לכן ואולך אתכם קוממיות כי שוב תוכלו לילך בקומה זקופה

ובתוספת ברכה כ' ראב"ע תמה למה הברכות באו בקיצור גדול והקללות באריכות, בעוד שמדה טובה מרובה ממדת פרעניות ותי' צ"ע, וי"ל דמלת "טוב" בהכרח שיבא בקיצור דאם יחסר איזה פרט אינו טוב, למשל אם עשיר הרי טוב לו אך אם חולה אין לייחס לו שם טובה, שמפני מחלתו לא טוב לו, ואם הוא עשיר ובריא אך הוא חשוכי בנים ג"כ הלך טובתו, ואם יש לו בנים אך הם סוררים ג"כ אינו טוב, ולכן כשאומרים "טוב" צ"ל הטובה מוקפת מכל צדדי' - לא כן הרעה, גם רעה אחת רעה, וכשנתוסף עוד רעה סובלים מב' רעות, למשל אם עני רע לו ואם עוד חולה נתוסף לו רעה, ואם יש לו בנים רעים סובל עוד רע, או אם חש בראשו רע לו, ואם נתוסף לו כאב לב עוד רע לו, לכן הברכות נאמרו בקיצור, כי אם יש איזה התנגדות להברכה הלכה הברכה, אבל לרעות אין קץ וסוף ובאו בארוכה - ויתבאר הפסוק באיכה (ג' ל"ח) מפי העליון לא תצא הרעות והטוב (כלו' לא ה' מסבב רעה וטוב ורק האדם בעצמו ע"פ מעשיו), ותפס הרעה בל' רבים וטובה בל' יחיד כי רעות הן רבות ושונות, וכל רעה רעה לעצמה, אבל הטובה אינה כי אם אחת, יען כי אם חסר פרט אחד לטובה, אין הטובה נחשבת לטובה

שם) בעה"ט מבחקתי עד קוממיות כל א"ב חוץ ס' וף' וכו', עי' ס' חסידים סי' תתשנ"ד לפי שאות הפ' מצוי' בשמות של מלאכי חבלה, כגון אף זעף שצף קצף נגף אגף רשף לפיכך לא תמצא בתפלה ף' וכו', ועי' רוקח סי' שט"ז ושל"ז, וב"ר פי"ז עה"פ ויסגור,