פרדס יוסף ויקרא לד

ועתו"ס ע"ז מ"א. ד"ה ככדור שהעולם עגול וכ"ה בזהר ויקרא ד', כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור, והביא סמוכין מירושלמי שלהי מעשרות אין מרובע מששת ימי בראשית. וע"ש בענין מקוה אי צריכה להיות מרובע, ובפהמ"ש לר"מ פ"ח ה"ה ממקואות שאין קפידא בצורה, וכ"כ באהלות פ"ג מ"ז, ועשו"ת מהרש"ם ח"ד סי' קי"ד, ועפרד"י בראשית (דף ו'.) ובשלח (ק"ד:) שהבאתי הרבה בענין זה ואי יש מרובע באוכלין ע"ש הרבה חדשות

שם) רש"י ושנינו במנחות כו' משמע דמנחת סולת דאינה נקמצת אלא קודם אפיה כשהיא סלת, וליכא קפידא שיעשה אותה עשר חלות, וע' מה שהאריכו בזה וברא"ם, בלח"מ ומל"מ פי"ג ה"י ממעשי הקרבנות, ומנ"ח מ' קט"ז

ו) רש"י פתות לרבות כל המנחות, ערא"ם ולח"מ ומל"מ שם שהאריכו בזה, ומכל עניני הקרבנות ע' תורת העולה ח"ב אריכות

י) והנותרת, באוה"ח שאין משמעות לתיבה וכו', עי' קוי אור בשם הגר"י שור ז"ל שתמה שזה נגד גמ' יומא (מ"ה:) ושאר דוכתי דכולי עלמא דרשו וי"ו וה"א וצע"ג

יא) כל המנחה, ערמב"ן דאסור להביא מנחת חמץ, ואמר ממנו לאסור מקצתו כלומר חצי קומץ וכו' והוא ממנחות (נ"ח.) בפלוג' אביי ורבא, ועי' ס' תוספת עזרה שתמה דבגמ' שם מבואר דלא מדכ' ממנו ילפי' רק מריבוי דכל ע"ש, ועשו"ת זרע אברהם סי' ד' שכ' דרמב"ן אזיל כשי' ת"כ דדריש מכל לרבות המיעוט, ואפי' לא הי' אסור רק במיעוטו ג"כ אסור ומנ"ל לרבות כ"ש הא י"ל דמרבה רק מקצתו, דהיינו אם האיסור בכולו והוא מקטיר רק מקצתו אבל לא דכל האיסור רק במיעוטו, וע"ז כ' רמב"ן דיש לימוד על מקצתו מקרא דממנו לאסור מקצתו, ולכן לשי' ת"כ דא"צ ריבוי דכל על מקצתו מרבי' מיני' גם מיעוטו, אבל לולי דהי' מועט מיותר על מקצתו לא הוי ידעי' לאסור מיעוטו היכי שאין כולו איסור ע"ש אריכות

שם) כל שאור ודבש דבש דבורים ותמרים, וכן מוהל היוצא מפירות מתוקים, וכן כל פירות האילן, וגם לא לתת בפיטום הקטרת, ובחינוך מ' קי"ז כ' הטעם שירחק האדם ממאכלים מתוקים כסובאים וזוללים, וגם שאור מגביה עצמו, וכן דבש מעלה ברותחו הרבה ותועבת ה' כל גבה לב ע"ש, ובברכות (נ"ה.) יוסף מת י' שנים קודם לאחיו שנהג ברבנות, הרי דגאוה גורם מיתה וכמ"ש ביומא (פ"ו:) הרבנות מקברת בעלי', ואין בדין להכניס שם דבר הגורם מיתה, ומשו"ה כ' לא תניף עליהם ברזל, וכפרש"י יתרו (כ' כ"ב) וראה (כ"ז ה'), וזה הפי' ולמה אין מערבין בה דבש כו' דזיל קרי בי רב הוא כי כל שאור וכו' רק שמפשט הכתוב שרק כולה אסור אבל לערב בו מעט שאור או דבש מותר, לזה אמר מפני שהתורה אמרה כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו. ומלת ממנו מיותר אלא לומר שאף מעט אסור (ועי' רדב"ז ח"ד אלף ק"י) להוכיח אפי' מעט גאוה אסור, כמ"ש באבות פ"ד מ"ד מאד מאד הוי שפל רוח, וכ' והאיש משה ענו מאד (בהעלותך י"ב ג') ולא כ' ענו לבד, ועוד אי' דהו"א שלא אסרה התורה אלא קטרת משאור ודבש יחד, וחידש בר קפרא אפי' נפרדים אסור מדכ' ממנו

ועוד ראיתי על הקו' מה שאל ולמה כו' ומה תירץ דאנו יודעין שהתורה אמרה כו', ואם שאל הטעם על האיסור, א"כ בתירוץ שלו ג"כ לא ידעינן הטעם, ורק מה שלא נותנין דבש הגם שהוא ריח טוב גדול, רק מפני שזה עצמו "מפני שהתורה אמרה" הוא ריח ניחוח לפני ה', וטוב יותר מכל ריחות טובות

ובתוס' זבחים (ס"ו.) ד"ה אלא כ' דהיכי דהי' סברא שצריך לעשות אז "לא" שכ' בתורה אינו המכוון שלא יכול לעשות ורק שלא צריך נעשות אבל אם רוצה אין איסור, ועמ"ש לעיל בזה (א' ה' וי"ז)

וזאת שאלת בר קפרא ולמה אין מערבין דבש אם הדבש נותן ריח טוב, די לנו שיהי' מפרשים "לא תקטירו" שלא נצרך דבש, אבל לא שיהי' עוד איסור בדבר, והתירוץ בזה שכ' "כי כל שאור וכל דבש" ובשאור ליכא שום סברא שיהי' יוכל להקריב, ממילא בשאור הפשט "לא" לאיסור, שאסור להקריב, ממילא ג"כ בדבש ג"כ איסור "לא" קאי על שניהם והוי איסור גם גבי דבש

ובס' משך חכמה להג"ר מאיר שמחה ז"ל מדווינסק כ' בזה יהי' הפשט בהושע (ט' י') כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בראשיתה ראיתי אבותיכם, ה' יאמר חכיתי בעת שלקחתי ישראל לעם שיהיו "כענבים" שאף שאינם ראוים להקריב למזבח, כל פרי מתוק הוא בכלל כל דבש לא