פרדס יוסף ויקרא לג

ומנחות (י"ד.) ד"ה הלבונה. ובמנחות (י"ח.) יציקה ובלילה כשרות בזר. וקמץ מקמיצה ואילך מצוה בכהן ופשוט שהפי' אף בזר כשר אבל אם הכהן רוצה רשאי, ועתו"ס כתובות (כ"ד:) ד"ה חד דאפי' בעבודות שכשרות בזר לא הי' מניחין לעשות אלא במיוחסין שבכהונה. וע"ע ברכת אהרן מאמר רע"ז, ובהגהות רש"ש שם, ובהדרוש ועיון העיר לפמ"ש ברמ"א או"ח סו"ס קכ"ח שאסור להשתמש בכהן אפי' בזה"ז דהוי כמועל בהקדש, א"כ דעבודה בכהנים וזר א"י לעשות, אבל בעבודות שכשרות בזרים, א"כ אסור להשתמש בכהן. ועמש"ל (א' ה' והבאתי זה"ק דאסור לכהן לשחוט, ולפמ"ש אף בכל עבודות שכשר בזר לא נכון שיעשה כהן. והאברבנאל כ' שכל הדברים שכשרים בזרים היו "הבעלים" של הקרבנות מחויבים לעשות בעצמם, ומפורש בת"כ כאן שכשר בכל אדם וצע"ג. ועתו"ס חולין (ל"ו) ד"ה צריך דהבלילה הי' צריך בכלי שרת, וכ"כ תוס' מנחות (מ"א. וצ"ה:) ועכ"מ פי"ג ה"ה ממעשי הקרבנות. וק' לתוס' חולין (ג'.) ד"ה כגון דשחיטת קדשים ל"צ כלי שרת ומשום דשחיטה כשרה בזר ולא עבודה היא, וא"כ גם בלילה כן הי' להיות, וג"כ שחיטה גדולה במעלתה מבלילה, דשחיטה בפנים ובלילה ס"ל לר"ל במנחות (ט'.) דאם בלל חוץ לחומת העזרה כשרה, ואולי יש לדחוק דשחיטה עושה ברגע משא"כ בבלילה הפעולה נמשכת וגנאי שלא יהי' בכלי שרת – ובמנחות (נ"ה.) מנחות נילושת בפושרין וכ' בתפארת ישראל שכך יפה לפת, ובלחם שמים יעב"ץ כתב דמים דצוננים מפסידים הפת ובמנחות בעינן למשחה לגדולה, וחידוש שלא הביא תוס' בכורות (כ"ז.) ד"ה ואתי דלמשחה לגדולה ל"ש רק בבשר ולא בפת אבל בסוטה (ט"ו.) משמע דגם במנחות בעי למשחה לגדולה, ועי' בהג"ה בשו"ת בית יצחק אה"ע ח"א סי' קל"ב בזה

ב) מסלתה, בת"כ ולא מסלת חברתה, וכ"מ במנחות (כ"ג.) ב' מנחות שנתערבו אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפ"ע כשרות כו' וע"ש ברש"י (דף כ"ב.) ובס' הדוה"ע רצה לדמות לבכורות (ז'.) מטמא לא קאמר רק מן הטמא והני נמי מין הטמא, ופרש"י מטמא משמע מגופא דטמא, מן הטמא מינו של הטמא וה"נ מדלא כ' מן סלתה ומן שמנה ש"מ שבעי שיקמוץ מגופה דמנחה. וע' בדברי שאול מ"ת פ' תולדות (דל"ו:) בשם ס' צהר התיבה, הבדל "מן" יורה על דבר הנפרד, "ומ" יורה על חלק שמפרידין מן הכלל ומגמ' בכורות ראי' לזה ועתו"ס כתובות (נ"ד:) ד"ה ארבע שאין סברא לחלק בין מחמרא למן חמרא וצ"ע מבכורות שם, ועפרד"י שמות (דף י"ח.) מ"ש בזה

שם) וקמץ (אזכיר דבר צחות מה ששמעתי, בחתונת אא"ז הגה"צ ר' אלעזר הכהן ז"ל האבד"ק סוכוטשוב כתב לו אחד מזל טוב בשלשה תיבות "וקמץ ממנה הכהן" והפשט דאי' בברכות (ח'.) במערבא אמרו מצא או מוצא. מצא אשה מצא טוב (משלי י"ח ו'), או מוצא, ומוצא אני מר ממות את האשה (קהלת ז' כ"ו). וכוונתו הי' וקמץ ממנה הכהן שהחתן דנן לא יהי' לו מוצא רק מצא בקמץ

ג) והנותרת, בפנים יפות צו (ו' ט') ושמיני (י' י"ב) הקשה לטו"ז יו"ד סי' מ"ג סק"ט דשיור רק פחות מחציו וקשה מכאן, ועי' שפתי צדיק אות י"ג בזה, ובפרד"י תצוה (רצ"א:) הבאתי בזה חדשות ועי' בשו"ת נוב"י מ"ת יו"ד סי' ר"ה ר"ו דל"ש תני ושייר כ"א היכי דשייר מקצת אבל להיות פרוץ מרובה על עומד ששייר יותר ממה שחושב לא שמענו, והנה גם אי תני ושייר מחצה ממה שחשוב, נראה מלשונו דל"ש בזה תני ושייר כ"א היכי דשייר מקצת וכעין טו"ז הנ"ל, וע"ע בשו"ת שם ארי' יו"ד סי' ק"ב

שם) רש"י כ"ג נוטל חלק בראש שלא במחלוקת והדיוט במחלוקת והוא מת"כ, ובס' פרי חיים כ' למד"ר בראשית פט"ז אומרים לאילני מאכל למה אין קולכם נשמעים, אומרים פירותינו מעידות עלינו, ואילני סרק קולם נשמעין אמרו הלואי נשמע קולנו ונראה – אם תראה מחלוקת בקהל ותחקור אחרי המריבים יודע לך כי תצא אש מן הקוצים היינו הקטנים לא חשובים שיתנו עינם בכבוד, ואם לא במחלוקת לא ימנו בין העוסקים בצרכי צבור, כי מי יבחר בהם ולא ינשאו ראש רק במחלוקת. אבל הגדול המובחר ימאן במחלוקת כי ע"י השלום יכבד וע"י המחלוקת ינקל, ונרמז בהנ"ל כ"ג נוטל חלק בראש אך שלא במחלוקת וההדיוט רק במחלוקת

ד) חלות מצות, בראב"ע עגולות ונקראו חלות מלשון חלילה, ובס' הדרוש ועיון הביא מס' יריעות שלמה. אינו הקפד על הציור אם עגולות או מרובעות ומראב"ע משמע רק עגולות - ומענין מצות עי' שד"ח מער' חמץ סי' י"ג אות מ"ב שאין הקפדה והביא ראי' מפסחים (ל"ז.) דשיעור עבה במצה טפח כמו בלחם הפנים, וה"ה שיש ללמוד מלחה"פ שיש לעשות המצות גם מרובעות, ע' מנחות (צ"ה.) ועשו"ת יהודה יעלה או"ח סי' קנ"ז בזה, וע"ע בשו"ת אבני חפץ סי' ל"ד דצורות העיגול חשובה, ובתולדות אדם ח"א פ"ו בשם ס' נחמד ונעים שתמונת עגולה יקרה בעיני ה', שהשמים וכוכבים והארץ עגולים ולא תמצא בבריאתם בריה מרובעת ע"ש,