פרדס יוסף ויקרא שלה

ובאמתא ל"ש פו"ר, ואין כופין כמ"ש תוס' דמב"י ד"ה יום, ושייך לב"ת אף בחצי ב"ח, וכ"כ בתפא"י שם, וע"ע בברית יעקב סי' ל"ט, פמ"ג או"ח סי' קמ"ג בא"א סק"א, חת"ס גיטין ל"ח, שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' קס"ז, כתב סופר או"ח סי' ס"ב, לימודי ה' סי' ב', אמרי בינה בגיטין (מ"א.), ס' זכרון שמואל שם, שו"ת ארץ צבי חו"מ סי' י"ח, שו"ת אבני צדק או"ח סי' ק"ח, שואל ומשיב רביעאה ח"ג סי' כ"ג, ותירוש ויצהר סי' ל"ב ול"ג אריכות גדול

ובס' יראים סי' ר"פ כ' דעשה לב"ת קאי על עבד מז' אומות, וכוונתו הוא דוקא מז' אומות, והגאבד"ק אזרקוב שליט"א הקשה דא"כ לישנו בגמ' (ברכות (מ"ח:) וגיטין (ל"ח:) דמעשה דר"א הי' משאר אומות, דג"כ מקרי ע"כ וכרמב"ם פ"ט ה"ג מעבדים, וגם קשה איך משכחת עבד מז' אומות, ממנ"פ אי עשה תשובה דמותר לקיימו עי' סוטה (ל"ה:), הא הוי כישראל ואינו נמכר, ואי לא עשה תשובה אסור גם לקיימו, וער"מ פ"ו ה"א ממלכים וצ"ע

שם) ובאחיכם איש באחיו לא תרדה בו בפרך, קשה הכפל באחיכם איש באחד, אבל זה הצער היותר גדול שאח ירד באחיו בפרך, כמו שברזל המכה בברזל קולו יותר גדול מהמכה בדבר אחר, כי את אחיו הוא מכה כמ"ש במדרש, ועי' מקרא מפורש ומ"ש לקמן בבחקתי (כ"ו י"ז)

מז) או לעקר משפחת גר אחרי ימכר גאולה תהי' לו, וברש"י זה הנמכר לעכו"ם עצמו, ועי' כלי יקר שהק' וכי ס"ד שיגאלנו קודם שהוא נמכר וכו', אכן באמת בא להורות בתיבת "אחרי" דבר גדול וכמ"ש בת"כ פ"ח, בא ואמר הריני נמכר יכול הזקק לו ת"ל אחרי נמכר, דאם בא לומר דהגאולה תהי' אחרי נמכר פשיטא שאין פדיון אלא לאחר השיעבוד, אלא לא אתי למימר אלא השלילה והוא אחרי נמכר הוזקק לו, ולא קודם שנמכר דילמא מרמה, וראיתי בברכי יוסף יו"ד סי' רנ"ז סק"ו שהעלה ג"כ כן, והביא דאם יאמר אדם לקרובו הנני אמכר עצמי לעכו"ם אם לא תתן לי כדי דמי דאח"כ תפדה אותי בעל כרחך, אין נזקקין לו שנ' אחרי ימכר, ואף דמלשון הק"א נראה דשמא ירמה אותו, אך הברכ"י העלה דאפי' רואין בעליל דלא ברמאות הולך וסובר באמת, אפ"ה אין נזקקין מפשטא דקרא אחרי נמכר ולא קודם, ואף דהיא לאו רמאי מ"מ חוששין לאינך דיעשו כן יום יום ע"ש באריכות

מז) רמב"ן חבור כאח וכו' והוא משולל הבנה, ובקובץ דרושים חוברת ו' סי' ל"א כ' שט"ס וצ"ל בוחר באח, וכוונתו דלכך נקט הכתוב דהארמאי היא משפחת גר דאם אין לו משפחה עמנו, מאין יבוא שיקנה לו את הישראל לעבד, בהיותם בארצות שונות ומפורדים זה מזה, רק תושב ממשפחתו אשר יושב עמנו הוא בוחר לו את אחיו הישראלי אשר מך עמו, ומכיר אותו שימכור עצמו לעבד למשפחתו הארמאי שבארץ אחרת, והיא המקרב הרחוקים והממוצע שבממכר זה ודיבר הכ' בהוה, וע"ש בסי' ל"ב עוד ג' פירושים, ומהאריכות לא העתקתי

מט) דודו יש הבדל בין דוד ובין אחי אב, דוד לא בא רק על אחי אביו מאב, ושם אחי האב כולל בין מן האב בין מן האם, תוה"מ סי' צ"ו ואילת השחר סי' תקל"ה

נא) רבות בשנים בקידושין (כ':) וכי יש שנים מרובות וכו', וברש"י וכי אפשר להיותן מרובות על שש, ותמוה דשש לא שייך בע"ע הנמכר לעכו"ם עי' ברש"ש, ובתו"ת כ' דט"ס והמלה שש הוא ר"ת "שארי שנים" דק' לו מ"ש רבות בשנים דמשמע שיהי' ריבה בשנים, וכי אפשר להיות מרובות על שארי שנים או מועטות, ועי' ערכין (ל':) שכ' רש"י כן, ועי' במקור ברוך מבוא פכ"ז סי' כ"א

נה) כי לי בנ"י עבדים עי' בס' גן רוה, ופני מבין, ובתוספות ברכה כ' דבראה (י"ד א') בנים אתם לה' אלקיכם, ובב"ב (י'.) בזמן שעושים רצונו של מקום נקראים בנים ובאין עושין רש"מ נקראין עבדים, ולכאו' הסברא הפוכה כי הבן לעולם בנו אף אם רע, לא יוכל היחש להשתנות, ולא כן העבד כשאינו עובד לפי הרצון של בעה"ב איזהו עבד היא, וי"ל למ"ש במנחות (מ"א.) דיש מצות אע"פ שמבטלין אותת בכל זאת אינם נקראים עוברים על המצות כגון בציצית רק בבגד של ד' כנפות, אבל מי שאין לו בגד כזה אינו מחויב לעשות לו בגד כזה כדי להתחייב בציצית, וזה אם משתדל עשות לו בגד כזה נקרא עושה רש"מ, ודומה לבן שמשתדל לעשות רצון אביו אף במקום שאפשר לו להפטר, אבל זה שאינו משתדל להביא עצמו לידי חיוב, נקרא עבד שדרכו לעשות רק חובתו אבל אינו משתדל לעשות רצון רבו בדבר הפטור ע"פ חובת עבד וא"ש

ובאבות פ"ג מי"ד חביבין ישראל שנקראו בנים שנ' בני בכורי ישראל (שמות ד' כ"ב),