פרדס יוסף ויקרא שלד

מו) לעולם בהם תעבודו עי' מנ"ח מ' שמ"ח, עבד כנעני או שפחה יכולים למכור עצמם לישראל, ושפחה בטבילה ועבד אף במילה, וחייב במצות כאשה, וכן גוי יכול למכור בניו ובנותיו לעבדים ולשפחות, ואפי' בניו ובנותיו הגדולים יכולים למכור, ער"מ פ"ט ה"ב מעבדים והכ"מ לא הראה מקורו, וגם לא ביאר אם האם ג"כ יכולה למכור בניה, ובקומץ מנחה שם כ' דמשכחת שיהי' איש א' חצי ישראל וחצי עכו"ם, כגון ב' הי' להם עבד גוי ושיחרר א' חציו ונתגייר והו"ל חצי עבד גוי וחצי ישראל, ואח"כ שיחררו רבו השני והו"ל חצי ישראל וחצי גוי, ויל"ע איך יעשה בשבת דגוי ששבת חייב מיתה וחצי ישראל חייב לשבות, וא"כ אם לא יעשה שום מלאכה יתחייב מיתה מצד גוי ואם יעשה מלאכה יתחייב מצד ישראל וגם אי צריך לעשות קרבן פסח דמצד ישראל חייב, ומצד גוי לא יוכל לאכול פסח דכ' כל בן נכר לא יאכל בו, ואי"ל דיאכל, ועשה בפסח דוחה לל"ת, אך עשה דישראל לא דחי ל"ת דמצד גוי, ועי' טורי אבן חגיגה (ב':) דמסופק בזה דאפשר דכיון דהוא בגוף אחד שרי, ואפ"ל. דאעדל"ת שבמיתה, ובב"נ אזהרתן מיתתן, וגם י"ל להר"ן יומא פיה"כ דאיסור נבלה חמור מאיסור שבת, דמשום נבלה חייב על כל כזית וכזית ואיסורים הרבה חמור מאיסור א' חמור, ושיעורין לא נתנו לב"נ ומצד חלק גוי עובר על כל משהו והעשה לא קיים רק בכזית, והוא דבר חדש

שם) בסוטה (ג'.) רי"א רשות ורע"א חובה, וכן בקינא את אשתו, ובלא יטמא בכהנים, ובתוס' הק' ממכות (כ"ג.) תרי"ג נאמרו מסיני, ולר"י בצרי ג', ולר"ע טפו להו ג', ובהקדמת ידי משה על מד"ר הביא מהגר"ד אפענהיים ז"ל דאזלו לשיטתי' במשנה מנחות (כ"ח.) ציצית בד' כנפות אי הוי חדא מצוה או ד' מצות

ובשבת (ד'.) וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך, ובתוס'. הק' מגיטין (מ"א:) בחצי עבד וחצי ב"ח כופין לרבו ומשחררו הא המשחרר עובר בעשה, ותי' שאני פו"ר דהיא מצוה רבה, והרשב"א תי' דבח"ע ליכא מצוה לעולם בהם תעבודו משום צד חירות שבו, וכההוא אמתא שרבים נכשלים בה כפוהו לשחררה, ובטורי אבן ריש חגיגה ד"ה לישא מסביר כיון שהוא חצי ב"ח ועובד את עצמו יומו, א"כ אין בו העשה לעולם ב"ת, לכן אף בצד עבדות אין עשה דאי אפשר לקיים לב"ת, ועי' קצה"ח סי' קע"א - ותמהו המפו' מגיטין (ל"ח.) בהאי אתתא שזכר הרשב"א דאמרי' אי לאו דמשחרר בעשה הוי כופין לשחררה, ומקשה בגמ' ממעשה דאשה ח"ש וחב"ח וכפו לרבה לשחררה, ולרשב"א מה קו' שא"ה דליכא מצוה כלל, ובכל"ח מביא בשם הגה"ק מטשעכאנאווי ז"ל תי', וכ"כ בחת"ס שבת עפמ"ש בב"מ (ע"ג:), דאפי' בישראל גמור אם אינו נוהג כשורה מותר לעבוד בו לעולם, והאשה ח"ע וחב"ח לא התנהגה כשורה, הי' גם בצד החירות העשה לב"ת, וכ"כ בתו"ת אות ר"מ, ובכל"ח מהסס בזה שא"כ יצא מזה דבר חדש דבאינו נוהג כשורה אין כופין לרבו, ובמשנה סתם קאמר ח"ע וחב"ח כופין לרבו, וכ' ע"פ האבודרהם וכל בו הידועים, דאשה פטורה ממ"ע שהז"ג שמשועבדת לבעלה, וא"כ חצי עבד וחב"ח שאינו מתנהג כשורה ומותר לעבוד בו, מ"מ ל"ש העשה לב"ת כיון שע"י זה שחב"ח מחויב במ"ע שהז"ג מצד חירות, וא"כ בזמן המצוה א"י לעבוד עמו אפי' ביום של רבו, דאי' בגיטין (מ"ב.) דלענין איסורא לא קאמרי', וא"כ במ"ע וחב"ח מחויב בק"ש ותפילין אפי' ביום של רבו, וא"כ גם בזמן של רבו א"י לעבוד בו, ולא תתקיים לב"ת כיון דאיכא זמנים שא"י לעבוד ושפיר כופין לשחררו, וזה דוקא בח"ע וחב"ח, אבל בחצי' שפחה וחב"ח דאפי' אם נעשים ב"ח גמורה פטירה ממ"ע שהז"ג בכל הנשים, ול"ש דבטל העשה משום זה, רק מצד שא"י לעבוד עמה מצד החירות, שפיר היכי דאינה מתנהגת כשורה דמותר לעביד בה שוב איכא עשה לב"ת, ועשו"ת בית שלמה אי"ח סי' י"ז

ובשו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' קנ"א כ', דלא שייך לב"ת רק היכי דשייך והתנחלתם אותם לבניהם אחריהם לרשת אחוזה, והיינו עבד דראוי לוולדות שבנ"י יהי' עבד עולם לבנ"י אחרי', ואין לחלק בין סריסים ואיילינית ממין הראוי שיולידו לאדון. משא"כ ח"ע שלא משכחת וולדות לאדון ממילא לא שייך לרשת אחוזה יל"ש נמי לב"ת, וא"כ בח"ש וחב"ח דמהרה יבנה בהמ"ק ויכול למיסרה לע"ע, ויהי' הוולדות שלו שייך שפיר לב"ת ושפיר מדמה ש"ס שפחה גמורה לזה ע"ש עוד - וע"ע בשו"ת עטרת חכמים אה"ע סי' ל"א דרשב"א כ' למשנה ב' וכל זמן שלא שיחרר אין לו שיעבוד, אבל למשנה א' שעובד יום א' כו' שייך לב"ח,