פרדס יוסף ויקרא שלו

(ועי' תפא"י) וחיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים שנ' בנים אתם, וצ"ב מה נתוסף בראי' שני', וגם הל' חיבה יתירה, וי"ל דבלשון בנ"א כשמדבר עם צעיר לימים כי חביב לו קורא בלשון חיבה "בני" אע"פ שזר לו (יהושע ז' י"ט), יהושע אמר לעכן בני שים כבוד לה', ושאול אמר לדוד הקולך זה בני דוד (ש"א כ"ד ט"ז), ברוך אתה בני דוד (שם כ"ו כ"ה), וחזקי' קרא לכהנים ולוים בנים (דהי"ב כ"ט י"א), ותהלים (ב' ז'), ומשלי (ג' א') כמה פעמים, וקהלת (י"ב י"ב) - וברכות (ל"ד:) קרי ריב"ז לר' חנינא תלמידו בנו, ובעירובין (י"ג., גיטין ס"ז., סנהד' ל"ה.,) וירושלמי ברכות פ"ב ה"א ע"ש, ולא כן אם שואלים לאחד בן מי זה, האיש והוא השיב בן פלוני משמעות בן ממש, בש"א (י"ז נ"ח) בן מי אתה ויאמר בן עבדך ישי, והלשון בני בכורי ישראל אמר ה' בעצמו, ואין ראי' שחשוב אותם כבן ממש ורק לשון חיבה, אבל בנים אתם אמר משה, ואם אחד קורא לאיש בן פלוני הוא בן ממש, וז"ש חביבין ישראל שקרא להם ה' בני וחיבה יתירה מקריאת משה

ומצינו ג"כ לשון הרגיל בגמ' בן עוה"ב, כמו בשבת (קנ"ג.) מהספידו ש"א ניכר אם בן עה"ב, ומגילה (כ"ח:) כל השונה הלכות בכ"י מובטח לו שהוא בן עה"ב, וכן בתענית (כ"ב. וכתובות קי"א.) ועוד, ורמז בזה אע"פ שכל ישראל יש להן חלעה"ב סנהד' (צ'.), אך אלה שמובא זכותם לעה"ב ביחוד, הם באים לעה"ב באהבה וחביבות מיוחדה, ועתו"ס כתובות (ק"ג:) שבאותם שאמרו מזומן לחיי עה"ב, הכוונה שבאים לעה"ב בלא דין ויסורין

שם) אסור להשכיר יותר מג' שנים דיצא מכלל שכיר לכלל עבד, כמ"ש בראה (ט"ו י"ח) כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים, ועש"ך חו"מ סי' של"ג סקי"ז, ורביד הזהב נסתפק בהא דחוזר באמצע יום היינו לנוח, אבל להשכיר עצמו לבעה"ב לא, או יכול לומר זה נוח לי ואצל הראשון קשה לי, ועי' מהרי"ט ח"ב סי' מ"ז במלמד שחוזר לנוח אבל להשתכר לא ועמ"ש בפרד"י משפטים (קצ"ב:) בזה, ובב"ק (קט"ז:) פועל יכול לחזור אפי' בחצי יום דכ' כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים, וכ"פ בחו"מ סי' של"ג ס"ג, ובחות יאיר סי' קי"ג כ' דש"צ שהשכיר אינו יכול לחזור, דרק אמרו בפועל אבל ש"צ דמלאכתו מלאכת שמים לא הוי בכלל עבד לעבדים, ועי' שבות יעקב ח"א סי' ו' בזה ובס' מגן גבורים סי' נ"ה סק"ה כ' לפמ"ש בחו"מ סי' קע"ו סט"ו דשיתוף א"י לחלוק באמצע הזמן שקצב, ובסמ"ע סקמ"ד דלא דמי לפועל דשם עבד עלי' ולא שיתוף, ולפ"ז בש"צ שגם הוא צריך לאותה עבודה לשמוע קדיש וקדושה והוי כמו שיתוף, ובשואל ומשיב תליתאה ח"ב סי' ס"ד כ' בפועל בבנין ביהכ"נ לא יוכל לחזור באמצע, דבדבר שבקדושה ל"ש עבד לעבדים, עי' בכל זה בהדרש והעיון, ובחות יאיר סי' ק"ו כ' דלי בנ"י עבדים ולא על"ע, ל"ש רק באיש ולא באשה דאינה מוזהרת כ"כ במצות, וממ"ע שהז"ג פטורות, וא"כ ע"י שתשכיר עצמה לאחרים לא תתבטל כ"כ מעבודת המקום

כו. א) ואבן משכית ערש"י, ובס' המצות ל"ת י"ב הזהירה מעשות אבן משכית כו', וכ"כ בר"מ פ"ו ה"ו מעכו"ם מצבה בנין שמתקבצין אצלה ואפי' לעבוד לה', שכן דרך עו"ג עכ"מ ולח"מ, ורש"י כאן נוטה לגמ' מגילה (כ"ב), ולסברתו אין טעם איסור ע"ז במצוה זו אלא אסור דוגמת המקדש, ולכן רצפה לבד שהי' במקדש אסור ולא שאר אבנים, וער"מ פ"ה הי"ד מתפלה, ואונקלס שת' ואבן סגידא ס"ל כר"מ, וכן ירושלמי ותיב"ע ואבן מציר משמע כרש"י עי' בגרש כרמל - ומה שמשמע כאן שרצפת בהמ"ק הי' מאבנים, ובשה"ש רבה ספ"א רהיטני ברותים מבואר שהי' מעצי ברותים, ולכן לא הי' מין במינו וחוצץ, וכ"כ רש"י שבת (צ"ג:) ועי' בס' אהבת יהונתן. ומנ"ח, ומקו"ב פי"א ס"ג

ב) שבתותי עי' שבת (ס"ט:) ומ"ש שם בחתם סופר ברש"י כאן: