פרדס יוסף ויקרא שלג

כל הדר בחו"ל דומה כמי שאי"ל אלקי, דהיינו שדומה לעכו"ם שאין לו אלקי, ומחסידי אוה"ע זוכה בעה"ב, אבל בא"י אף שאין לו זכותים יש לו עה"ב, אבל עדיין ק' הלשון דומה בדר בא"י, וכה"ק ברי"ף בעין יעקב, ונראה לי דה' רחמים ואלקים דין. ובמד' ורש"י ריש בראשית דמתחלה עלה בלבו לברוא במדה"ד ואח"כ שיתף מדת הרחמים, וכאן אי' דומה כמי שיש לו אלקי והוא מדת הדין. וביבמות (קכ"א:) ה' מדקדק עם צדיקים כחוט השערה שנ' וסביביו נשערה מאד, (תהלים נ' ג'), ויצא מזה דכל העולם במה"ר ועם צדיקים במדה"ד, וז"ש כל הדר בא"י אפי' אינו צדיק דומה כמי שיש לו אלקי, דהיינו צדיק שנידן במה"ד שהוא בשם אלקי, אבל בחו"ל לפי זכותו

עוד נראה לי דעוד ק' למה אמרו בלשון אלקי ולא אלקים, ורק דאי' דאין ה' מייחד שמו בשם פרטי רק על צדיקים כמ"ש אלקי אברהם וכו' (ויצא כח י"ג) וז"ש כל הדר בא"י ואפי' אינו צדיק דומה כמי שיש לו אלקי. דהיינו שדומה לצדיק שה' מייחד שמו אליו בלשון יחיד, ובס' שמע שלמה פ' שמות פי' בזה מחז"ל במכילתא. דיתרו אמר למשה קבל עליך שבן הראשון יהי' לע"ז ותמוה, (ועמ"ש בפרד"י שמות כ"ג.) וי"ל דיתרו פחד שמא יקח משה אשתו ובניו ויברח כמו שעשה יעקב ללבן, לכן השביע אותו שישאר אצלו עכ"פ בן אחד ובו יתנחם, וז"פ כי כשישאר אותו בחו"ל הוי כעובד ע"ז כנ"ל, וע"ע רדב"ז ב' אלפים קס"ח. ובפרקי דר"א פ"ח אפי' צדיקים וחכמים בחו"ל ורועה צאן ובקר בא"י, אין מעברין השנה אלא ע"י רועה צאן ובקר, אפי' נביאים בחו"ל והדיוטים בא"י מעברין בא"י, ובשו"ת מהריט"ץ סי' כ"ה על הר"מ הנ"ל שכ' כל היוצא לחו"ל כעע"ז, ושינה מל' גמ' שכל הדר, אלא כוונתו להפוך בזכות הדרים בחו"ל דמה יהי' על ישראל ועל רבנן הדרים בחו"ל, וזה כוונת גמ' אל ידור ר"ל לא יצא לדור מי שדר מכבר בא"י ומולדתו שם, וע' בס' שארית יעקב פ' תזריע, ובספרו שמע יעקב פ' חיי שרה מה שהאריך בזה לענין הלכה, וע"ע בכל בו סי' קס"ז, ובמד' תלפיות ענף א"י ה' קדש אותנו, והתורה כמו שטר כתובה, וכפיית הר סיני כגיגית כחופה, וא"י היא בכתובה, ואסור לאדם לדור עם אשתו בלא כתובה, לכן הדר בחו"ל דומה כמי שאי"ל אלוקי - ובפרד"א פי"ג אבני א"י כבדים מאבני חו"ל, ובזה הי' מבחינים חסידים הראשונים אם באו לגבול א"י, ובענינים אלו כתבתי קונטרס מיוחד בשם בונה ירושלים השי"ת יזכני להוציא לאורה

לט) וכי ימוך וגו' לא תעבוד בו עבודת עבד, עמנ"ח מ' שד"מ, ובת"כ שלא יטול לפניך כלים במרחץ וכ"כ במכילתא משפטים, ובס' הדרוש ועיון הק' מעירובין (כ"ז:) מובילנא מאני' לבי מסותא. ובב"מ (מ"א:) והפשט שמי שמלמד אותו שמיעה זו ועושה לו שירות כתלמוד לרבו יחשוב אותו כרבו, עי' הגהות רצ"ח, ולפמ"ש בכתובות (צ"ו) שאין התלמוד רשאי לעשות לרבו רק מלאכות שעבד עברי עושה לרבו, והבאת כלים למרחץ אין ע"ע עושה לרבו גם התלמוד אין רשאי לעשות לרבו. ורק א"ש דבכתובות שם אי' רק במקום שאין מכירין אותו התלמוד, יש לחוש שיאמרו שהוא עבד כנעני אבל. במקום שמכירין מותר, וע"ע ברכת אהרן מאמר מ"ה וקע"ז בענין שימוש ת"ח, ובשבת (קי"ד:) ת"ח שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, וי"ל ברצותו להפליג מעלת האיש שיתרץ לו הענין החמור הלז, אמר כי מאן דמתרגם הא שמתתא ידע כי ת"ח אמתי הוא, ולכן בעצמו יוביל בגדיו אחריו לבית המרחץ, למען לנקותם מכל רבב כדי שיהי' טהורים ונקיים כיאות לבגדי ת"ח

מא) ויצא מעמך הוא ובניו עמו, ובמשפטים (כ"א ג') כ' ויצאה אשתו "עמו" ולא נזכרו בניו, דהק' חז"ל וכי מי הכניס אשתו ובניו שיצאו עתה, הא קנה רק אותו לבדו, ומזה ראי' שקונה ע"ע מחויב במזונות אשתו ובניו, לפי שנתרחקו עתה מבעלה ואביהם וצריך האדון לפרנסם, אבל ודאי שאין האדון מחויב יותר מאביהם, והדין באה"ע סי' ע"א ס"א דרק מחויב לפרנס בניו עד ו' שנים ממילא האדון ג"כ כן, וא"ש במשפטים איירי כשעבד יוצא בשש, ממילא הבנים שהי' לו בעת המכירה הי' יותר משש שנים, ואין לאדון לפרנסם עוד קודם יציאת העבד, להכי כ' רק אשתו שאותה מחויב לזון תמיד, אבל הבנים יצאו עוד מקודם, אבל כאן איירי ביובל שבא קודם שש שנים מרש"י פסוק ז', יוכל להיות שאיזה מבנים עוד לא שלמו ו' שנים והאדון מחויב ליתן להם מזונות כ' אשתו ובניו שיצאו בניו לחירות, כ"כ בתורת משה פ' משפטים

מב) לא ימכרו, בפנים יפות כ' שמדעת העבד יכול למוכרו לאחר, עמ"ש בדבריו בס' מנחת סולת על החינוך מצוה מ"ב ומ"ה, שהאריך בזה: