פרדס יוסף ויקרא שלב

אלי' קלאצקין ז"ל הסכים לזה, ועשו"ת מהרש"ם ח"א סי' כ' כ' היתר בבאנק שנתמעט איסור רבית כשיש איזה שותפות של עכו"ם, ועי' שואל ומשיב קמא ח"ג סל"א, ושו"ת מהרא"י הלוי ח"ב סנ"ד, וכיון דבזה"ז הסקארב נוטל חלק בראש לא לבד בריוח אך גם בקרן – והגר"מ אריק ז"ל כ' שלדעתו טוב יותר שיעשו כן פ"א בשנה, כי על כל ימי חייו ברוב הימים ישכח הדבר, ועי' בתשובותיו אמרי יושר ח"א סי' קפ"ט, וטוב יותר שיעשה זה בעשי"ת כי אז הזמן מוכשר לזה – ובחוברת ה' נדפס קונטרס הלכה למעשה בזה מהרבה רבנים מסימן ל"ה והלאה, והביאו צ"צ החדש יו"ד סי' פ"ח שחוכך להחמיר שלא יועיל אפי' תנאי מפורש שמקבל בעסקא אם לא ליכתב ויחתם. והביא מכתובות (נ"ו.) טעמא בכתבה לי' אבל בע"פ לא, וע"ע שם בחוברת ז' סי' נ"ח וס', ומגודל אריכות לא העתקתי

ובס' אהבת דוד בקונ' הספקות ח"ב נדפס תשובה מדודי הגאבד"ק לאסק ז"ל בשם צמיחת דודאים, בענין הבאנקין, ורבים סמכו עצמם ללמוד זכות ותלו בדברי רש"י הנז' במרדכי פא"נ דלא אסרה התורה רק רבית הבא מיד לוה למלוה, ואשלד"ע והאריך בזה ומביא שו"ת חינוך ב"י בסי' ס"ג, שדוחה דברי המתירין רבית ע"י שליח, ויש ללמוד זכות להבאנקין דהוי רק אבק רבית, ובא"ר אין הלוה עובר רק משים לפני עור כרמ"א סי' ק"ס, וכיון דהבאנקין חשידי לזה א"ע בלפ"ע, וע"ע בכתב סופר סי' פ"ה, בתשו' הרי בשמים סי' קט"ו, תשו' ברכת חיים סי' ס"א, שו"מ קמא ח"ג סל"א, ותשו' תרשיש שהם סי' ל"ד ל"ה ל"ו, ע"ש בדבריהם יש מחמירין ויש מקילין ודודי ז"ל סיים שם דאין להחמיר בזה והמיקל לא הפסיד והמחמיר תע"ב

ובאוסף מכתבים סי' ל"ט מאדמו"ר מגור שליט"א הביא לשון ת"כ כאן מצות רבית, וכן בילקוט כאן המקבל עליו עול מצות רבית לכאורה הול"ל עבירת רבית. אילם הרמז על דור השפל שא"א לקיים בשלימות למנוע מרבית יש עצה, מצוה לשמוע דברי חכמים ולעשות היתר עיסקא בכל הלואה, וזה נקרא עול מצות רבית עכ"ל – וביו"ד סי' ק"ס סכ"ב מותר ללות ברבית משום פקוח נפש, ותמה הטו"ז דמה הוצרך להשמיענו, דהלא כל התורה נדחית מפני פק"נ חוץ מג"ע וע"ז ושפ"ד, והרב ר' משה קנאהל נ"י האבד"ק מיקוליטשין כתב לי, משום דאי' שם בש"ע סעיף ב' דאיסור רבית חמור ככופר באלקי ישראל, וע"כ שלא תחשיב דהוי אבזרייהו דע"ז ואינו נדחה מפני פק"נ ע"כ הוצרך להשמיעני דבפק"נ מותר

לח) לתת לכם, עי' בעה"ת ובש"ס ווילנא בהגהות ר"צ ברלין כתובות (ק"י:) כל הדר בחו"ל וכו', וכ"ה בזה"ק יתרו (דע"ט. בהר ק"ט. ופנחס רכ"ה.) אבל ראיתי בס' המצות שמביא גירסא בש"ס כל היוצא מא"י לחו"ל, וכ"ה באבות דר"נ פ"ו, ות"כ בהר, ועי' תשב"ץ סי' תקס"ב, ושו"ת הרשב"א ח"א סי' קל"ד. ור"מ פ"ה הי"ב ממלכים - ועי' בהפלאה כתובות שם חידש דכל אונס אינה טענה אלא כשהעיכוב מחמת אונס. אבל אם אינו רוצה לעשות אין טענת אונס בטענה שאם הי' רוצה הי' אונס ע"ש, וא"כ כיון שאינו עולה לא"י משום חן מקומו וארצו ולא משום פחד, ואונס סכנות הדרך אינו אונם ועון הוא בידו ע"ש, וכ"כ שם (בדף ג'.) בתד"ה וסברה, ובתשובותיו גבעת פנחס סי' ב', ועי' חלקת יואב קמא או"ח סי' כ"ה בזה – ושם בהפלאה הק' אהא דכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלקי וכו', דמשמע דדומה בלבד אבל באמת אין לו אלקי, ובחו"ל דומה כמי שאין לו אלקי אבל באמת יש לו, וא"כ עדיף בחו"ל מ"א. וכ' דבאמת המקבל עליו עול תורה ומצות יש לו אלקי והפורק אין לו. אמנם מעלת א"י גדולה כ"כ שכל הדר בה אפי' אין בידו תורה ומצות דומה כמו שיש לו אלקי, ובחו"ל אפי' מקבל עליו עולה תורה ומצות דומה כמי שאי"ל אלקי ע"ש, וערבי נחל פ' תולדות, ובפרד"י ח"ב (דף ל"ט) בקונ' בכורי דוד מבני הרה"ח שיחי'

ואנכי אמרתי בזה דבפסחים (קי"ג.) ג' מנוחלי עוה"ב הדר בא"י, ומגדל בניו לת"ח, והמבדיל על היין, וכאן בכתו' ק"י כל המהלך ד"א בא"י מובטח שהוא בן עוה"ב. א"כ כל הדר בא"י יש לו בטח עוה"ב אבל בחו"ל הכל לפי זכותו. והא דכל ישראל יש להם חלעה"ב קאי על עה"ב אחר תחה"מ כמ"ש הרע"ב, ובחלק אי' דגם חסידי אוה"ע יש להם חלק עה"ב, (ע"ש בדף צ'. בלעם אין לו חלעה"ב. ובפהמ"ש לר"מ וז"ל וזכר בלעם והוא אינו מישראל, לפי שחסידי אומות יש להן חלק לעוה"ב. ובלעם מרשעי עכו"ם), ויצא מזה דכל הדר בא"י יש לו חלעה"ב אף שאינו צדיק מ"מ המקום קדושה גורם לו לעה"ב, אבל בחו"ל תלוי לפי צדקתו, ואם רשע אין לו עה"ב, וא"כ שוה לעכו"ם דאם יש לו זכות זוכה מעה"ב, וז"ש