פרדס יוסף ויקרא של

כמומר אף שבכלל אחיך הוא מותר להלותו ברבית, כיון שאין מצוה להחיותו כ"ש דמותר ליקח ממנו רבית, ועבד כנעני אסור ליקח ממנו רבית דבכלל אחיך הוא, עי' ב"ק (פ"ז. וסנהד' פ"ו.) ע"ש, ועי' יו"ד סי' קכ"ד ס"ב, ופמ"ג באשל תרצ"ה סקי"א בשלוח מנות לע"כ, וע"ע ב"מ (ע"א.) ובתוס' שם (קי"א:) ד"ה מגדף, ובס' מיני תרגומא האריך בזה

לו) ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך, באבות פ"ג מ"ב אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בולעו, ובמקום שאפשר להסתיר בפני המלכות בודאי יפגע בחיי רעהו, ואמר ויראת מאלהיך, ואין מקום להסתיר ממנו, וממילא לא תפגע בחיי זולתך, וחי אחיך עמך וההמשך רבית לחי אחיך, כ' בס' נחל איתן ע"פ חז"ל כל המלוה ברבית אינו עומד לתחיית המתים, וכשם שנפרעין ממלוה כך נפרעין מלוה, וז"ש אל תקח מאתו נשך, ואז וחי אחיך עמך שתחיו לעתיד אתה ואחיך, משא"כ אם תקח נשך אז שניכם אינכם עומדים לתחי', והמד' הנ"ל היא בתנחומא משפטים ט', ופדר"א סו"פ ל"ג, ועתו"ס סוטה (ה'.) ד"ה כל, וב"מ (ע':) ד"ה תשיך, ובהגהות הגרצ"ח, וכתב באלשך, במלוה ברבית חיים של המלוה ולוה לא בשוה, המלוה יחפץ שהימים יעברו מהרה שהריוח יהי' מהר, והלוה רוצה שיהי' הימים ממושכים הרבה, במלוה יום לשנה תחשב והלוה שנה ליום, וזה לא תקח ממנו נשך אז "וחי אחיך עמך" אז חיי המלוה ולוה יהי' שווים, ויהי' יום יום ושנה שנה

שם) רמב"ן מצ"ע להחיותו שנצטוונו על פק"נ וכו', ב' שהי' מהלכין וביד א' קיתון כו' עי' ב"מ ס"ב., ועי' ס' בית יהודה אות י"ד, וחמד"י ח"א (דף י"ד.) אריכות, והביא ר"מ פ"א הי"ד מרוצח, דעת הגה"מ וירושלמי דבספק סכנה חייב להחמיר עצמו כדי להציל חבירו, ועי' חו"מ סי' תכ"ו ובפת"ש, ובשו"ת הרדב"ז סי' תרכ"ה וקומץ מנחה מ' רצ"ו, וכתבתי בזה הרבה חדשות בפרד"י ח"א (דף ס"ה.), ובגר תושב מצוון אנו להחיותו כמו ישראל, ועפרד"י וישלח (דף רנ"ד:) ובחמד"י (דף ק"ג ע"ג), וחת"ס יו"ד סי' רי"ג בהא דגר קטן כשהטבילו רבו יכול למחות כשהגדיל, ז"ד אם אביו ואמו לא גיירו עצמם לא הוי לו זכות גמור, אבל כשאבותיו מגיירים עמו הוי זכות גמור לו שלא ישאר עכו"ם לחודי בלי אבותיו, ובכה"ג מודה ר"י דגם בהגדילו א"י למחות וע"ש מ"ש להסביר הדבר - ובהמאסף מירושלים תרס"ח סי' ז' נסתפק אם הב' שמהלכים בדרך הם אב ובנו או אם ובנה וביד הבן קיתון מים, ולמ"ד כיבוד משל בן אי אמרי' ג"כ חייך קודמין, או כיון דהבן מחויב מצד כיבוד להאכילו משלו לא אמרי' חייך קודמין, ובני הרה"ח ר' דוד נ"י אמר דק' על גמ' דבקידושין (כ'.) כל הקונה ע"ע כקונה אדון לעצמו, ותוס' הק' די להיות כאדונו וי"ל דאם אין לו אלא כר אחד מחויב ליתן לעבד, וק' דחייך קודמין, והמהרי"ט מחלק בין וחי אחיך דשניהם מצוון כל אחד להחיות חבירו ומה חזית כו', משא"ה בעבד יש לו חיוב על האדון, והאדון אין לו חיוב על העבד ע"ש, והמהר"ם שיף מחלק בין הטבה לחיות, דבחיות הוא קודם ובהטבה עבד קודם, א"כ לפ"ז הבן פטור ליתן לאביו בקיתון למהר"ם שיף דבחיות הוא קודם, ולהמהרי"ט ה"נ כל אחד מצוה להחיות את חבירו ממילא האב קודם, ועפרד"י משפטים (דף קצ"ו.) דבר נכון בזה

ובגמ' שם עד שבא ר"ע ולימד חייך קודמין, החידושי הרי"מ ז"ל אמר רק ר"ע יכול לומר זה, כמ"ש בברכות (ס"א:) כל ימי הייתי מצטער על פ' זה מתי יבוא לידי ואקימנו, דכל ימיו חכה לתת חייו על קידוש השם, ורק הוא יכול לומר חייך קודמין, שלא הי' צריך חיותו עבור עצמו ולטובת עצמו, אבל אותם שחי לשם הנאה ותענוג אין לו רשות לומר שחייו קודמין לחיי חבירו - ובדברי שאול כ', כאן כ' וחי בצירי ולעיל בפסוק ל"ה כ' וחי בפתח וגם לא כ' עמך, וי"ל כי לעיל הכוונה שיחי' עמו ואצלו ומחזיק בו, ועז"א וחי בפתח שמורה על הסמיכות, אבל כאן לענין נשך אמר שלא תקח מאתו כי חי אחיו עמו ונוטל חיותו, כלשון הש"ס חייתו בכך ולכך אמר בצירי - וע"ע בס' יראים סי' רע"ב, ומ"ש בדבריו בס' מנחת סולת על החינוך מ' ס"ח, ובקובץ דרושים חו"ד סי' ד' מדודי הגאבד"ק לוטימארסק ז"ל, ובשו"ת אמרי דוד סי' ר"ו

והחי' הרי"מ ז"ל נסתפק אם יש ביד א' קיתון מים שאינו צריך לו, ויש ב' צמאים שאם ישתו שניהם ימיתו שניהם, וא' ישתה א' יחיה, נראה לכאו' שצריך לחלק לשניהם דלא שייך טעם דחייך קודמין ובשפתי צדיק אות ל"ה נסתפק אי יהי' א' אוהב וא' שונא אי שייך כי היכי דניכף ליצרי', כב"מ (ל"ב.) אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כי היכי דליכוף ליצרי', אף שבפריקה מצוה יותר משום צער בע"ח דאורייתא, מ"מ משום כפיית היצר יקדים טעינה, כן י"ל כאן שענין כפיית היצר צריך היא בעצמו וממילא שייך חייך קודמין לחיי חבירך

ואדמו"ר מגור שליט"א כ' על זה וז"ל כפי המדומה רק בפריקה וטעינה אמרה תורה