פרדס יוסף ויקרא לב

כרש"י יבמות (ע"ב: וקי"א:) גיטין (ל"א:) ונדה (ה'.), ובעירובין (נ"ד:) דר"א בן פדת שקד על התורה עד ששכח המקום שהניח מלבושיו ע"ש, ויפלא הדבר מ"ש לו ר"י אי משום תורה דלא אפשית, והלא אין דוגמתו בשקידה ופרש"י כרצונך שהוא בעצמו לא הי' שבע עוד, וכמ"ש בקהלת (ה' ט') אוהב כסף לא ישבע כסף ועמ"ש עוד בסמוך (ב' א')

שם) ריח ניחוח לה', בזבחים (מ"ו:) לשם ששה דברים הזבח נזבח אר"י אף מי שלא הי' בלבו לשם כשר שתנאי ב"ד שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד. ובגמ' שם (ב':) שלהכי תיקנו שלא יאמר לשמו דשמא יאמר שלא לשמו, וק' למה יאמר היפך, וגם מה הפשט שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד מה שייך ללעיל וערש"י שם, ורק המקובלים אמרו בכתיבת ס"ת לא יכוין לשמות הקדושים כוונות מיוחדות רק סתם דאם יכוון לכוונות ידועות אין הקדושה תופס יותר מהכוונות, בעת שקדושה מאותיות הקדושים גדול יותר ועמוק בלי גבול ושיעור מהכוונות של איש ונכון יותר לכתוב סתם שהקדושה יתרחב יותר ממחשבות של בשר ודם, וז"ש דב"ד תיקנו שלא יאמר בפירוש "לשמו", דסוף סוף אינו יכול לכוין מה שצריך, והוא ממילא כמו שאמר "שלא לשמו" להכוונות הגבוהים ועמוקים שאינו יכול לכוין, וא"ש שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד דמחשבה תופס רק קדושה שאדם מכוין ולא יותר ומשום זה נכון יותר שלא יאמר "לשמו" שמזה יבוא שלא לשמו, (הגהות מהרי"ד על תו"כ)

ב. א) ונפש כי תקריב קרבן מנחה, רש"י מי מקריב מנחה עני, והק' בפנים יפות הא פרידה א' איננה שוה כמו עשירית האיפה סלת ושמן ולבונה למנחה, וכ' דעני מאכלו לחם מקריב מזה, ועושר שמאכלו בשר מביא בע"ח, ובתורת משה כ' כי מקריב בעל חי נותן נפש תחת נפשו, אבל מנחה שהיא צומח ואיננו נפש, ועני הזה אע"פ שמנחה ביוקר וגם איננו נפש אך מה לו לעשות שאין לו פרוטה לקנות פרידה, אך קמח סלת ושמן יש לו מלקט שכחה ופאה שלו ומקמץ מאכילתו הרי מקריב נפשו באמת וממעט דמו וחלבו, והלבונה אחז"ל שגדל בא"י ועזים אוכלים אותה כמ"ש בישעי' (מ"ג כ"ג) הוגעתיך בלבונה ויכול ללקוט מהפקר לכן כ' נפש במנחה. ובשפת אמת בליקוטים הק' עוד דמנחה אינה באה בשותפות ועוף גם בשותפות בא (במנחות ק"ד.) וי"ל דמשום שאין לכהן כלום מעוף וידחה לעני, ומביא מנחה שיש לכהן מותרות ולא ידחה קרבנו. וברבינו בחיי כ' שאחז"ל דדלות הוא חלק עשירית מעשירות ודלי דלות עשירית מדלות ע"ש, וצ"ל שאז הי' תורים ביוקר משום שבמקדש הי' נצרך הרבה עופות ליולדות ואינך, יותר מדורות הללו שאין צורך בהם לכן הם בזול, ובהערות על שפ"א מהגרי"מ בידרמאן שליט"א כ' דבכריתות (י':) אי' דדלות הוא א' מל"ב מעשירות, ודלי דלות א' מל"ב בדלות, ועתו"ס ר"ה (ל"א:) ד"ה רובע, ודברי ר' בחיי תמוהין אכן שם במנחת חוטא קאי שאין בו שמן ולבונה

ובאבות פ"ב מט"ז אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה, ובמדרש שמואל לפי שאמר במשנה ט"ו והשכר הרבה, ויאמר אלמד שעה א' ואח"כ אני יושב בטל לכך אמר אם כו' ואם לא, יהי' לך עונש בביטול תורה, ובתוס' יו"ט כ' עי' בסוף מנחות אחד המרבה כו' דזה שמקריב מנחת עני כפרש"י, ואומר התנא שהם שווים לפי שהעני עושה כפי כחו וממונו ושוה לפני ה' כמו המרובה של העשיר. אבל מי שבכחו לעשות הרבה ועושה מעט ודאי שאינו שוה לעושה מרובה ע"ש, ועני שיתן יתר ממנחם שכרו גדול וכו' ועמש"ל (א' י"ז)

וחינוך במ' קט"ז כ' דקרבן בבע"ח להכניע הנפש שרואה שבע"ח כמוהו אלא שאין בו שכל נשרף, וכמו כן נפש החוטאת מצד חולשת השכל תכלה ותאבד, וכן מנחה שבשביל חטאו נצטרך לשרוף ממונו, וט' מיני מנחה הם: א', מנחת חוטא, ב', סוטה, ג', מנחת חינוך כהן שיתחנך, ד', מנחת חביתין כ"ג בכל יום, ה', מנחת סלת בנדר ונדבה, ו', מחבת, ז', מרחשת, ח', מאפה תנור, ט', רקיקין, אין מביאין מנחות מטבל וחדש דלא הוי ממשקה ישראל ממותר בפיך, ואם הביא פסולים, והה"מ פ"ה ה"ט מאיסורי מזבח כ' דטעם משום מצוה הבאה בעבירה

שם) ויצק, ע' תוה"מ יצק על, מורה שיוצק על כולו, אבל נתן על, לפעמים על מקצתו, וע' אילת השחר סי' שפ"ה יש הבדל בין ונתן ובין וישם, שנתינה צריכה שיעור ועלח"מ ומל"מ פ"ה ה"ח וי"ג ממעשי הקרבנות, וצאן קדשים פ"ק דמנחות

שם) רש"י מקטירה, אבל קודם הקמיצה לא מצי להקטיר הלבונה, ועי' תוס' זבחים (מ"ג.)