פרדס יוסף ויקרא שכח

וכתר כהונה וכתר תורה. כתר מלכות זה השלחן הכתוב בו זר זהב. כתר כהונה זה המזבח. וכתר תורה זה הארון דכ' בו ועשית עליו זר זהב, ומפני מה בכולן כ' ועשית לו, ובארון כ' ועשיה עליו, ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולן ע"ש, ואי' בספ"ק דהפסוק ועשית שלחן ועשית לו זר זהב סביב. רמז לג' ברכות של בהמ"ז מן התורה, ממה שכ' בשלחן וצפית אותו זהב טהור, ר"ל אם תרצה לעשות שמירה שלא יחסר ממך המזון הזהר בברכות שהן "זה"ב" ר"ת "זן הארץ בונה" ירושלים, ולפ"ז לא שייך לומר על שלחן זה שאכלנו עליו שהוא מעלת ארון כתר תורה, ולא שלחן שהוא כתר מלכות – אמנם למ"ש רש"י במדבר (כ"ז כ') עה"פ ונתת מהודך "עליו", ולא כל הודך והוא מב"ב (ע"ה:), וכן בפ' שלח (ט"ו כ"א) מראשית עריסותכם תתנו לה' תרומה, ופרש"י והוא מספרי מראשית מקצתה ולא כולה, ובפ' תבא (כ"ו ב') מראשית כל פרי וברש"י ולא כל ראשית. והוא ממנחות (פ"ד:), וכן מרש"י כאן, ופ' בחקתי (כ"ז כ"ח) מכל אשר לו מאדם ובהמה דרשינן בערכין (כ"ח.), מכל אשר לו ולא כל אשר לו, מאדם ולא כל אדם, מבהמה ולא כל בהמה וכו', נראה מזה דאות "מ'" מורה על חלק מעט מהמרובה, לפ"ז אם מקיימים מ"ע בהמ"ז ועושים להשלחן שלו זר זה"ב, כמאמר הכתוב ועשית לו זר זהב סביב, לא שייך לומר "עליו" המרומז לכתר תורה, ומדויק הלשון "מעליו" דהיינו חלק זעיר מעליו

כו) ואיש כי לא יהי' לו גואל, איש שיש לו גואלים ומשפחה עשירים הוא מקולל שיסמך עליהם, אבל כשאין לו על מי לסמוך אז והשיגה ידו בעצמו למה שצריך, ובשפ"צ אות כ"א דמי שלא יהי' לו קריב לגאול, יעזור לו ה' שישיג ידו ושמע כן מהחי' הרי"מ ז"ל, כל מאפיל יש לו אור מוכן להאיר לו מהאפילה, דייק מכתובות (ל"ג:) אלמלי נגדוהו לחמ"ו הוי פלחי כו', ע"כ כשלא הי' יכולים לעמוד ע"כ לא נגדוהו, וכ"א יתאמץ בהבטחת הכתוב והשיגה ידו ומצא גאולתו, וע"ש בשפ"צ איזה חקירות בענין אין גואל לחצאין

ואדמו"ר מגור שליט"א אמר והובא דבריו בקובץ דרושים חוב' ד' סי' ל"ו וז"ל במדרש כי ימיך אחיך עשיר ורש נפגשו כו' עושה כולם ה', מי שעשה זה עני וזה עשיר יכול לעשות זה עשיר וכו' מיושב לי בלשון זה קו' המפו' אמ"ש הרא"ש בקידושין ותוס' פ"ק דכתובות דתיבת כל היא על יותר מב', והק' עליו מפסוק זה, ולמ"ש במד"ר איירי בד' ענינים שמקודם עשה זה עשיר וזה עני הרי ב' דברים, אח"כ עשה להיפך א"כ הם ד' עינים ושפיר שייך לשון כולם עכ"ל. ובענין זה כל אי שייך במספר שנים, הארכתי בזה בפרד"י ח"א (דף ר"מ: ובח"ב דף ל"ג. נ"ב. קל"ח, ורצ"א). ע"ש דברים חדשים בעזה"י – ויש פתגם: אף ועמוס, וביגון כמוס, פניתי לעזרה אל אח וגואל, אז נתכחתי כי לפני עמוס לא חי עוד הושע ויואל

כט) ימים עי' פרד"י חיי שרה (דף קס"ב.) מה שהבאתי בזה, ועמנ"ח מ' שנ"א. ובשפתי צדיק הרבה חקירות ומהאריכות לא העתקתי קח אותם משם, והטעם למה בבית מושב עיר חומה כשלא פודה בשנה ראשונה יחליט לצמיתות, ובבתי חצרים אשר אין להם חומה הקני' רק עד יובל, לפי שבעיר גדולה מושב עיר חומה בחומר טוב וקיים. ובעה"ב יש לו הרבה טרחה ועבודה, יש לו כח למכור עבודתו לצמיתות, אבל בתי חצרים מכפרים שנבנה רק לצורך שעה ולא על זמן רב, ונאמר "על שדה הארץ יחשב" ודינם כשדה שלא לבעה"ב, שלא הי' עבודתו ועמלה בארץ ולכן והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ, כן שמעתי – וכן אי' בס' משך חכמה, שערי חומה היו ערי מבצרים שהי' חומה להציל משונא בעת מלחמה, והיושבים היו נצרכים להיות ידועים להם כל הדרכים הנסתרים, המחילות מכל הצדדים. וגם היו צריכים להיות כל אחד להכיר חבריו וכל אנשי העיר, כדי שידעו להסתיר עצמם משונא בעת נפילתו עליהם. ואם הי' שבתים המכורים היו מחוזרים לבעה"ב הראשונים ביובל, נמצא כשימכרו בתים הרבה והיו באו במקומם בעה"ב חדשים, זרים שלא ידעו מסודות המבצרים, הי' הכל בסכנה בעת מלחמה, ונתנה התורה זמן שנה לקנות בחזרה, ואז נעשה מוחלט לקונה, כדי שלא יהי' בנקל כל כך למכור בתיהם, ולהיות יושבים קבועים לשמור הערים – וראיתי בירושלמי מו"ק פ"ב ה"ד. דשמחה לאדם כשהוא דר בתוך שלו

לא) על שדה עי' מה שהבאתי בפרד"י פקודי (דף שפ"א)

לג ויצא ממכר בית, ראב"ע כפ"א רפה בל' ישמעאל, וכ"כ ברד"ק ריש יהושע (א' א'), ופירוש על זה תמצא בס' הקובץ על הרמב"ם הל' תענית פ"ה ה"א ע"ש היטב

שם) ברמב"ן לפנים בישראל כשאדם מכר שדהו