פרדס יוסף ויקרא שכז

בית ויקנה מטלטלין או יעשה סחורה בדמי ביתו, ונו"כ לא גילו מקורו, ובאמת הוא בת"כ, והוא הוסיף עוד בית ומטלטלין, שגבי מטלטלין נחשב בית כשדה כמו בית לגבי שדה, ועתו"ס ב"מ (ס"ו:) ד"ה ואי, שאין אדם רגיל למכור קרקעותי' כלל, וצ"ע מקידושין (נ"ט.) זבוני לא מזבנינא לה דארעא קמייתא היא ולא מסמני מילתא, וצ"ל אע"פ שאין רגילות למכור כלל קרקע, אך שא"ה שהי' כוונת המכירה לתכלית תקון המדות ולשכך כעם וחימה ועי' בתורה תמימה - והמוכר שדה אחוזתו הדין ב' שנים ראשונים יהי' ביד הלוקח ואינו יכול המוכר לגאול, וגם תנאי ל"מ כיון דשניהם אסורים אין בידם למחול עמנ"ח מ' של"ט, ודעת החינוך דאינו גואל פחות מב' שנים גם בשדה מקנה, ובמנ"ח נסתפק בשדה שהמוכר גואל אם צריך קנין שיקנה השדה לחזרה, כי באמת השדה מכירה עד יובל, רק התורה נתנה רשות להמוכר דיכול לחזור ולקנות בע"כ של הלוקח וצריך קנין, או אותו כסף שנותן לו בחזרה בזה קונה, וכ' עוד דפשוט אצלו בשדה היוצאת ביובל ודאי אפקעתא דמלכא וא"צ האדון קנין אך בגאולה מסתפק כנ"ל ע"ש, ומה שפשוט בעיניו אין זה פשוט כ"כ ויש בזה אריכות דברים, ועמ"ש בזה בשו"ת תורת מרדכי סי' ר"מ - וע"ע בחו"מ סי' ר"ז ס"ז, וסמ"ע סקי"א, ונה"מ סק"ו, ובנוב"י תנינא יו"ד סי' ע"ה דא"צ קנין מחדש, ועי' בהדו"ע חילוק בין בתי עיר חומה לשדה אחוזה, ובמל"מ פי"א ה"ז משמיטין נסתפק אי יכול הלוקח לחפור בורות כי אין לו רק קנין פירות בזמן שיובל נוהג, והביא ירושלמי דא"י לחפור ולקלקל גוף השדה, ונעלם המל"מ מהקצה"ח, סי' רנ"ג סק"ז, ויש בזה הענין אריכות גדול בס' דברי שמואל על הסוגיא דברירה בהפתיחה עש"ה

ובאוה"ח הביא מרמב"ם דמוכר לס' שנים אינו יוצא ביובל, והוא בר"מ פי"א ה"ב משמיטין, ומקורו מש"כ ב"מ (ע"ט.) דמוכר לס' שנה אינה יוצאת ביובל דיצאה זו אע"פ שאין יובל אינה נצמתת, ובאוה"ח הביא דהר"מ לא הראה מקורו, ובמל"מ הראה מב"מ שם, ועי' מנ"ח מ' תל"ט, וע"ש בזה בשפ"צ אות ט"ז, ובתורת צבי, ושו"ת עני בן פחמא חו"מ סי' ז' - ודיני מוכר בית בתוך עיר המוקף חומה בא"י אם רוצה גואל הבית מיד, ויש לו רשות לפדות כל י"ב חודש, ואינו גורע מן הדמים, וריבות כזה התירה התורה עי' ערכין (ל"א.) ובתוס', ואין הקרובים פודין, לא כשדה אחוזה, ואם הי' המוכר אנוס ול"ה יכול לפדות כ' במנ"ח דמ"מ נחלטת, וראי' דהי' איצטריך הלל לתקן שיהי' חולש מעות (ערכין ל"א:) כי בראשונה הי' נטמן יום י"ב חודש כו', ואי באונס אינו נחלט ל"צ התקנה כי זה אונס אך אפשר כיון דאונס ביום אחרון אינו אונס, דהו"ל זמן קודם לפדות, וראי' זה מביא אגודה עיו"ד סי' רל"ב ברמ"א וט"ז סקכ"ט, ועי' בזה בקצה"ח סי' נ"ה סק"א, וחת"ס חו"מ סי' מ"ב וכתובות (ד"ג.), ואמרי הצבי ב"ק (דכ"ג.) אות ט"ז ושו"ת משיב שלום סי' כ"ח - עכ"פ נראה שאם הי' אונס מתחלה עד סוף הוי אונס, ועמג"א סי' ק"ח סקי"א דאף ביום האחרון הוי אונס עש"ה שדחה ראיות אגודה, ועי' במנ"ח ש"מ בזה וכ"ז בבתי עיר חומה של ישראל, אבל בשל לוים, במ"ח ערים שנתנו להם אינו נחלט הבית רק פודה תמיד בערכין ל"ג, ור"מ פי"ג ה"ז, ומבואר שם דפודים שדה אחוזה פחות מב' שנים, ואינו מבואר הדין אם בערי חומה יוצא ביובל, דבשדה אחוזה או בתי חצרים דהתורה יפה כחם, ולא גרע מישראל דיוצא ביובל ויש להם יפוי כח דגואלין שדות מיד, אבל בע"ח דל"ש בישראל דין יובל כלל, דתוך השנה גואל וא"י ביובל ולאחר השנה נחלט וא"י ביובל, והתורה יפה כח לוים דאינו נחלט ויכולים לגואלו תמיד, אבל ביובל מנין לנו שתצא כיון דאין יובל נוהג כלל בבע"ח, ולא נמצא זה בש"ס ור"מ, אך ברש"י פסוק ל"ג ואם לא גאלה יצאה ביובל ואינו נחלט לסוף שנה, מבואר דיוצא ביובל ועמנ"ח שם, ועמ"ש בפרד"י תרומה (רס"ב:)

כה) ומכר מאחוזתו, בתו"כ ורש"י מאחוזתו ולא כולה למדה תורה ד"א שישייר מה לעצמו ועמ"ש בזה בפרד"י תשא (דף שמ"ז.), וע"ע בשו"ת בנין דוד לשארי הגאבד"ק אוהל שליט"א סי' מ"א, ובחמדת אפרים או"ח סי' ז', ואהל מועד סי' כ' - וכתב לי הרה"ח ר' אלטר חיים בוימגארטן נ"י מלאדז, חתן הרה"צ אדמו"ר מאלכסנדר שליט"א, הא שאומרים בבהמ"ז ועל שלחן זה שאכלנו "עליו" בכל הסידורים, ובסידור יעב"ץ ז"ל יש גירסא שאכלנו "מעליו", ורוב העולם אומרים שאכלנו "עליו", ואדמו"ר מאלכסנדר שליט"א אומר "מעליו" ולהבדיל בה"ח אבותיו הרה"ק זצ"ל ג"כ אמרו כן, וצריכים אנו להבין מה החילוק בין "עליו" ובין "מעליו" וי"ל עפמ"ש במד"ר תרומה פל"ד ארשב"י ג' כתרים הם: כתר מלכות