פרדס יוסף ויקרא שכה

יודע שכד של זהב, ואח"כ יחזיר לו שמואל המותר ששוה באמת, ואם לא יחזיר. הזוז סימן שהוא גנב, והכד הוא גנבה ומצוה להציל עבור ממון מעט כדי להחזיר לבעל הבית האמתי, וספרו חז"ל שהי' שמואל נזהר בדיני אונאה אפי' לגוי, ובסמ"ג לאווין קנ"ב חמור גזל גוי מגזל ישראל מפני חילול השם, והוא מתוספתא ב"ק פ"י, ועש"ך חו"מ ר"ס של"ז ישראל פועל בכרמו של גוי אסור לאכול בשעת עבודה, בעת בשל ישראל מותר, ובאר הגולה חו"מ סי' שמ"ח ואני כותב זאת לדורות, שראיתי שבטעות גוים לא הצליחו, וירדו נכסיהן לטמיון, ורבים שקדשו השם והחזירו טעות גוים גדלו והעשירו, ובס' חסידים תתרע"ד כ' ג"כ כן, ובפהמ"ש לר"מ כלים פי"ב מ"ז

יח) חקתי בבעה"ט וסמך לי' וכו' לשם פועלם, ולפרש הת"כ בא שדורש ליתן שמירה ועשי' ע"ש, כי החוקים אין שייך לומר שעושה אותן בלי צווי ה', הואיל שאין השכל מחייב לעשות ועושה רק שה' צוה, אבל משפטים שהשכל מחייבן י"ל שעושה ע"פ שכלו, ע"כ הזהיר ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם דכל שאינו בשמירה אינו בעשי', ועי' בס' מגדנות אליעזר, ובפסוק י"ט, ע"ש בדף ח'

כ) מה נאכל וגו' עי' כל"י ובס' שער בת רבים, ובנועם אלימלך הביא מאחיו הר"ר זושא ז"ל אם יהי' לכם בטחון ולח תאמרו "מה נאכל", יחול הברכה מעצמה, אבל כשתאמרו מה נאכל, אז אהי' מוכרח לצוות שיהי' ברכה אצליכם, ובשפת אמת תרל"ז ביאר דבריו דמה קו' מה נאכל, מאן דיהיב חיי יהיב מזונא, אך אם יהי' קיום בנ"י ע"פ נס ואין כל הדורות ראוין לנסים לכן יאמרו מה נאכל, והתירוץ שיהי' בדרך ברכה, וברכה היא קצת בטבע, אך צריכין לידע כי הנסים וטבעם הכל אחד, ובאמת אין נס גדול ונפלא כמו הטבע שהוא הגדול שבנפלאות המושגים לנו, וכשזו האמונה מתברר לבנ"י אין עסק להיות ניזן ע"פ הנם, רק וכי תאמרו כו' אז וצויתי, ונס ל' הרמה נהגה מתרוממת מטבע, וכ"כ מהר"ל כמו שיש סדר להטבע, כן יש סדר לנסים, ומיוחד לבנ"י, והדורות שנעשה להם הנסים הי' להם אמונה והי' שוה להם הטבע והנסים ובהגהות מצפה איתן ברכות (ל"ה:) ביומי ניסן פרש"י ימי הקציר, משמע אף קודם פסח וכן מפורש ברש"י בהר, ותמה בשו"ת שב יעקב סי' ס"א דעיקר ימי הקציר ל"ה עד שבועות דכ' בי' וחג הקציר, ופסח לא נקרא רק חג האביב דתבואה נתמלאה בו, אבל עדיין לא הגיע זמן הקציר, וי"ל עפמ"ש בתוס' חדשים רפ"ד דבכורות, דיש נ"מ בין זמן קציר חטים לשעורים, דבחטים הוי בשבועות דאז מקריבים ב' לחם מחטים של חדש, אבל שעורים זמנו קדים מניסן, ואכתי ק' הא דאמר רבא לא תיתי קמאי ביומי ניסן שהן ימי קציר ואמאי סגי ביומי ניסן לחוד, הא ל"ה עדיין קציר חטים רק של שעורים, וא"כ ע"כ הוצרכו להשהות בביתם גם אחר ניסן עד כלות קציר חטים, וי"ל דימי ניסן דקאמר לאו חודש ניסן בלבד אלא תקופת ניסן שבו זמן קציר של תבואה, וכן אי' בפדר"א פ"ח בפ' זרע וקציר כו', זרע על תקופת תשרי קציר זה תקופת ניסן, וכן בב"מ (ק"ז.) מתבאר דזמן זרע לקציר נמשך לא פחות משני חדשים, ואע"ג דלר"י התם מונה זרע מחשון וזמן קציר מאייר, נר' דקיי"ל כר"ש הגם דר"י ור"ש הלכה כר"י, שא"ה דבתוספתא דתענית אי' דכמה תנאי סבירא ליה כר"ש

כא) וצויתי את ברכתי, בדברי שאול, ושואל ומשיב תליתאה ח"ג סי' נ"ג, די"ל ע"פ זהר וט"ז סי' תר"ע, דברכה ל"ש על ריקן, ובאפוקי יהודה בדרוש מי מריבה כ' דדוקא בברכת הנביא ולא בברכת ה', ונעלם ממנו כי ברמב"ן תרומה (כ"ה כ"ג) כ' כזהר ואף בברכת ה', והביא ראי' משלחן, וז"ש הן לא נזרע דאף ספיחים נאסר, ומה נאכל דלא חל ברכה על ריקן ואין, ולז"א וצויתי את ברכתי בשנה הששית, ועפרד"י לך (צ'.) ובפ' תרומה רע"ו: ומלואים תכ"ב:)

ואדמו"ר מגור שליט"א כ' בזה והובא בקובץ דרושים חוברת ד' סי' ל"ו, וז"ל לכאו' צ"ב דברי מד"ר ריש ויקרא גבורי כח בשומרי שבועות כו' כרמיי' בייר ויהיב ארנונא ושתיק, והרי הברכה מקדמת לבוא, הגם י"ל דדברי המדרש קאי בזמן שאין חיוב בשמיטה רק מדרבנן ואז ליכא וצויתי את ברכתי ושפיר הוי גבורי כח (איברא ראיתי בחי' הרי"מ גיטין ל"ו: בתד"ה ותיקון, הוכיח דגם בדרבנן הי' וצויתי, אבל ראייתו אינה מכרחת, די"ל על שנה, א' אפשר לעמוד, ותוס' איירי ביובל סמוך לשמיטה שהם ב' שנים וע"ז שפיר א"י לעמוד, וע"ש מילתא דתמיהא מה שרצה לחדש דגם בימי מלכות הורדס היו פטורין מדאורייתא בשביעית), אולם לי נראה