פרדס יוסף ויקרא שכד

אינו קנין מה"ת רק תקנות חז"ל, וכן חצר דהוא משום יד או שליחות הכל ענף ממשיכה, ואינו קונה מה"ת רק כסף, וחליפין ג"כ מה"ת, הן קנין סודר בכלי, והן חליפין שוה בשוה, ובסי' ר"ג יש דעות בזה אי פרי עושה חליפין שוה בשוה, אך רז"ל עקרו קנין כסף, ויש גם במטלטלין קנין אגב קרקע וחזקה ליתא במטלטלין בקידושין (כ"ב:) וצ"ע בתוס' בכורות (י"ג.) ד"ה מיד, ופסקי תוס' שם אות כ"ה שכ' חזקה שייך במטלטלין וצ"ע - והטעם שמא נשרפו חטך בעלי' מעות א"ק, ואם הי' המטלטלין ברשותו של הלוקח לא נקנה במשיכה אלא בכסף עי' בחינוך, ור"מ פרק ג' הלכה ח' ממכירה, וכ"כ בפנ"י קידושין, אך בנתה"מ סי' קצ"ו סק"א כ' דבכל מקום מהני משיכה ולא פליג עשאו חכמים

ובש"ך סי' קצ"ח סק"ז ור"ב סק"ג כ' דאין חצירו קונה אלא כשהי' כבר חצירו ולא בבאים בב"א, וכ"כ בשטמ"ק ב"מ כ"ו במצא בגל, ותמוה מגיטין (ע"ז:) גיטה וחצירה באין כאחד, וע"ש בקצה"ח ונה"מ ופנ"י קידושין (כ"ז), ומח"א ה' קנין חצר סי' י"ד, וברדב"ז ב' אלפים צ"ז פסק דמהני בב"א גם במכירה, ובספרי פרי יוסף על גיטין הבאתי הרבה חדשות וציונים בזה, וענובי"ת או"ח סי' ס"ג, ושמן רוקח סי' ס"ד, וחת"ס או"ח סי' קט"ז וקי"ז, וע"ע בפרד"י ח"ב בדף (ל'.) הבאתי ג"כ הרבה ציונים בענין זה, ואיני רוצה להכפיל הדברים, והרוצה יעיין שם ויתבררו לו כל הדברים

טו) במספר ערש"י ובס' זרע יצחק עירובין (פ"ט מ"א)

טז) מקנתו ערש"י וגור ארי' ומהרש"א עה"ת מ"ש בדבריו

יז) ולא תונו איש את עמיתו, בשפתי צדיק אות י"ז נסתפק אם אמר חפץ זה שאני מוכר לך יודע אני ששוה כך וכך, דאין בו אונאה כי מחל, ואם גם בהסכום שאמר ששוה נתאנה בפחות משתות אם שייך אונאה, כי הטעם דעד שתות קנה דמחל, אבל כאן בס"ה יותר משתות יוכל להיות שמקפיד, ואולי י"ל להיפך דמה בסתם ב"א אמרי' שמחל, מכל שכן מי שגילה דעתו שמוחל מרצונו, ואולי תלוי במה שמסופק בש"ע אם מותר להונות פחות משתות כשיודע השיווי ובח"א מהרש"א ב"מ (נ"ט.) כ' רק באונאות דברים דכ' עמיתו בענין שיהי' ירא שמים, אבל באינו כן מצוה להונהו, אב כממון דכ' אחיו גם בעל עבירה בכלל ע"ש. ובבכורות (י"ג.) מפורש דגם בממון כ' עמתך, וגם הא שכ' דמצוה להונהו, לא ראיתי בשום מקום רק שמותר, ועי' בזה בס' מנחת סולת על החינוך מ' ס"ג בזה הרבה ובספרו קב זהב (דף כ')

וראיתי פשט בהפסוק כאן "ולא תונו איש את עמיתו", שהוא ירא שמים "כי אני ה"א" אני יודע מה שבלבכם אם באמת ירא אלקים אתה - וגם ע' מתחלף עם א', וכמו שהי' כתב לא תונו איש את אמתו האמת של עצמו - וכאן כ' עמתו ובפי"ד אל תונו איש את אחיו, מקודם יזהר מלהונות איש אחר איש אמת, וכאן הזהירה תורה אף להונות "עמיתו" חבירו שהוא ג"כ גנב ואיש כזב כמוהו, וגם שהונה אותו מכבר, ויוכל להיות לו היתר, ג"כ להונות בחזרה, אפ"ה אסור להונות, ומסיים ויראת מאלקיך, הגם שמחבירו אין לו מורא שהרי הוא אינה אותו פעם אחרת, אבל אתה מחויב להתירא מהשי"ת, כי אני ה' אלקיכם, ה' שלכם, ואחשוב הן עמו וכן עמך, עי' בזה בבינה לעתים דרוש ס"ח

ובמלא העומר כ' דבכל ר"ה קצובין כמה ירויח בכל השנה מזונותיו בביצה (ט"ז.), אם הרויח משקרות וגזלות הונו ג"כ יאבד ע"י חלאים או צרות אחרות, ואמרה תורה ולא תונו לא תרצו לרכוש הון ע"י אונאה לפי, ויראת מאלקיך, תירא ממדת הדין שישלח עליך דברים וצרות שתאבד בחזרה המעות שאינם ישרים ואמתים

ובשם הגה"ק ר' נתן אדלר ז"ל ראיתי דחז"ל סיפרו שמואל קנה אצל גוי כד זהב במקום כד ברזל ושלם ד' זהובים והבליע אותו בחשבון זהב אחד, ופלא ששמואל רמה לגוי וגם גזל מאתו זהב א', וגם למה סיפרו לנו חז"ל זאת, רק הכוונה להיפך, דסיפרו גודל צדקתו, שראה שיש לו למכור כד זהב ושוה הרבה וחפץ רק ד' זהובים, ולא ידע שמואל אם הגוי אינו יודע שהוא של זהב וחושב שהוא של ברזל, והחוב עליו לגלות האמת כדי שלא להונות אותו, או שהגוי יודע שהוא זהב ורק שהיא גניבה, וא"כ מצוה לקנות במעות מעט להציל הגנבה ולטרוח למצוא בעה"ב מהכד, ונתן שמואל לעצמו עצה ונתן לו עוד זהב א' יותר מאשר רצה, ומבליע הוא, אם נותן יותר מהמגיע, אבל לא יאמר לו בפירוש, כמ"ש בסוכה (ל"ט.) מבליע דמי אתרוג בלולב. ויראה אם יחזיר בחזרה הזוז, סימן שהוא איש כשר, ואינו