פרדס יוסף ויקרא שכג

לקנות לא אמרי' אגב אונס גמר וקנה וה"נ כן, וא"ש הלשון וכי תמכרו בל' רבים או קנה בל' יחיד, וע"ע במחנה אפרים ה' מכירה סי' כ"ד דאונאה ל"ש רק בדבר שיש לו שער קבוע אבל אם כל אחד קונה כמו שחפץ ל"ש דין אונאה, ועשו"ת בית יצחק או"ח סי' ק"ח דבאתרוג אפי' בשנה ששכיחים אתרוגים ל"ש דין אונאה כיון דהשער נשתנה בכל שעה ע"ש, וכמו ר"ג דלקח באלף זוז בסוכה (מ"א:), והסברא י"ל דקציצה ע"י דחק ל"ש קציצה דבטלה דעת הלוקח אצל כל אדם, ולכל אדם שוה פחות, וכמ"ש בברכות (ל"ה:) בטלה דעתו אצל כל אדם, (ובפסחים מ"ד. סוכה ד'. שבת צ"א. וקמ"ד: עירובין כ"ח. נזיר ל"ו: ומנחות ע'., וסמ"ע סי' רנ"ט סקי"ד), וזה שייך בדבר שיש לו שער קבוע שיש בזה דעת כל אדם משא"כ שאין לו שער קבוע, וע"ע בב"י סי' ר"ט, ותשובת הרא"ש כלל י"ג, ושו"ת השיב משה סי' ק"ב, וע"ש במשפט שלום וקונ' משמרת שלום אות י"א ובחו"מ ס"ה דבעינן אונאה שי"ב שו"פ, ובפת"ש סקכ"ג דבשותפים בעי שו"פ לכל אחד, א"כ בקהל ג"כ כן, ובאלשך כאן כ' אף דשיעור אונאה כדי שתות מ"מ בשותפים שנתאנו, אם יש אונאה כשיעור שתות לכל השותפים ביחד הוי בגדר אונאה ע"ש, ויש לצדד עוד דהקהל קונים ע"י גזבר, י"ל אפי' פחות משו"פ הוי אונאה ובסעי' ו' דבשליח ואפטרופוס אפי' בכ"ש חוזר, אמנם בזה אי יש לגזבר דין שליח עי' או"ח סי' קנ"ג ס"ט, ועי' ירושלמי תרומות פ"א ה"א וחלה פ"א ה"ה, אי גזבר כבעלים או כאחר, ועמש"ל בפ' אמור

ובשו"ת אבני חפץ סי' כ"א מביא שאדמו"ר מגור שליט"א הק' באלשך הנ"ל, דמה בכך שהמוכרים או הקונים הם ב', אבל אם אונאה הוא שתות ממילא מגיע לכל אחד על חלקו שתות מחלקו והוא כשיעור אונאה, וכ' עפמ"ש בחו"מ סי' קע"ו ס"ה בשותפין שהטילו לכיס זה ק' וזה ר' ונתעסקו בממון סתם, ופחתו או הותירו השכר או הפחת בשוה, ועסמ"ע ונה"מ שבסחורה שהחלקים מצורפים שאי אפשר לחלק, כגון שור לחרישה שא"א לקבל ריוח עד שימכרו ב' החלקים בזה תמיד השבח ופחת לאמצע, ולפ"ז אם ב' קנו בשש, וא' נתן ה' ואחד א' ומכרוהו בחמש וכל א' נתאנה בחצי, נמצא שלזה שנתן ה' אונאה פחות משתות ולזה שנתן א' אונאה למחצה, וביאר האלשך דאין אנו משגיחים על היחס הפנימי רק ביחס למחיר החפץ והוא שוה לרבים וליחידים, וע"ע שבות יעקב ח"א סי' קס"ו שגם בקהל שייך אונאה

ובתורה תמימה אות צ' העיר אם הי' החפץ שוה לכל אדם ה' וללוקח שוה ששה ומכרו לו בששה, אם אזלי' בתר השווי לכל אדם והוי אונאה בשתות או בתר דידי' אזלינן ול"ה אונאה, ועי' קידושין (ח'.) לדידי שוה לי הרי דבערך השווי אזלי' בתר מקבל החפץ וצ"ע וראיתי בקובץ כנסת חכמי ישראל סי' ע"א אות מ"א, שהק' מ"ש בסעיף כ"ג בעה"ב המוכר וכו', ובקידושין (כ'.) אם נו"נ בפירות שביעית לסוף מוכר כו', הרי דקרא דכי תמכרו ממכר מיירי בבעל הבית המוכר מחמת דחקו את מטלטליו והא התם כ' אל תונו, והאיך אמרי' דבעה"ב המוכר אין חייב להחזיר אונאה ע"ש, ולרמב"ן וחינוך הנ"ל באין אונאה לקרקעות דרק אימעיטו מהחזרת אונאה אבל בלאו לא תונו עובר, וא"כ גם בבעה"ב המוכר כליו רק להחזיר אונאה אין בו דין אונאה, אבל בלאו עובר גם הבעל הבית המוכר כלי תשמישו וכמו בקרקעות ושטרות והקדשות

ובעניני קנינים, בקרקע יש ד', כסף שטר חזקה וק"ס, ועסמ"ע וט"ז ר"ס ק"צ, ובמקום שכותבין שטר אינו קונה כסף דלא סמכה דעת הלוקח, ופחות משו"פ אינו קנין, ובעכו"ם הר קנין בעירובין (ס"ב.), ועתו"ס קידושין (ג'.) ד"ה ואשה, ובמל"מ פ"ה ה"א מאישות אם קידש בדבר דלדידי' אינו שו"פ ולדידה שו"פ אי אזלי' בתר דידי', וכן יש להסתפק במכירה עי' מנ"ח מ' של"ו - ב', שטר, וצ"ל או בכת"י המוכר או עדים, ובתוס' כתובות (צ"ג.) ד"ה עד דגם בקרקע שייך מי שפרע היכי שקנה בכסף לבד, ובמקום שכותבים שטר דלא סמכי' דעתי' מ"מ קנה לענין מי שפרע, ועתש"ו רע"א סי' קל"ד, ועב"י ר"ס ס"ה, וד"מ ק"צ סק"א, וכ"כ תוס' ב"מ (י"ד.) ד"ה עד, ועפת"ש סי' ר"ד סק"א, וכל זה נעלם מהמנ"ח בקומץ מנחה מ' רל"ו ויש עוד קנין אודייתא שמודה שמכר או נתן הקרקע או המטלטלין, אף דקמי שמי' גלי' שהוא שקר מ"מ אודייתא גופא הוי קנין, וקצה"ח סי' קצ"ד סק"ד מביא מתוס' שהיא רק דרבנן, וגם יש שיטות דרק בשכ"מ ולא בברי

וקנין כסף ר"י סובר דקונה מה"ת, ומשיכה והגבהה ומסירה דכל אלו בכלל משיכה