פרדס יוסף ויקרא שיט

(נ"ג:) אפי' נטע בשוגג יעקר, מכל זה נראה דהחמירו בשביעית ומה שהתירו בסנהד' משום ארנונא רק כפי צורך ארנונא, וכפי האונס שיצטרכו לשלם מכיסם אבל להרויח לא התיר, וגם בירושלמי אי' שהי' סכנה בדבר

ובשו"ת משיב דבר סי' ו' מהג' הנצי"ב ז"ל, אודות מסחר אתרוגים בשנת שמיטה אין דעתו נוחה בזה ע"ש, וכ' השתדלתי לשלוח לי אתרוג באופן שאשלם דמי' אחר החג, ותיכף אחר החג צויתי לטגן האתרוג ולאכול בקדושת שביעית, ואח"כ שלחתי המעות ושוב אינו חל קדושת הפירות. כע"ז (ס"ב:) דבי ר' ינאי יזפי פירות שביעית מעניים ופרעו להו בשמינית ערש"י ע"ש, אבל יש לדחות דבריו דהתם מיירי ממופקר ולא מהמשומר ודבי ר' ינאי מותרים, והחשש רק בשביל עניים שמקבלין חליפין בשנה ח'

ובשו"ת בית שלמה או"ח סי' ל"ו הביא מהגר"ש סלנטר ז"ל בשמיטה הזהיר לקנות אתרוגים רק של גוים, דהכריעו רובם ככולם דיש קנין לגוי בזה"ז להפקיע החיוב, אבל בשדות ישראל חלילה לחפש קולות ע"ש

ובשו"ת אבני נזר יו"ד סי' תנ"ח כ' למכור השדות בא"י טרם חל שנת השמיטה על שטר מכירה, באם יש הפסד מרובה במה שינהוג קדושת שביעית בהפירות יש להקל, אבל לא באין הפס"מ ע"ש, וע"ע קובץ שערי תורה ח"א סי' י"ט, ובישיעות מלכו יו"ד סי' נ"ג כ' דלמכור הקרקע הוא היתר פשוט, וכל ישראל בחו"ל נוהגים כן לענין מכירת בכורים וחמץ, ובהיות ישראל על אדמתם חלילה להם למכור שהבטיח להם ה' וצויתי את ברכתי לא כן בזה"ז, וגדולי רבינו ספרד התירו למכור, ולעבוד ישראל לא הותרה גם ע"י מכירה, ולא עלה על דעתי לחשוש בזה לאיסור ע"ש איזה תשובות בענין זה, וגם בשו"ת שערי דיעה ח"ב סי' ח' האריך וסיים ע"כ דעתי דאין להחמיר באתרוג שנלקח מגנת הנכרי, וגם בנלקח מגנת ישראל יש לצדד להתיר בשעת הדחק ע"ש, ובירושלמי דמאי פ"ב ה"א קל הקילו בשביעית שהיא מדבריהם, וגם בתשו' אמרי דוד מהגאבד"ק סטאניסלאב ז"ל סי' רכ"א האריך בזה וקיבץ רוב הפוסקים דרק מדרבנן ויש להקל וע"ע בס' טוב עין על ירושלמי יבמות, הביא ירושלמי סנהד' פ"י ה"ה, ופ"ח ה"א מכלאים, שהוא פלוג' אמוראי בזה אי חרישה בשביעית איכא איסור דאורייתא או דרבנן, וע"ע בשעה"מ בהל' שמיטה בזה - וכעת ראיתי שנדפס ס' שלום ירושלים מהה"ג ר' נח אבד"ק בארנוב בשנת תרפ"ד, וגם ס' הלכה מבוררת מהג' ר' טעבלי ראזענטאהל בירושלים בשנת תרנ"ה, ודעתם להחמיר, ע"ש אריכות גדול ובירור הענין בראשונים ואחרונים, ואם באנו לכתוב דבריהם אין אנו מספיקין, ועוד ראיתי כעת אריכות בזה בס' נפלאות מתורת השי"ת פרק פ"ח ע"ש, ושו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קכ"א, ושד"ח ל' כלל קמ"א אות ל"ב הרבה בזה

ו) והיתה שבת, עפרד"י משפטים (דף רכ"ב:)

שם) לכם לאכלה עשו"ת זכרון יצחק סי' ע"א ובח"ת שם, שהביא קו' מג"א בהשגותיו על רמב"ן על מצות מ"ע שמנה בסוף מצוה ג', שהק' על הא דיומא (פ"ו:) ב' נשים שקלקלו א' אכלה פגי שביעית כו', פרש"י תאנים שלא בישלו כל צרכן ולכם לאכלה ולא להפסד ולוקה, והק' אף דהוי מ"ע לרמב"ן מ"מ להפסיד הוי לאו הבאה מכלל עשה ואין לוקין, וי"ל דבפסחים (מ"ב.) לר"י אוכל צלי בע"פ לוקה, ואף שמטעם יאכלו בלילה הזה ואמרי' לא ביום והו"ל לאו הבמ"ע, עכ"ז ס"ל דמתחילת הפ' דכ' לאמור ולוקין אף בלאו הבמ"ע, וע"ש ברש"י ותוס', וע"ל ויקרא (ה' כ"ד), ועי' מקור ברכה (דף תתע"ז.) בשם הג"ר יושי בער מבריסק ז"ל

שם) לך ולבהמתך בס' ייטב לך הק' הא אסור לאכול קודם שיתן לבהמתו כמ"ש בברכות (מ'.), ולמה כ' לך ואח"כ ולבהמתך, ובס' ילקוט הגרשוני תי' עפמ"ש בס' רב טוב שאם יש לבהמה עשב מיוחד לאכילה, ולאדם מאכל מיוחד אז הבהמה קודמת, אבל בנותן לבהמה ממאכל אדם הוא קודם, וכ' הר"מ בפ"ה ה"ה משמיטה פירות המיוחדים למאכל אדם אין מאכילים אותם לבהמה הלכה הבהמה מאלי' תחת התאנה ואכלה אין מחייבין אותה להחזירה שנא' ולבהמתך ולחיה תהי' כל תבואתה לאכול, א"כ מיירי הפסוק בבהמה האוכלת ממאכל אדם ובזה האדם קודם, ועי' בס' דברי חנוך בזה ובקובץ דרושים חוב' ד' סי' ל"ו הביא בשם אדמו"ר מגור שליט"א וז"ל או אפשר רק במזון שלו אסור אבל שביעית הפקר הוא, וכן י"ל בקו' הראשונים באליעזר עבד אברהם, כי המים לא הי' שלו ובאחר שנותן ל"ש זה, גם י"ל שהגמלים