פרדס יוסף ויקרא שיח

ובשנת תרמ"ח הי' ויכוח בזה בין גדולי רוסיא אי שביעית נוהגת בזה"ז, והמחמירים סמכו על הר"מ ה' שמיטין פ"ד הכ"ה, שמיטה נוהג בפני בית ושלא בפני בית והמקילין סמכו על ר"מ מלכים פי"א ה"א, המלך משיח עתיד להחזיר מלכות דוד ליושנה כו' ועושין שמיטין כו', הרי דמצות שמיטין ויובלות עתיד להיות רק אחר ביאת משיח, ומ"ש הר"מ שלא בפני הבית פי' קודם שביהמ"ק נבנה ולא אחר שנחרב, והעלו דגם בזה"ז מחויבים אנו לשמור מצות שמיטה בכל האפשרות בלי ערמה כמו בזמן שביעית דאורייתא, כי אין לעשות טצדקאות למיפטר נפשי', וכמנחות (מ"א.), ור"מ פ"ג הי"א מציצית, וע"י שמירות שמיטה יזכני ה' בשמיטין ויובלות דאו' וכמ"ש וצויתי את ברכתי וגו', ובמגלה עמוקות אי' דכ' ששת ימים תעשה מלאכה מעצמה כשתשמרו את השבת, כשבת (ק"נ:) בחסיד שנעשה לו נס ועלה צלף וממנה הי' לו פרנסה, ועמ"ש בטו"ז או"ח סי' ש"ז סקי"ד, ופרד"י שלח (טו ל"ב), זש"ה שש שנים תזרע, ותזכה לאסוף את תבואתי הכל אם תשמור את שנת השביעית, ועי' קידושין (כ'. וערכין ל'.) ותנחומא בהר, ועי' מזה בתומים סי' ס"ז, ופאת השלחן סכ"ט סק"ד ובשו"ת שמן המור ס"ד כ' להשכיר לגוי הכרם, ולהתנות שלא יעבוד בשביעית ואח"כ יפקיר כרמו בפני שלשה רק לשנה השביעית, ובס' שפת הים השיג עליו דאף שכ' באו"ח סי' רמ"ו ס"ג בשביתות בהמתו דרשאי לעשות כן, שם מיירי דמשכיר לצורך חול, אך מחמת דאסור להשכיר שמא יעשה מלאכה בשבת לכן צריך להפקיר, אבל להשכיר לכתחלה רק משום זה דיעשה בה בשבת בהערמה זה ודאי אסור וע"ש במג"א, ועי' שאגת ארי' החדשות סי' ט"ו העלה דשביעית בזה"ז דאו', ובס' תורת יהונתן אות ל"ט שדעת רוב פו' דדרבנן, והרלב"ח בתשו' סי' קמ"ג מובא ב"ב סי' ס"ז כ' דלדעת רוב פוסקים דמדרבנן, ועי' שו"ת מהרשד"ם יו"ד סי' קצ"ב כ' עליו שלא הניח זוית בפוסקים ראשונים ואחרונים, ואומר דאין שום פוסק שיאמר דשביעית בזה"ז דאו', ובטור רס"י של"א כ' בלי חולק דעבודת קרקע בשביעית האידנא דרבנן, וכ"כ בטור הלכות א"י הנדמ"ח סעי' ב', ורמ"א סי' של"א סי"ט

ובס' בית הלוי מהג"ר יושי בער ז"ל מבריסק ג"כ מסיק, דיש לפטור בהטור דשמיטה בזה"ז דרבנן, ואין לסמוך על רז"ה פ' השולח דבזמן שאין יובל נוהג אין שמיטה אף מדרבנן ע"ש ובר"ן, וגם רז"ה לא היקל רק בכספים ובחו"ל, והמתירים הציעו למכור שדות לגוי לב' שנים כדי שתהי' שנה ז' בהבלעה, והמחמירים דחו, כי אף שמותר לקבל כסף השכירות ואין עובר על שביתית שדהו, אבל השכירות אינה מפקעת השדה והפירות מקדושת שביעית

עוד הציעו היתר למסור השדות לגוי בהלואה בתור נכסי צאן ברזל, בשומא של קצבת ממון על אחריות הגוי, והתנאי שיהי' מחויב לשלם אח"כ לישראל בקרקעות אלו דוקא - ומהם שהתירו לצרף שי' רז"ה וסמ"ע סי' ס"ז, וגם היתר ארנונא שהכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעית כמש"ל, והמושבות ג"כ משלמים מס להממשלה, והאוסרים דחו שהיתר ארנונא רק במקום סכ"נ עי' תוס' שם, וכ"מ בירושלמי סנהד' פ"ג ה"ו ושביעית פ"ב, ואחרי ויכוחים רבים בעתונים פרסם הג"ר יצחק אלחנן ספקטר ז"ל מקאוונא והסכמת שלשה גאונים היתר הזה: למכור השדות על משך ב' שנים בתנאים שימכרו אח"כ לבעליהן, ועבודת השדות לא יעשו ע"י ישראלים, זולת עניים ביותר יעבדו בשדיהם אצל הגוי, ועל החשש שהמכירה שלא בערכאות כ' הג' מקאוונא של"צ דוקא ע"י ערכאות, וכחת"ס או"ח סי' קי"ג בשטר מכירת חמץ בלי שטעמפל דכשר, אלא כשיתבנו בערכאות ישלם אח"כ המס - וגם יוכל להתנות שיועיל המכר בקנין כסף לבד כחו"מ סי' קצ"ד, ועי' קצה"ח סק"ב, וגם באין אפשר לכתוב שטר בערכאות הוי כליתא קנין שטר, וגם הנתיבות מודה דמהני שיתנה שיקנה בכסף לבד, עמקו"ח סי' תמ"ח בחידושים סק"ח, וקצות ונתיבות בסי' קצ"ח והמקור בראשונים ע"ש

וגם ערערו דאסור למכור לעכו"ם קרקע בא"י משום לא תחנם לא תתן להם חני' בא"י, אך ז"א דכשעושה לטובת עצמו מותר כתוס' ע"ז (כ'.) ד"ה ר"י ורא"ש, ועי' יו"ד סי' קנ"א וחו"מ סי' רמ"ט, וער"ן פ' השולח (ל"ח.) כיון דיש מצוה בשחרור עביד לצורך עצמו, ועפרד"י ח"א (דף קנ"ט.) וח"ב במלואים (דף תל"ט.), וג"כ הביאו שמ"ש הסמ"ע סי' ס"ז שאחר חורבן לא נהגו שמיטת קרקע, ליתא דכולהו תנאי דמס' שביעית אחר החורבן היו, בשביעית פ"י מ"ד רבי התיר ירק במוצאי שביעית מיד, ובפ"ק מו"ק (ג':) ר"ג וב"ד התקינו שיהי' מותרים בעבודת הארץ עד ר"ה, ועוד שם בפ"ג הרבה, ובגיטין