פרדס יוסף ויקרא שטו

פרשת בהר כה. א) בהר סיני. ברש"י מה ענין שמיטה לה"ס וכו', וברמב"ן והקדמת הר"מ לזרעים בתחילתו, ובשו"ת רד"ך בית כ"א חדר ב' מבאר הענין בהשגות רמב"ן על רש"י אבל מגודל האריכות לא העתקתי, וראיתי דומה לדבריו בס' זכותא דאברהם, שהביא ג"כ הרא"ם שהק' דהא כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית רק בשביל דבר שנתחדש בה ע"ש עוד, ולפענ"ד דהא דכ' רש"י כללותיהן ופרטותיהן נאמרו מסיני, אין הכוונה על תורה שבע"פ, רק ידוע מ"ש הר"מ בהקדמתו לח' פרקים דכל הדברים שיש להם רמז במקרא, הוא בכלל תורה שבע"פ ומה דאין לו רמז כלל הוא בכלל הלמ"מ, ובזבחים (קט"ו: וחגיגה ו':) ר"י סבר דכללות נאמרו בסיני ופרטיות באהל מועד, ור"ע סובר דכו"פ בסיני ונשנו באה"מ ונשתלשו בערבות מואב ע"ש, מבואר דלכ"ע כל התורה נאמרה מיד בסיני וגם בערבות מואב בשלימות, וכמו כן באה"מ מקודם ואף דלא כ' באה"מ רק מצות מיוחדות בס' ויקרא שהוא מאה"מ, וכמו כן מצות מיוחדת בערבות מואב, מ"מ כל התורה כולה נאמרה כאן וכאן ג"פ, ובסוטה (ל"ז:) אין לך מצוה שלא נכרתו עלי' מ"ח בריתות, והיינו בכל מקום מהג' מקומות ע"ש, והא דכ' בקצת מצות במדבר סיני וקצת באה"מ ובמקצת בערבות מואב לטעם הידוע לו ית', ובאמת כל התורה נאמרה בשלימות בהר סיני, וגם נשנית בשלימות באה"מ וכן בערבות - מואב ומ"ש פרטותיהם ודקדוקיהם היינו לר"י ל"נ בסיני רק דרך כלל המצוה, כמו בקרבנות ל"נ רק שיקריבו קרבנות, אבל לא פי' סדר עבודתן, רק באה"מ נתפרשו גם הפרטים מהפשט ונתוח ומשאר עניני עבודה, אבל לר"ע נאמר מיד למשה כל התורה בשלימות בה"ס, אך שלא נכתב רק הכלל בסיני כמו וזבחת עולתיך ושלמיך, ופרט המצוה מהקרבנות תלאה הכ' באמירת אה"מ

ומה דמצינו לפעמים פרשה ונשנית בודאי משום דבר שנתחדש בה, דבתורה לא נכתב אף קוצו של יוד ב"פ, למשל ציצית שנו בפ' שלח, וגם במשנה תורה גדילים תהי' לך בשביל דבר שנתחדש, למישרי כלאים בציצית ושלא תהי' בת שלש, וז"ש רש"י כמו בשמיטה דלא נשנה בערבות מואב בודאי גם הפרטים נאמרו שם, כמו כן כל המצות אף שנשנו בערבות מואב, דאותו חידש ל"נ רק בערבות מואב ולא מקודם מפרט המצוה שלא נאמר בשלימות, ואשמעי' קרא דלא כן הוא רק גם הפרט החידוש נתחדש ג"כ מקודם בסיני וכמו שמיטה, רק שהכתוב בחר קצת מהמצות לכתוב על המקום מערבות מואב והי' לטעם ידוע, וע"ע בהקדמה לרמב"ן לבמדבר

וע"ע בכל"ח כאן אריכות ובפ' דברים אות ג', ולימודי ה' סי' מ"א, ובענין מוסיף אם הוא דבר חדש, ובס' פני מבין כ' עפמ"ש אלו הקרבנו לה"ס ול"נ לנו את התורה דיינו, ותמוה, רק עפמ"ש בתוס' חדשים ריש אבות, משה קיבל תורה מסיני דזכה לקבל התורה מפני שהי' ענו, ולמד מסיני שה' בחר בו, שה"ס הי' נמוך מכל ההרים, ובירושלמי שבת פ"א ה"ג מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולתא, ועי' בערוך הפי' בזה, ועיקר להיות ענו, וז"פ אלו הקריבנו לפני ה"ס למדנו מדת ענוה, ולכן נסמך ה"ס לשמיטה, ועי' פרד"י יתרו (דף קנ"ד.), ובס' תורת הצבי כ' ע"פ ריש צו ביותר צריך זירוז במקום חסרון כיס, ובשמיטה יש חסרון כיס גדול, והזכיר ה"ס שיזכרו הקולות וברקים והפחד ורעדה ויזדרזו בזירוז גדול עי"ל לפמ"ש בפר"ד דרוש כ"ב, שהרשב"א הק' למה נענשו ישראל לגלות הרי הי' להם טענת מודעה דכפה עליהם הר כגיגית, ותי' דלא ניתנה א"י רק בשביל התורה, והוכרחו לגלות מא"י כי זה מגיע רק אם יקיימו התורה ע"ש, הרי דטענת מודעה רק על מנות חובת הגוף, אבל התלוית בקרקע לא חל מודעה דהקרקע דורשת את שלה, וזה שזכר כאן בה"ס שהי' ע"י כפי' ויש טענת מודעה, מכל מקום במצות שמיטה שחובת קרקע מוכרחים אתם לקיים אף אם תרצו לחזור, כי הקרקע עצמה דורשת שתהי' שובתת בשביעית, ועיין בספר בית דוד

ב) כי תבואו וגו' בס' דבש השדה אות ס' הק', ושבתה הארץ שבת לה' מיותר כי תיכף בביאת הארץ עדיין אינו נוהג שמיטה רק אחר שש שנים, וזאת מבואר בפ' שאח"כ, ועוד תיבת ובשנה, וראוי לכ' והשנה, כי ובשנה משמע בתוך השנה, ועוד בתחלה כ' שבת לה' ובסוף שבת שבתון, והקו' ג"כ בכל התורה פעם כ' שבת ופעם שבת שבתון, ועוד פעם כ' תעשה בפתח ופעם תעשה בצירי, רק זה כלל בכ"מ שכ' בפתח