פרדס יוסף ויקרא שי

והגית בו יומם ולילה וזאת אין אנו רשאים לומר להם - ולמה הראו לעולי רגל רק בנס לחה"פ שהי' חם, הלא הי' אז עוד נסים כאבות פ"ה מ"ה, וחז"ל השיבו על זה על השאלה ממן שהי' בכל יום ולא הי' פעם א' בשנה, מב' טעמים א' שיקבלו פני אביהם שבשמים בכל יום. כמו מלך יתן לבנו בכל יום צרכו על יום א', כדי שיראה אותו בכל יום. ועוד טעם כדי שיהי' להם בכל יום לחם חדש, ביומא (ע"ו.) - ומלחה"פ ראי' שטעם העיקר הא', כי אם לחה"פ הי' יכול להיות כל השבוע חם כמו יום א' הי' גם במן יוכל להיות כן, הגם שיפול רק אחת בשנה ויהי' חם וחדש לאכילה, להכי הראו לישראל לחה"פ חם כדי שיבינו מזה למה מן נפל בכל יום. רק מטעם הא' שה' רצה שיהי' להם בכל יום. כמו שמלך רוצה לראות בנו בכל יום, מזה נראה חבה הגדולה מה' לישראל שראו חבתכם לפני המקום (אמרי צבי)

ז) ונתת על המערכת לבונה ופרש"י על כל אחת משתי המערכות היו שני בזיכי לבונה מלא קומץ לכל אחת, משמע מלשונו דהי' על כל מערכה שני בזיכין והוא נגד ש"ס מנחות (צ'.), וכ' בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' פ"ו דהכוונה האמתית בל' רש"י דהם ב' דיבורים, וצריך לעשות פסיק בין תיבת המערכת לתיבת היו, וכוונת רש"י הוא המבואר בת"כ דבקרא יש שינוי גדולה דנקט ונתת על המערכת לבונה זכה, דמשמע על חד המערכת יתן לבונה זכה, ועל המערכת השני לא יתן כלום. אמנם בת"כ יליף דהאי ונתת על המערכת פירושו ב' המערכות שיש בשלחן, וזה כוונת רש"י בפירושו ונתת על המערכת (לא על חד המערכת אלא) על כל אחת משתי המערכת, וזה דיבור בפ"ע, ואח"כ מפרש כי שם הי' שני בזיכי לבונה וכו', וכן נראה מלשון הרא"ם

ח) ביום השבת ביום השבת יערכנו ב"פ, וכ' בס' פני מבין דרמז למ"ש בשבת (קי"ח:) אלמלי שמרו ב' שבתות נגאלו, ובכתובות (קי"א.) כל הדר בחו"ל כעובד ע"ז, וא"כ ישיבת א"י נקרא לפני ה', וזה ביום השבת ב"פ ואז נהי' לפני ה' תמיד ולא יהי' בחו"ל ע"ש, וטעמו י"ל דבר"ן נדרים (מ"ו) מירושלמי דב"פ הוי רגיל, וביומא (ל"ח.) כיון שבא לידי עבירה ב"פ ולא חטא שוב אינו חוטא שנ' רגלי חסידי' ישמור (ש"א ב' ט'). ובמהרש"א פי' מלשון רגילות, ובשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' כ"ו כ' דמסור הוי חזקה בב' פעמים. דאי' ביומא (פ"ו:) כיון שעבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר, ולא קאמר ושילש בה, ועי' דרכי תשובה יו"ד סי' ב' סקפ"ח, וא"כ מדה טובה מרובה דבב' פעמים שנשמר מעבירה שוב רגלי חסידי' הרגילות ישמור השי"ת, ובלשון רגיל עמ"ש בפרד"י וארא (נ"ד. ותשא של"ז.) ע"ש הרבה חדשות, והגאבד"ק גאלין נ"י הערני עוד לעיין במשפט שלום סי' קע"ה ס"נ בהג"ה, חסד לאברהם תנינא או"ח סוס"ב. בית שלמה יו"ד ח"א סי' ר', שד"ח מער' ר' סי' ט"ו, דברי גאונים כלל ס"ה סקי"ד, ילקוט הגרשוני יו"ד סי' ב' אות י"ט, הדוה"ע ח"ב סי' נ"ח, נפ"ח או"ח סי' קל"ט, וע"ע גיטין (מ"ו:) והוא שמכר ושנה ושלש וברש"י הואיל ורגיל בכך. ובירושלמי שם פ"ד ה"ט איתא בשמכר עצמו ושנה היינו ב' פעמים

ובת"כ ביום השבת עורך חדשה וביום השבת יקטיר ישנה, ר"ל דביום השבת יקטיר הבזיכין וביום השבת יערכנו. ובתי"ט מנחות פ"ב ה"ב הביא פהמ"ש לר"מ ולחה"פ אינו נאכל אלא בשבת כמ"ש ביום השבת ביום השבת יערכנו, ותמה שהרי זה על הסידור נאמר, ובתורה תמימה כ' דכיון לדרשה דביום השבת יקטיר, ואכילת כהנים כהקטרה ע"ש, ובפנים יפות הביא ת"כ וכ' הק"א שב' דברים אלו דוחים שבת, ומפרש שלחה"פ הי' גבוה טפח הוי חילול שבת דהוי אהל ע"ש. ומוכח מדבריו דהוי איסור דאו', ובס' מנחת סולת על החינוך מצוה צ"ז אות ב' כ' דלפ"ד מה פריך ביבמות (ל"ג:) זר ששימש בשבת היכי משכחת, ולדבריו הול"ל בסידור הלחם דיש בו בנין ואיסור זרות וע"כ דהוי רק אסמכתא, ועי' מהרש"א פסחים ע"ז ד"ה שכן, שאין דוחה שבת בהעריכתן, ומה שהק' הפני"פ על רש"י מנחות (צ"ז.) בסידור הקנים הוי כבנין, הא בשבת משמע דאינו רק טלטול, לא ראה שתוס' שם ד"ה לא הרגישו בזה, וברש"ש הק' דאין שבות במקדש, וי"ל למ"ש ברע"ב עירובין פ"ג מ"ג דבב' שבותים גם במקדש גזרו, וא"כ י"ל דכאן יש ב' שבותין שבות דטלטול ושבות דבנין לכן גזרו במקדש, ועי"ז אמר בשבת דאחר התרת כלים ולא נשאר רק שבות אחד ולא גזרו במקדש, ובענין ב' שבותים במקדש ע"ע בקרני ראם על מהרש"א ביצה (י"א.), ובפרד"י פקודי (דף שפ"א.) הבאתי הרבה בזה

ט) לאהרן ולבניו ביומא (י"ז:) מחצה לאהרן