פרדס יוסף ויקרא שיא

ומחצה לבניו. עי' תורה תמימה הפשט דאל"כ הול"ל והיתה להכהנים והי' גם. אהרן בכלל. ולמדין מזה כלל כשמזכיר יחיד. אצל מרובין במתנה נוטל חצי'. ועי' ב"ב (קמ"ג.) נכסי לך ולבנתך קנתה מחצה. וכן נמי אם הטיל המלך מס שיתנו העשירים ובני העיר סכום ידוע. צריכים העשירים ליתן מחצה, דאל"ה הי' צ"ל סתם שבני העיר יתנו סכום. ועי' יו"ד סי' רט"ז ס"ז

שם) רש"י כל דבר הבא מתבואה קרוי מנחה. ערש"י, ובת"כ אמור פי"ח דלחה"פ לא הי' נוהג בזמן במה משום דהוא מנחה כרש"י כאן. ור"מ פי"ב הי"ט ממעה"ק. ואין מנחה בבמה ואפי' בבמה גדולה. ועתו"ס זבחים (קי"ז: וקי"ט:). וקשה משמואל א' (כ"א ז') אין לחם חול כ"א לחה"פ, ועי' מנחות (צ"ה:) והי' בזמן נוב דהי' במת צבור הרי מפורש דלחה"פ נוהג בבמת צבור וצע"ג. ועי' בירחון היבנה מעיר פאביאניץ סי' ה'

שם) ויצא רש"י יצא מחויב כו' וכ"ה בב"ר פל"ב, ועי' אהבת אברהם סי' כ"ז, וברש"י ויקב השם, ברש"י שמות (ב' י"ד) שהרג המצרי בשם, וכאן פרש"י הוא המצרי שהרג משה ושפך כעסו על השם שבעבורו נהרג אביו, ועי' פרד"י ח"ב במלואים תכ"ג. – ובמד"ר כאן על זה הפסוק נאמר ובעל כנפים יגיד דבר, ר' לוי אמר אזנים לדרך ואזנים לכותל, ובברכות (ח'.) על וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה פרש"י דאמרו אינשי אזנים לכותל, וצ"ע למה לא הביא מדרש זה

שם) רמב"ן פליגי אי קודם מ"ת הי' להם דין ישראל, עי' פרשת דרכים דרוש א'. ובפרד"י כתבתי הרבה בזה עי' בהרבה מקומות ותמצא במפתחות שם בח"ב, ובשו"ת בית יצחק אה"ע ח"א סי' כ"ו אות ד' כ'. והנה בנכרי ועבד הבא על בת ישראל דעת הפו' דהולד כשר והוי ישראל גמור אמנם ד' רש"י קידושין (מ"ו:) דהוי נכרי וצריך להתגייר, וכן נראה ד' רש"י סו"פ אמור שפי' ויקב בן אשה ישראלית שנתגייר, ורמב"ן חולק ועתו"ס קידושין (ע"ה:), ומהרש"א הק' ד' רש"י אהדדי דבדף פ"ח ס"ל דהוי נכרי וצריך גרות ושחרור, ובדף ע"ז פרש"י ופרכינן איסורא משום שפחה, דע"כ נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אלא שפחה ולדה עבד. ומשמע דהולד עבד הבא על בת ישראל ל"ה עבד וא"צ שחרור כלל, ועי' עצי ארזים סי' ד' סק"ד, ולפענ"ד אף דס"ל לרש"י דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הוי נכרי עד שיתגייר מ"מ עבד לא הוי דאין לבעל העבד שום זכות בולדות דאטו ולדות נכרי נינהו. ודוקא בעל השפחה יש לו זכות בולדות ולא בעל העבד כמו שהוכחתי בספרי יו"ד ח"ב סי' ל"ט א"ג. א"כ נהי דהוי נכרי משום דבב' אומות הלך אחר הזכר וע"כ הוא נכרי מ"מ עבד ל"ה ודו"ק - ועי' בחמדת ישראל ח"א (דף קי"ב:). ואהבת אברהם סי' כ"ז אריכות ברש"י כאן, וע"ע בפרד"י חיי שרה (קס"ז. ויצא ר"ל, וארא נ"ו) - וראיתי בס' שיח ש"ק ח"ה (דף נ"ו.) חוקר א' שאל לרבי דצריך להיות חוקר ממציאות אלקית, והשיב כ' ויצא ופרש"י לגלג דרך המלך פת חמה כו' וראי' שהלך לחקור בעניני ה' הוא מגדף, וכ' וירגמו ובנ"י עשו וגו', ופרש"י שעשו סקילה וק' הכפל, וי"ל דבנ"י לקחו המדה שלא לחקור רק עשו כדבר ה' אל משה, ועפרד"י ויקהל (דף שס"ד.) וכל חכם לב יבאו ויעשו, דהחכמה הגדולה שלא יהי' חכם יותר מדאי, רק שיעשה מה שצוה ה', ועפרד"י משפטים (דף ר"ו.)

יא) שלומית עפרד"י ח"ב במלואים (דף תכ"ה.). ובתוספת ברכה כ' מה שמייחס לאמו י"ל ע"פ ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א שסיבת אלישע (אחר) שיצא לתרבות רעה שהי' מניק מאמו. וכן ירבעם בן נבט וכ' שם אמו מעכה, ובפסוק י"ג שהיתה עובדת ע"ז. ובירושלמי כלאים פ"א ה"ז דחוטא מקללים אמו ארורים השדים שהניקו את זה, כי מדות טובות או רעות באות מכח האם. ובמשלי (י' א') ובן כסיל תוגת אמו, יען כי מקללים אותה. ומשלי (ל"א ב') מה ברי ומה בר בטני כי מקללין אמו, והטעם שחינוך הבנים תלוי, ביותר בה, ויבמות (ס"ג:) דיינו שמגדלת את בנינו, וקידושין (ל"א.) הבן מכבד את אמו יותר מאביו, ובירושלמי יבמות פ"א ה"ו באמו של ר' יהושע שהי' מוליכו לבהמ"ד בעודו יונק שישמע לד"ת. ומובן מ"ש בחגיגה (ג'.) טף למה באים ליתן שכר למביאיהם. דיש תועלת רוחני בזה שיתדבקו האזנים בתורה – וע"ע מ"ש בפרד"י משפטים (דף ר"ו.) בתרגום כאן ובהקדמה כאן דף ז'

יב) רש"י ויודע משה שבמיתה ומקלל לא ידע. באור יקרות הק' היאך תלי' הך ויודע כו' בהא דשניהם הי' בפרק א'. וי"ל דברש"י תשא (ל' ט"ז) דאיך אפשר דהי' ב' מנינים שווים מה שהי' א' ממחרת יו"כ וב' בר"ח אייר, ותי' לר"א דמתשרי מנינן והי' הכל בשנה א'. וק' דחזינן דל"ה ב' מנינים בזמן א' דאי' מקושש חילל שבת, וגבי