פרדס יוסף ויקרא שט

והנשיאים הביאו, העננים הביאו בושמין ואבנים מג"ע, וה"פ המד' דק' למה כ' בפ' שמן זית הא כבר כ' בפ' תצוה, ואי"ל כרש"י דשם לשעה, ק' לכתוב שם צו ויהי' משמע ג"כ לדורות, וע"ז אר"ש דצריך זירוז בחסרון כיס ובתחלת נדבות משכן הביאו עננים ולא הי' חסרון כיס ול"ש לשון צו שם. ועפרד"י תצוה (רפ"ג:)

שם) רמב"ן ות"כ וספרא זוטא ר"פ בהעלותך כ', שלא ידליק ז' נרות ביחד כ"א אחד אחד, ואפי' בשבעה כהנים לא ידליקו כולם כאחד רק אחד אחד, ועי' תוה"מ סי' רי"ט, וער"מ שקלים פ"ד ה"ב המנורה וכלי שרת מצותן שיבואו ממותר נסכים, וסותר עצמו מפ"ז הי"ג מכלי מקדש עי' באמבוהא דספרי (דף ק"ז.) - ומ"ש הגר"י ראזין ז"ל בקול תורה שנה ב' סי' ט"ו, והביא דנר מערבי צריך דוקא כהן להדליק ושאר נרות כשר בזר, ול"ה עבודה רק מצות התורה ע"ש הרבה בקיאות, ובספרו צפנת פענח ה' חנוכה פ"ג ה"ב, ובתשובותי' צפנת פענח סי' נ"ב

ג) מחוץ לפרכת יערך ערש"י, ובשבת (כ"ב:) ותוס' ומהרש"א, ובשו"ת חת"ס או"ח סי' מ"ג מזה, וכלי חמדה אות ט' אריכות - ובספורני אף דהדלקת הנרות וקטרת התמיד היו כשרות בכהן הדיוט, אבל במדבר הי' כמו לדורות ביה"כ ונעשית ע"י כ"ג, אבל באמת הדלקות הנרות ל"ה טעינה כלל כהן וכשרה בזר, ער"מ פ"ט ה"ז מביאת מקדש וע"ש בכ"מ וצ"ע

וגם הקשו על הספורני דהא בניו ג"כ הי' עובדים, ועי' קול תורה ש"א סי' ל"ט מהכל"ח ז"ל, ובקונ' מיד ולדורות בכל"ח במדבר אות ד' ויו"ד, והדרש והעיון אחרי דף רכ"ט, ופרד"י תצוה (דף שט"ו.), ומהאריכות לא העתקתי

שם) חקת עולם לדורתיכם, עי' נובי"ת או"ח סי' פ"ז שכ', דהו"א בזמן דאיכא שמן המשחה יהי' מצות הדלקת המנורה ע"ש, ובקונ' מיד ולדורות אות י"ז כ' דבהדלקת מנורה יש ב' מצות הטבה והדלקה, והדלקה כשרה בזר והטבה צריכה כהן, וטעמו למ"ש אוה"ח לפרש רש"י בהעלותך (ח' ב') שלך קודם משלהם שאתה עומד ומטיב הנרות, דהוא ענין חינוך דבכל יום הי' עשיית המנורה מחדש, וק' א"כ למה הי' צריכה הטבה כהונה כיון דהי' עשי' חדשה ועשיית מנורה בודאי כשר בזר, ואמאי הי' פירק, והחזרות הנרות למקומו צריך כהן, ונ' דכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן, א"כ אפי' כשנתפרקו נשארו בקדושתן והוי כלי שרת, ולכן צריך כהן בהטבה, מעתה הי' מקום לומר דז"ד במנורה של משה אבל לדורות דעבודתה מחנכתה, א"כ כשנתפרקה בטלה קדושתה ושוב הו"א דאין הטבתה צריכה כהן, לכן קמ"ל חקת עולם לדורותיכם דתמיד צריך הטבה בכהן, וע"ע כל"ח בהעלותך אות א', וס' מנחת סולת על החינוך מצוה צ"ח מ"ש בזה

ו) ושמת מכל עניני לחם הפנים וציוריהם עי' מנחות (צ"ד.), ופרד"י תרומה (רע"ו:), ובס' תולדות אפרים בשם האר"י ז"ל מנורה רומזת לתורה, ב"ב (כ"ה.), לכן נרותי' ז' כימי השבת שבכל יום צריכין להשפיע החכמה, ובכל יום תהי' בעיניך כחדשה כרש"י עקב (י"א י"ג), ותבא (כ"ו ט"ז), והאמצעי נגד שבת כגיטין (ע"ז), ולכן כולם נוטים אל אמצעי לקבל ממנו ההשפעה, ורק בקשת פרנסה לששת ימים, דפרנסת שבת הוא בנס כביצה (ט"ז.) מזונותי' קצובין חוץ משוי"ט, ורמזה תורה כשירד המן בא חלק של שבת בלי טורח, וגם ביו"ט לא ירד המן, בתוס' ביצה (ב':) ד"ה והי', לכן לחה"פ הי' רק מערכת ששה והוכפלו, לרמז שלא רק בעד פרנסת עצמו לבד ידאג רק גם לזולתו

שם) השלחן הטהור מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים, ואומרים להם ראו חבתכם לפני ה' סלוקו כסדורו לחם חם ביום הלקחו (חגיגה כ"ו: יומא כ"א: מנחות כ"ט.) הגביהו מרחוק ולא נתנו לקרב שלא לנגוע עמי הארץ ויטמאו במשנה שם, שאין יכולין לטבול השלחן לפי שאם יקחו אותו לטבול צריך ליקח ממנו החלות לחה"פ וכ' תמיד, "לחם פנים לפני תמיד", ומשו"ה צריך הלחם להיות תמיד על השלחן (רש"י במשנה), וק' דהדין דלוקחין חלות ישנות בבוקר ומסדרין לחם חדשה קודם ערב, וג"כ נקראת "תמיד", וא"כ הי' יוכל ליקח השלחן לטבול כל היום, רק במנחות (צ"ט:) אמר ר"ש, אפי' קרא ק"ש שחרית וערבית קיים והגית בו יומם ולילה ודבר זה אסור לאמרו בפני ע"ה, הגם שע"פ דין יוכל לקרות יומם ולילה, אבל לע"ה אין יכולין לומר כן, שיובנו שבק"ש לבד בבוקר וערב יוצא ול"צ ללמוד ולא יהי' חשיבות ללומדי תורה, א"כ א"ש למה צריך לע"ה לקרות, שלא יגעו בשלחן לפי שלא נוכל לטבלו משום "תמיד", ואם ידעו שנוכל לטבול השלחן לפי שבהנחת השלחן בבוקר וערב נקרא "תמיד" ממילא ידעו שבק"ש שחרית וערבית יוצא