פרדס יוסף ויקרא שו

נשאל במים בשכונת מת אם כשרים לנטילת ידים, והשיב ספק בנט"י לקולא ובדיני המנהג לשפוך המים עי' ביו"ד סי' של"ט ס"ה וע"ש בבאה"ט ופת"ש, ובס' זכור לאברהם ח"ב הל' אבל אות כ"א, דאם נמצא מים בבית המת בשעת המיתה, אינו שולט מים בבתים אחרים, ועי' בזה בשו"ת בית שלמה ח"ב יו"ד סי' רי"ח)

בשו"ת שערי דעה ח"ב סי' כ"ה נסתפק, בד' מינים אי בעינן ג"כ שיהי' ראוין לשבעה כמו סוכה או מצה (פסחים ל"ח.), מדכ' שבעת ימים שיהי' ראוי לשבעה, וה"נ כ' ושמחתם שבעה ימים, וביותר למאן דיליף לולב מסוכה לענין תעשה ולא מן העשוי (סוכה י"ב.), ונ"מ לאתרוג קטן שבימי החג יחסר מהשיעור, ובסוכה פסול (בדי"ג:) ירקות דלכי יבשו נפלו פסול לסכך וע"ש בריטב"א, וברכי יוסף סי' תרס"ה חילק דבלולב דמפסקי לילות מימים לא בעינן ראוי לשבעה דכל יומא מצוה באנפי נפשי', ועי' בזה בשע"ת סוס"י תרמ"ח דל"ש הך חילוק רק לענין הוקצה למצותי', אך אינו דומה לסכך אם עתיד להתייבש דנין ע"ש סופו, ואף שיוכלו לסכך בסכך אחר מ"מ אזלי' בתר אורחא דמילתא שמסככין פ"א שיהי' ראוי לז', משא"כ בזה שהרבה פעמים מניח אתרוג זה ולוקח אחר, וכיון דעתה יש כשיעור יוצא בו ע"ש, ועמ"ש בזה בשואל ומשיב חמישאה סי' נ"ג - ואתרוג במשכון אי מקרי לכם, עי' שער המלך פ"ה הכ"ה מאישות, ושו"ת תליתאה ח"א סי' קפ"ח, וחמישאה סי' נ"ד

וראיתי בקובץ וילקט יוסף תרס"ב סי' ו', רבים שואלים על ארבע המינים, שאלת חכם מארבעה בנים, אם אמת כי כל הארבע מינים אהובים וכולם ברורים, בכל זה האתרוג הוא ההדר שבהדורים, טעמו וריחו מאירים, למה נעשה ככה, על הלולב לעשות הברכה, ולא על האתרוג, אשר עליו נפשינו תערוג, אם יפגע איש את רעהו בבוקר, אותו דורש וחוקר על האתרוג ברכת? ולא שואל אותו את הלולב לקחת? יען כי האתרוג הוא העיקר, גם במחירו הוא היקר, לכן על נטילת האתרוג הי' לנו לברך, אף כי הלולב הוא הגדול והארוך, לא על הכמות על כי אתו שלשת מינים אגודים, כי אם על האיכות זה האתרוג שכולו מחמדים, גם השם אמר על שמואל כאשר ראה את אליאב, ולמשוח אותו למלך תאב, אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו, והשם יראה ללבב, (ש"א ט"ז ז') אך שמע נא קורא נעים פתרון החידה, מה שעלה לי במצודה, מוסר גדול טעון בברכה זו שתקנו חז"ל על ארבע מינים שאנו לוקחים באגודה, נבוא נא החברה, לבית מדרש לחכמינו שאמרו הלולב דומה לשדרה, ההדס דומה לעינים, והערבי נחל דומה לשפתים, האתרוג דומה ללב, מוסר זה רצו אותנו לאלף, אם נבוא לפני השם להתפלל, גבורותיו למלל, לברכו ולהלל, בשדרינו להשתחוות, עד שיתפקקו החוליות, עינינו לישא לשמים אליו להיות תליות, ושפתינו ידובבו לפני השם אשר הכל לפניו גלויות, ניחד עמהם גם הלב האבר הראשי שבאדם, הארבע אברים יחד לאחדים, כי תפלה בלי כוונת הלב כגוף בלא נשמה, ולמה יאמר עלינו היושב רמה, בשפתים כבדוני ולבם בל עמהם, אין אני חפץ בתפלותיהם, ועל רעיון זה כיונו חז"ל בברכה זו שתקנו על ארבע מינים, ודבריהם מאד נכונים, על נטילת לולב הברכה נאמר, הלואי שיהי' בכוונת הלב כי זה לבד המצוה גומר, והשאלה מיושב עתה כמין חומר, כי בכלל לולב גם האתרוג שרומז על הלב נכלל, והעיקר ברכה על האתרוג מתגולל, ועל כוונה זו נאחז יחד הארבע מינים לגמור בהן את ההלל

ערבה שאין בו טעם וריח, בפ' תשא (ל' ל"ד) ברש"י שם וכריתות (ו':), דחלבנה בין סימני קטרת ללמדנו באגודת תענותינו לצרף פושעי ישראל, ועפרד"י בא (צ"א.), אבל צ"ע שאין תפלת צדיקים רצוי' רק בעת שנמצא במקום רשעים זה נפלא מאד, ובתוספת ברכה כ', דאי' בזהר שמות (ב':) מה השושנים אלמלי קוצים אין שושנים מתקיימים, כך לולי רשעים אין הצדיקים ניכרים ע"ש, ואוסף נקרא בשם צבו"ר "צדיקים בינונים ורשעים", אבל ק' כיון שמין חלבנה מין גרוע ורק בא לרמז למאמר רז"ל, למה מנה הכתוב במספר שלישי (נטף שחלת וחלבנה) והי' די לחשבו באחרונה, אך בר"פ פנחס (כ"ה ט"ו) ראש אומות בית אב, כ' רש"י והוא ממד"ר כי הנמנה שלישי הוא גרוע, וניחא שנמנה חלבנה לשלישי וצ"ע מה שקורין לשלישי לרב בצבור, ומקורו בגיטין (ס'.), וי"ל דהשלישי בקריאה נחשב ראשון, יען כי כהן לוי נחשבים למערכה מיוחדת, אשר כבודם הוגדל בתורה לקדושים (ונקדשתי לכל דבר שבקדושה גיטין נט:), וכן הלוי, (עקב י' ח') הבדיל ה' את שבט לוי כו', ומה שקודמים הם לשלישי, אין זה מסבב שום פחיתת להבא אחריהם, והשלישי יחשב לראשון, ובענין ששי עי' פרד"י ח"ב (דף שכ"ו.),