פרדס יוסף ויקרא שז

ומענין ערבה עי' דורש לציון דרוש י"א

ובס' הפרדס לרש"י ז"ל ה' סוכה סי' קצ"א אם ערבה גבוה מהלולב אינו יוצא י"ח, והוסיף כיון דהדס נגד בנ"א שיש בהם מעשים טובים, וערבה נגד בנ"א שאין בהם תורה ולא מעש"ט, אין להגביה ערבה והמגביהו עובר על דברי חכמים, וזה דבר חדש ואינו מובא בפוסקים ובס' עזרת ישראל כ' הטעם שחובטין ערבה בהיש"ר דבאומות הקודמים הי' הערבה נקדשת דעל ידה יהי' ברכה בתבואות ופירות, ובשנת בצורת היו נושקין הערבה ומתפללין אלי' שיהי' שנת שובע, וגם הרבה חוקרים אמרו שעם ערבי נקראו על שם ערבה, וזאת המחשבה המדומה הי' ג"כ במצרים, ולכן בחג האסיף כשבנ"י התפללו על גשם, הי' חובטים הערבה ומשליכים על הארץ, לשרש זאת שהערבה מקודשת להשפיע שובע וגשם, וגם ראיתי מה שאומרים בהושענות למען דעת כל עמי הארץ וכו', דבסוכות הקריבו ע' פרים כנגד ע' אומות, על זאת אנו פונים אליהם למען וכו', כי ה' הוא אלקים אין עוד, ואנו מאב אחד, והוא רוצה שיהי' שלום בעולם

מב) בסוכות תשבו, בסוכה (כ"ח:) כעין תדורו, עי' בתוספת ברכה, להפעל "ישב" ב' הוראות. א' ישיבה ולא עמידה, ועלי יושב (ש"א א' ט'). ב' מנוחה ושלוה, תשבו בארץ גושן (ויגש מו ל"ד) וישב יהודה וישראל לבטח (מ"א ה' ח'), ובמגילה (כ"א.) אין ישיבה אלא עכבה שנ' ותשבו בקדש ימים רבים (דברים א' ט"ז), ושופטים (ה' ט"ז) למה ישבת בין המשפתים, שהכוונה למה נתעכבת, ובירמי' (ח' י"ד) על מה אנחנו יושבים, הכוונה על מה אנחנו מתעכבים, וחגי (א' ד') העת לכם לשבת בביתכם, כלו' העתה עת להתעכב בבית ובמו"נ ח"ג פמ"ג שהוא עת המנוחה והפנאי באספך שדה, ועוד שישיבה בסוכה אז אפשר לסבלה כי אין חום גדול, ולא מטר מצער, ועי' טוא"ח סי' תרכ"ה ורשב"ם כאן

שם) האורח לרבות הגרים סוכה (כ"ח:), עי' שמע שלמה בא, הק' דבסוכה ילפי' גרים מה"א דוהזרח, ורש"י כ' מישראל, וכן סותר עצמו מפ' בא וצ"ע, עפרד"י בא (פ"ג: וצ"ה:) ועמ"ש לעיל בזה בשם האב"נ ז"ל - ובס' הדרוש והעיון מביא מזקינו הבי"צ ז"ל וז"ל אם נזכה לסוכה של לויתן זה אך לדפנות דכ' תוס' שבת (ע"ג) ד"ה מפרק, דדג ל"ה גידולי קרקע, אך י"ל דסוכה של לויתן ל"ה רק לתענוג כרש"י סוכה (ב':) וסוכה תהי' לצל עכ"ל, ומ"ש בשם תוס', כ"כ גם רש"י בסוכה (י"א:) ד"ה כי, כל בהמה גידולי קרקע הן שמן הקרקע גדלים וניזונין, אבל דגים ומלח וכמיהין ופטרית לא גדולי קרקע נינהו וכו' וע"פ רש"י הנ"ל בסוכה, תהי' קו' בתוקפה דרש"י כ' שם דלכן אין מסככין גם בעורות של בהמות, דנהי דגידולי הארץ איקרי על שם שהארץ מגדלתן במרעה ופרנסה, אבל גידולים מן הארץ לא איקרי אלא דבר הצומח מן הקרקע ולא בהמות, הרי שאין מסככין גם בעור של בהמה אף דהוי גידולי קרקע, כיון דל"ה גידולו מן הארץ, ולסכך בעינן שיהי' גידולו מן הארץ, ומש"כ שאין לסכך בעור של דג, שאפי' גידולי קרקע ל"ה, וק' איפוא איך יהי' יוצאין לעת"ל בסוכה מעורו של לויתן, וע"כ דתרוויי' רק לדפנות ולא לסכך

אך מגמ' משמע דגם הסכך יהי' מעורו של לויתן, בב"ב (ע"ה.) עתיד ה' לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, זכה עושין לו סוכה לא זכה עושין לו צלצל, ופרש"י דסוכה היינו גם מלמעלה וד' דפנות, וצלצל היינו סיכוך בלא מחיצות ומשמע דהסכך יהי' לכולם מעור לויתן, וכן בדפנות יהי' דהזוכה יהי' דפנות מלויתן ושאינו זוכה לא, וע"כ הסברא כתי' הב' מבי"צ הנ"ל, דהסוכה לעת"ל יהי' רק לתענוג כרש"י סוכה (ב':), אך ממהרש"א ב"ב משמע דבסוכה לעת"ל תהי' סוכה של מצוה ע"ש

מג) למען ידעו וגו' והק' למה עושים סוכות בתשרי נגד היקף ענני הכבוד, הי' ראוי לעשותו בניסן שהי' תחלת היקף עננים, עי' טור סי' תרכ"ה, והחי' הרי"מ ז"ל תי' דבסוכה כ' "למען ידעו", לסוכה צריך דעת, וכל שנה שמלאים בחטאים, ואין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות סוטה (ג'.), ובזהר ח"א (דף קכ"א.) א"א עושה עבירה אלא מי שהוא גולם ולא אדם, ממילא הוא "חסר דעת" ולא יוכל לקיים מצות סוכה, ורק לאחר ר"ה ויו"כ שנמחלו עונות, אז ישיג דעת אמתי ואז זמן למצות סוכה וזה הטעם המצטער פטור מן הסוכה (סוכה כה:), כשיש לאדם צער ח"ו וחסר לו ישיבת הדעת, ממילא א"י לקיים המצוה שאמרה תורה "למען ידעו" - ובשש"ק ח"ה (דף נ"ט:) הביא מהה"צ מביאלא ז"ל דק' דהול"ל למען תזכור אשר הוצאתי ממצרים כמו בכל המצות, וי"ל דז' ימי סוכות ז' מדות, ומזה יבא לבחינת דעת ובא לרמז זה למען ידעו, וע"ע בתולדות נח דרוש י"א: