פרדס יוסף ויקרא שד

באו"ח סי' תרנ"א ס"ה על נטילת לולב, והוא מלשון וינטלם וינשאם (ישעי' ס"ג ט'), ועי' סוכה (מ"א:) ונתנה לר"י במתנה נטלו ר"י ויצא בו, לכאורה מלת נטל מיותר, וכ' בס' נפש חי' שלקיחה ראשונה דהוי לזכי' אינה חשובה לקיחה לצאת, כי לצאת בעינן שתהי' לכם בשעת לקיחה ובעי למישקל זימנא אחריתא, ועקצה"ח סי' ר' סק"א שבזכי' לא אמרי' גיטה וידה באין כאחד, וא"כ הנוטל אתרוג של חבירו לצאת צריך ליטלה מקודם לקנותו ואח"כ יטלנו לצאת, אמנם במנ"ח מ' שמ"ב כ' במצוה נגמר הקנין בלא מעשה הקנין, ועי' לקמן. בהר (כ"ה י"ד), ועי' בכורות (י"ח:) ובתד"ה אקנויי, חזינן היכי דאיכא מצוה נגמר הקנין בלא קנין וזה חידוש גדול, ועי' אבני מליאים סי' ל' שכ' דהר"ן כ' ג"כ כן ומביא תוס' הנ"ל, וא"ש ט"ז סי' תל"ד סק"ו ע"ש

ועי' מנ"א סי' שס"ט סק"א ורעק"א יו"ד סי' רצ"ד סט"ו, וי"ל דהתם מצוה למכור כו', ובריטב"א ב"מ הא דלא נגמר קנין בדברים משום דלא סמכא דעתי' שמא יחזור בו דאתי דיבור ומפקא מדיבור, וזה בהדיוט אבל במצוה גמר ומקנה כמו אמירה לגבוה כמסירה להדיוט, ועתוס' ב"ב (ע"ז:) סד"ה וקנה, וא"כ אם נטלו יצא מיד אפי' בלא קנין מיוחד, אך ביומא (מ"ט. וזבחים י"ד.) דכ' ולקח אי קוף רמי לידי' בעי למשקל זימנא אחריתא, נר' שבעינן שיקח הלולב ממקומו או מידו של חבירו ולא שחבירו יתנו בידו דולקחתם בעינן, (וע"ע חו"מ קצ"ח ס"ב, וט"ז או"ח שס"ו ו' שצריך להגביה, וצ"ע מרש"י ב"מ (ט'.) ד"ה מה, ותוס' ב"ק צ"ח ד"ה וה"מ, וכתובות ל"א. ד"ה נימא)

וכעת ראיתי עוד בשו"ת שערי דעה ח"ב סי' י"ט שיש מדקדקין לקבל הד' מינין מאת הנותן ולהניחו על השלחן ולחזור וליטול מעל השלחן ע"מ לצאת בו, דבנטילה ראשונה שהוא כדי לקנות לא סגי לצאת בו גם י"ח המצוה כי הגבהה זו הוא רק בשביל קנין ואינה עולה לכאן ולכאן, והביא כן ממרכבת המשנה בה' שגגות, ועי' אמרי בינה ה' יו"ט סי' כ"א אות י"ז, ושו"ת משיב דבר סי' מ', ושד"ח ערך ארבעה מינים סי' ג' אות ו', וסי' קמ"א אות נ"ח אריכות

וע"ש בהשמטות, וכ' עוד דמי שיש לו אתרוג כשר ע"פ דין, אין לו להדר אחר מתנה ע"מ להחזיר כנהוג במהודר יותר, ודוגמא ירושלמי יומא ר"פ שני שעירי דאם א' משובח במראה וא' בגופו זה שמשובח בגופו קודם, וה"נ ענין לכם שיהי' בלא שום שאלה וספק עדיף ממהודר, וגם יותר מסתבר שההידור כזה רק דרבנן, אף למאן דמפרש הדר דקרא כמשמעו מ"מ כל שכשר לכך הוה בכלל זה ע"ש וע"ע בשו"ת ערוגת הבשם סי' קצ"ד שחקר היכי דנקט ללולב קודם אור היום עד שהאיר אי יצא יי"ח או לא, דלקיחה לא מקרי אלא מה דעושה עקירה ממקום הנחתו למנקט בידו, והכא כיון שכבר הי' בידו קודם זמן חיובו לא יצא, או דמקרי לקיחה ע"ש, ועי' יומא (מ"ט.) חפן חבירו ונתן לתוך חפניו מהו, וע"ש בתוס' (ובדמ"ז:) ד"ה אלא, וע"ע זבחים (י"ד.) סד"א דכ' ולקח ואי אתי קוף רמי לי' אידי' בעי למשקל זימנא אחריתא קמ"ל, ופרש"י ולקח הוא בעצמו יקח, נראה דלא מקרי לקיחה אלא שהוא בעצמו לוקח, לאפוקי היכי דחבירו נותנו לתוך ידו

ובענין הנ"ל אם נטל לולב בלילה ובעודו בידו עלה השחר אם יצא, או צריך להניח מידו ולחזור וליטול, ע"ע שו"ת מחנה חיים ח"ג סי' נ"א, ובכורי יעקב או"ח סי' תרנ"ב, וס' אורחות חיים החדש שם, וילקוט הגרשוני שם, ובשו"ת משיב דבר סוס"י מ', ושו"ת תירוש ויצהר סי' ק"ז, ושדי חמד מערכת ל' כלל קמ"א, ובמערכת ארבעה מינים סי' ג'. וע"ע ב"מ (צ"ד:) בפלוג' מקלל אביו ואמו, כל א' לבד מנין ת"ל או"א דברי ר"י, ר"י משמע שניהם בא' ומשמע כ"א בפ"ע עד שפרט יחדיו, ובתפארת ישראל שם פ"ח אות ד' הק' ולקחתם לכם פרי עץ הדר דלא כ' יחדיו, א"כ לר' יוחנן יהי' סגי בא', והביא שטמ"ק שפלוג' ר"י ור"י רק בלא תחרוש לא תקלל ולא בעשה, ועשו"ת רע"א סי' מ"ו, ובתפארת יעקב דפוס ווילנא - ובחלקת יואב ח"א או"ח סי', ל"א דיוצא בד' מינין בזא"ז, ועי' אב"נ או"ח סי' שע"ט בעושה ב' דברים בב"א אי כעושה זאח"ז ובפרד"י וארא (דף מ"ז) הארכתי בזה ע"ש חדשות וע"ע בירושלמי ערלה פ"א ה"א ולקחתם לכם בדמים, ועי' פ"מ וציון ירושלים שם, ומ"ש בזה בפרד"י בא (ס"ג:) - ואי בעינן שיהי' שוה פרוטה, וברש"י סוכה (כ"ז:) עמ"ש הרבה בפרד"י ח"ב במלואים (דף ת"ג.), וע"ע שו"ת חסד לאברהם מ"ת סי' ע"ו, ושד"ח סי' קמ"א אות נ"ה, בי"צ או"ח סי' ק"ד ובענין ד' מינים עפרד"י דברים חדשים, בח"א (דף מ"ז. ורי"ט) ע"ש היטב: