פרדס יוסף ויקרא ש

יותר מדאי יש ג"כ לירא מפני מזיקין וצריך לשנות מקומו, לכן צוה ה' לצאת מבית לסוכה ודפח"ח

לה) מקרא קדש רש"י ביה"כ בכסות נקיה וכו', ערא"ם ושפ"ח דלמה ציין רש"י אחר פ' והאבדתי דמשמע דקאי אסוכות, ובפמ"ג או"ח בפתיחה ליו"ט ח"א אות ג' כ', דבפסח ועצרת לא פי' כלום דמקרא קדש עשה לשבות, ובר"ה אע"ג דכ' שבתון קאי אזכרון תרועה לומר זכרונות ושופרות, כמ"ש רש"י שם עלה קאי מקרא ש להיות בצבור להתאסף וכו', משא"כ סוכות דכ' שבתון עשה למ"ל מקרא קדש אע"כ לומר כאכילה ושתי', ואגב נקט רש"י הפי' של יה"כ כאן דשם ל"ש אכילה רק בתפלה וכסות נקי', גם בר"ה וסוכות שבתון י"ל תוספות מחול אל קודש, משא"כ יה"כ כ' שבת שבתון א' לעשי' וא' לתוספות ומקרא קדש ע"כ לתפלה, ומ"ש רש"י לתפלה, ברש"י בא (י"ב ט"ז) לא נמצא המלה ולתפלה, והוא ממכילתא שם

לו) עצרת הרה"צ מווארקי ז"ל אמר מ"ש קשה עלי פרידתכם, פרידת ישראל זה מזה בהליכתם לביתם ונפרדים זה מזה, וכ"נ בתולעת יעקב בשם מדרש ויק"ר, ועי' סוכה (נ"ה:) ובינה לעתים דרוש י"ז - ומה שז' של פסח וח' של סוכות נקראו בשם עצרת, ולא יו"ט ראשון של פסח וסוכות ויו"ט של שבועות, כי ימי חג אחרונים נקראו עצרת בערך ימי חוה"מ שלפניהם שנאסרו ג"כ בקצת מלאכות, וביו"ט צריך להעצר מכל מלאכה, עי' תוה"מ סי' קס"ד וקפ"ז, ואילת השחר סי' תקמ"ד

לח) מלבד יש הבדל בין מלבד ובין לבד, שכ"מ שיש לטעות להכניס דבר בכלל החשבון, ורוצה לומר שאינו בכלל החשבון, יאמר "לבד מן" אבל במקום שא"א לטעות להכנס הדבר בחשבון, ויכוין רק להודיע שמלבד הנאמר הי' עוד דבר פלוני יאמר מלת מלבד, תוה"מ ואיה"ש סי' תקע"ז: מ) ביום הראשון, במדרש וטור סי' תקפ"א ראשון לחשבון עונות ועי' ט"ז שם, ובנחל קדומים כ' תבערו היצה"ר שאור שבעיסה דיליף ט"ו ט"ו מחג המצות, פרי עץ הדר ס"ת יצ"ר לבער היצה"ר, אתרוג לולב הדס ערבה עם הכולל גימ' אלף כ"ד, והמזבח הי' ל"ב כשתכפול ל"ב פעמים ל"ב הוא אלף כ"ד, וז"ש חז"ל כל המקיים לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכ' כאלו בונה מזבח, וזה תשב אנוש עד דכ"א ר"ת אלף כ"ד דעד הוש"ר מועיל תשובה, ועי' פרד"י ח"ב במלואים (דף תי"ג:) מ"ש בפי' המד'

ובס' הקול קול יעקב כ' ע"פ המדרש ויהי ערב ויהי בקר יום א' זה יה"כ, א"כ אי יום א' למעשה בראשית הי' ביה"כ י' בתשרי, א"כ יום ששי הי' ביום ט"ו בתשרי, יום א' סוכות, ובאותו יום חטא אדה"ר, ולפיכך ולקחתם לכם ביום הראשון לכפר על חטא ראשון שהי' בזה היום – ובנפש יהונתן כ' דבסוכה (ל'.) לכם למעט גזול, והק' תוס' ת"ל משום מהב"ע. וי"ל דאיצטריך על גזל עכו"ם למ"ד דמותר מה"ת, וכיראים סי' קכ"ד ומג"א סי' תרל"ז סק"ג. נהי דג"ע מותר לא הוי לכם, ובב"מ (פ"ז:) ח"א רעך ולא של הקדש, וח"א למעט עכו"ם, ותלי' אי גזל עכו"ם מותר ל"צ למעט עכו"ם דבלאו קרא ידעי' דמותר, וע"כ צ"ל למעט הקדש, ולמ"ד ג"ע אסור בא למעט עכו"ם ע"ש, ובמד' דאדה"ר הי' לו תירוץ על אכילת עה"ד דהוי כפועל בכרם, אך אי' רעך למעט הקדש חטא אדה"ר, וז"ש במד' ולקחתם כו' וק' ל"ל קרא ת"ל משום מהב"ע. וצ"ל למעט ג"ע, וא"כ ג"ע מותר ורעך ע"כ למעט הקדש דעל עכו"ם ל"צ קרא, וא"כ חטא אדה"ר וצריך לכפר על מעשה ראשון ופח"ח (צ"ע דלכם איצטריך למעט שאול, ותוס' הק' רק אגמ' דלכם גם על גזול, גם צ"ע המד' דאדם הי' לו תירוץ משום פועל הא מ"מ עבר על מצות ה' שצוהו שלא לאכול מעה"ד)

שם מספרים שהי' גאון אחד שלא רצה לקבל רבנית, ואשתו הציקה מאד שיקבל רבנית ואמר לה אם תקנה לו אתרוג הדר אז אראה אם לקבל הרבנית, וקנתה לו הדר מובחר, וכשנודע לבני העיר שיש לו הדר באו כולם לברך עליו, ותיכף ביום הראשון נשתנה מראיתו עם כתמים, אמר לה: עתה תראה שאף הדר גדול נעשה אינו הדר כשנופל ביד הקהל, ובסוכה [לה.] עץ שטעם עצו ופריו שוה - הידור העמים הוא במה שאין הפרי דומה לעצו, הבנים מתרחקים מאבותיהם, ותרבות עמי אירופי היום אינה כתרבות אבותיהם לפני אלפים שנה, אבל הידור ישראל הוא אם טעם העץ ופריו שוה, וע"ע בפרד"י נח [דף מז.)

ובמד"ר פ"ל פרי עץ הדר אלו ישראל, אתרוג טעם וריח, ישראל בעלי תורה ומע"ט, כפ"ת טעם ואין ריח בעלי תורה ואין מע"ט, הדס ריחו ולא טעמו מע"ט ולא בני תורה, וערבה אין טעם וריח, יעשו כולם אגודה א' - מאושר הי' עם ישראל בעת שמפלגותיו היו מסודרות ע"פ סדר הנ"ל, והיו לנו אנשים גדולים בתורה ומע"ט, שהאצילו מרוחם על החיים הדתיים והצבוריים של העם, וקודם הי' נשמע בין כל שדרות העם מן הקצה אל הקצה, ולמטה מהמפלגה הזאת היו מפלגות אחרות שחשב המדרש, ועתה נשתנה הסדר, חיים אנו בתקופה שחז"ל נבאו אליה, שת"ח יתמעטו והשאר כלה ביגון [סנהדרין צז.] נתמעטה הדמות של ת"ח בכמות ואיכות, עם ישראל נלקה בחסר ויתיר. אין לנו גדולי התורה כדור הקודם, אין