פרדס יוסף ויקרא רצט

שאינה ראוי' לשבעה פסולה דענני הכבוד הי' קבועים במקומם ע"ש, וכה"ג מפורש בעירובין (נ"ה:) כיון דכ' ע"פ ה' יחנו כמאן דקביעא דמי', ובמנחות (צ"ה.) אי לחה"פ נפסל במסעות ביוצא כיון דכ' ע"פ ה' יחנו כו', אמנם בירושלמי סוכה מוכח דלר"א סוכה שא"ר לז' מדרבנן משום קנס, ועי' בזה בשו"ת שערי דעה ח"ב סי' רע"ב

ועפרד"י תולדות (קצ"ז.) מ"ש מקידושין (ע':) דבגרים נאמר והייתם לי לעם ואנכי אהי' לכם לאלקים דצריך אתערותא דלתתא וע"ש ברש"י, ושמעתי מהאבני נזר ז"ל לבאר בזה הא דבסוכה איצטריך רבוי דכל האזרח לרבות הגרים ובלולב לא בעינן ריבוי כזה, דידוע הוי אתדל"ת בכח נענועים מעוררים שפע ברכות מדעת עליון, וסוכה הוי אתדל"ע, אימא עילאה פריסת גדפהא מלעילא, וא"כ גבי לולב כיון דהוי אתדל"ת וזוהי מדת גרים, ממילא ל"צ רבוי, אבל סוכה דהוי הפוך ממדת הגרים, והי' ס"ד דאין להם שייכות למצוה זו לכן צריך רבוי דכל האזרח ופח"ח, והר"ר א"ז פרידמאן נ"י כתב לי דלכן נאמר במגילה קימו וקבלו עליהם ועל כל הנלוים אליהם, דהא דרשו קימו למעלה מה שקבלו למטה, א"כ הי' כאן אתדל"ת לכן הי' גם על הנלוים אליהם היינו הגרים, דגבי אתבל"ת מתקרבים גם הם כנ"ל ובזה י"ל מדוע לולב אין נוטלים בשבת ובסוכה יושבים גם בשבת, שידוע ששבת אתדל"ע כי קבוע וקיימא מכח שמים בלי שום הכנות מצד האדם, ולכן לא שייכא בה מצות לולב שהוא ההיפך מתל"ת, אבל סוכה שהיא ג"כ אתדל"ע שייכת לשבת, וכעין זה כ' בספרים דלא בעי שופר בשבת כי שופר הוא לעורר בהפעולה את הרחמים והחסד, ובשבת שיש אתדל"ע גם בלי פעולה לא נחוץ זה

ועי' בס' יבין דעת בחסדי אבות סי' י"ג שהביא שאדמו"ר מגור שליט"א נסתפק בסוכה שגבוה למעלה מכ' אמה דפסולה משום דלא שלטה בה עינא, מהיכן מודדין מקרקע בסוכה או מעינא, והביא ירושלמי דמשמע דמודדין מקרקע עש"ה, ובקו' תוס' סוכה (ט'.) דלמ"ל לך לפסולה סוכה גזולה בלא"ה הוי מהב"ע, כ' במנ"ח דיש ב' מינים במ"ע. א'. חיוב אקרקפתי' כמו תפילין אתרוג ומצה ואם מבטל יענש, ויש מצות שאין חיוב לעשותם כמו ציצית דאינו מחויב ללבש בגד של ד' כנפות, ואם רוצה אין לובש כלל, וכן סוכה יש ב' חיובים, בליל א' מצוה לאכול כזית בסוכה, ואם אינו רוצה לאכול אינו יכול לפטור עצמו, ובשאר הימים אם רוצה אינו אוכל ואינו יושב בסוכה, אך אם אוכל מחויב לאכול בסוכה, ומהב"ע דאין קטיגור נעשה סניגור כר"ן פ' לוה"ג, וזה שייך במצוה חיובית, אבל באינה חיובת, אמת דבעבירה לא קיים רצון ה' אבל מ"מ לא ביטל המצוה רק דלא קיים, והוי כמו אינו לובש בגד כלל, או לא אוכל דלא ביטל ולא קיים ול"ש מהב"ע, זה ת"ד בקיצור במצוה שכ"ה אות ט', ועי' שו"ת הרד"ד או"ח קמא סי' מ"א דבר נכון בזה

ובר"ן סוכה (ז') בסיכוך על מבוי שש לו לחי דמגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה, וכ"ה באו"ח סי' תר"ל ס"ז, וכ' במנ"ח דאם גזל דפני סוכה בשבת שיהי' יוצא בסוכה משום מגו כו', אך ז"א דרק שייך מגו בדפנות, אבל לא אמרי' לשווי' לאיש הזה דופן ולומר, מגו דהוי דופן לנגזל יהי' דופן גם לגזל ע"ש באריכות

וראיתי בס' גאולות ישראל על המד' פליאה לא נתקררה דעתו של איוב עד שראה בסוכות וכו', דבב"ק (י"ח.) בחצי נזק צרורית, ופריך אי כמו כגופו לשלם כולה נזק, ואי לאו כגופו ח"נ נמי לא ישלם, ומשני לעולם כגופו, וח"נ צרורית הלכה למשה מסיני דמשלם רק חצי, והק' הרא"ש למה לא משני לעולם לאו כגופו דמי ורק מהלמ"מ דמשלם כולו, ורק הלמ"מ רק לגרוע אתי, וכמו בסוכות דאתי' לגרועי דדופן הג' רק טפח, וכן לאיוב הי' קשה על יסורים שלו, ורק חשב שהוא על חטאת אבותיו, ואי כחו לאו כגופו דמי למה נענש, עד שבא לסוכות והלכה לגרועי קאתי, וח"נ צרורית הלמ"מ דכמו כגופו, ונתקררה דעתו דנענש על חטא אבותיו

וראיתי טעם נכון לסוכות מהגרש"ק מבראד ז"ל, בתענית (כ"ד.) בבעל כותית ונגדי' רבא ומת, ושמע בבי מלכא ובעי לצעורי לרבא, א"ל איפרא דהורמז אימא דשבור מלכא, אל תתחרה ביהודאי דבעיין רחמא ואתא מטרא, ושלחי' לרבא ואתי מטרא עד דשפך מרזבא דצפורי, א"ל אביו בחלום טרחת קונך יותר מדאי שני דורתך ושני, למחר אשכח דמרשם פוריא בסכיני, שרצו שדים להרגו וחתכו מטתו, מוכח מזה דמי שטרח קמי שמי' יותר מדאי יש לירא ממזיקין, וצריך לשנות מקומו, כן בימי נוראים שהטרחנו בוראינו בתפלה