פרדס יוסף ויקרא ל

עש"ה, ובמהרי"ט אלגזי בכורות פ"ו אות נ"ח, ובס' נחלת עזריאל (ע"ז ה':), לימודי ה' סי' ס"ד, מלא הרועים ח"ב אות א', ושו"ת שואל ומשיב תנינא ח"ד סי' קי"ג ומגודל אריכות לא העתקתי

שם) קרבנו בת"כ אין הצבור מביאין קרבן העוף, דייק מלשון קרבנו דמיותר, וטעמו דקרבן עוף מיוחד רק לעניים ולא שייך בצבור שאין הצבור מעני, ובתורה תמימה הביא מהוריות ד' ע"ש ואנכי לא מצאתי שם, רק אי' בירושלמי פ"ג ה"ה מגיטין לית צבור מעתרא כולו ולית צבור מעניא כולו

שם) אוה"ח ולמד זה מזה כגון נרבע ומוקצה ונעבד טרפה חולה זקן גזול, כולם פסולים בעוף כבהמה, עי' חולין (כ"ג.) וזבחים (פ"ה:) וברש"י אין רובע בעוף, וער"מ פ"ג ה"א מאיסורי מזבח, ובקובץ דרושים ח"ב סי' ל"ד נדפס מהג' כל"ח ז"ל שלא מצא בר"מ זה דבעוף חולה פסול, ועי' אבני נזר או"ח סי' נ"ט אות ט"ו שכ' מדנפשי' לפסול חולה בעוף דבכלל הקריבהו נא לפחתך הוא, וצ"ע כיון דדרשינן גזול דומי' דפסח א"כ י"ל דה"ה בחולה דוקא בדלית לי' תקנתא דהיינו טרפה משא"כ בסתם חולה דאינו רק בגדר מום עובר, וע"ע תוס' ע"ז (ו':) דפסול הקריבהו כו' רק בטריפות הניכר ואי משום הקריבהו כו' אי הוי פסול דיעבד, ע' מנחות (ס"ד.) ברש"י ותוס' שם. וע"ע תוס' תמורה (כ"ג.) ד"ה דרבי עש"ה, וגם הקשו על אוה"ח דגם על זקן וגזול אינו מבואר בר"מ כלל, והביא גם מבכורות (מ"א.) דחולה פסול לא משום מום רק דמאוס, וע"ש בהגהות אמרי כהן מש"ב הגאבד"ק מאנקטוב שליט"א, וע"ע בחוברת ה' סי' ל"ז, ובסי' ל"ח הביא הגרי"מ בידרמאן שליט"א על מ"ש משום הקריבהו כו' פסול דאו'. אבל בר"מ פ"ב ה"י מאיסורי מזבח משמע דרק פסול דרבנן, והק' דהלא כל קרבן עיף דהכשרו במליקה נעשה טרפה בחתיכת שדרה ומפרקת ואפ"ה הכשירה התורה, א"כ י"ל דגם אם הי' בה טרפות אחרת לית לן בה, ויותר הי' אפ"ל לפסול טרפה משום ממשקה ישראל ואף בהי' לה שעת הכושר פסול מה"ת כתוס' מנחות (ו'.) ד"ה דומיא דלמסקנא אין חילוק, וכעין זה כ' בשפת אמת במנחות (ס"ז:) דאין להוכיח מדהתירה תורה איסור חדש להתיר גם איסור טבל דאיסור חדש מצותו בכך. כמו כן י"ל כיון דגלי להכשיר טרפות דמליקה גלי להכשיר ג"כ טרפה אחרת, ועמ"ש בפרד"י תרומה (רס"ז:) הרבה חדשות

ושם בחוב' ה' סי' מ"ד השיב ח"א מחולין (צ':) גה"נ של עולה מעלהו וחולצו ופריך אם חלצו למה מעלהו ומשני משום הקריבהו כו' מבואר דעל ראשו של מזבח אין לחוש עוד משום הקריבהו, ומליקה נעשית על ראש המזבח אין מינה ראי' לטרפה ע"ש עוד מזה

ובס' אתוון דאורייתא כלל א' חקר בענין מליקה בקדשים אם הוא נבלה שהותרה לכהנים או מליקתו זו שחיטתו, ועי' בזה בחמדת ישראל ח"א (דף ל'. וקמ"ד.). ובאמת הא דטרפה פסול יש ג' לימודים, א', מצד מן הבקר, ב', ממשקה ישראל, ג', מהקריבהו כו', ומר"ם הנ"ל משמע דמהקריבהו רק מדרבנן, ונראה הא דכ' הר"מ בפ"ב ה"י מאיסורי מזבח מטעם הקריבהו כו' משום עוף נקט. דמטעם א' וב' הוא ג"כ פסול דאורייתא, אבל בעוף ל"ש טעם א', וטעם ב' ג"כ י"ל כיון דבלא"ה הוא נבלה ורק לכהנים הותרה נבלה דמליקה א"כ מה בכך דהיא טרפה הא בלא"ה אינה ממשקה ישראל, ומה שמותר לכהנים זה אינו חשוב ממותר לישראל כיון דצ"ל מותר לכל ישראל, וע"ש בפרד"י תרומה (רצ"ח.). ולא נשאר לנו לפסול עוף אלא משום הקריבהו כו', ובחמד"י שם (בדף קמ"ג.) הוכיח דבעוף ל"ש הפסול ממשקה לישראל דזה ל"ש רק במה שקרב ע"ג מזבח אבל במה שנאכל לכהנים אינו פוסל מה שאינם ממותר בפיך, א"כ בחטאת עוף דאין למזבח רק דמה, ודם שהותר משום מצותו בכך כדאי' בר"פ גה"נ, וא"כ בדם אע"ג דאיכא עוד איסור אינו פוסל משום ממשקה לישראל כנ"ל, ול"ש פסול ממשקה לישראל וצ"ל טעם הקריבהו כו'

ובגליון חמד"י כתבתי להקשות עלי' ממנחות (ו.) דפריך למ"ל מן הבקר להוציא טרפה ת"ל ממשקה לישראל ע"ש, הא יש נפק"מ לענין שלמים דל"צ ממשקה לישראל דנאכל, אפ"ה פסול טרפה ממן הבקר מגזה"כ, וע"ע בהגהות הכל"ח ז"ל בס' תולדות אוה"ח אות י"א

יד) תורים, בחולין (כ"ב.) תורים גדולים בני יונה קטנים, והם ב' מינים נפרשים, בחולין (ס"ב.), חסיל (מין יונה) פסול משום תורים וכשר משום בני יונה, ושם בני מורה על רכים וצעירים כמו בן בקר, ובמין יונים כ' בני