פרדס יוסף ויקרא רצו

גם בי"א לא יהי' אז אך חלק. כן כתב כ"ז בס' דברי חנוך – ובענין אי במים יש כרת הבאתי הרבה בפ' אחרי. וע"ע בפחד יצחק אות יה"כ. ויד דוד יומא. ואורחות חיים סי' תרי"ב אות ז'. ושד"ח חי"ב מער' יה"כ סי' ג' אות ז'

ובתוס' ברכות (ח':) ד"ה כאילו הק' הא כ' בפ' בא (י"ב י"ח) בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות והוא ערב של ט"ו. וה"נ נימא ערב של עשירי. וי"ל עפמ"ש בפנים יפות והמקנה קידושין (ל"ז:) דאיך שמרו האבות שבת הא ב"נ ששבת חייב מיתה. ותי' דבב"נ הלילה הולך אחר היום ובישראל להיפך. ועשה מלאכה ביום ו' וגם במוצ"ש, וממ"נ אי דינם כישראל שבתו לילה ויום. ואי כב"נ חיללו שבת דלא שבתו לילה ויום (ועפרד"י נח ס'.). וא"ש דבפ' בא נאמר קודם מ"ת. ולילה נמשכת אחר יום שלפניו. והי' אפ"ל דבערב של ט"ו פטורים דעוד הוא יום י"ד ובעי קרא שגם בליל ט"ו מחויבים. אבל כאן דכ' מערב ועד ערב תשבתו. ונרמז דלילה נמשכת ליום שלאחריו א"כ למה הוצרך בתשעה לחדש משו"ה דרשו חז"ל מה שדרשו

וחקרו המפו' גם לדידן בתינוק הנמצא במחצה עכו"ם ומחצה ישראל דמטילין עליו ב' החומרות חומרי ישראל ועכו"ם. בר"מ פט"ו הכ"ה מא"ב, ואה"ע סי' כ'. ומה יעשה אם ישבות שמא הוא ב"נ ואם לא ישבות שמא ישראל. עשו"ת בנין ציון סי' קכ"ז. ומנ"ח במוסך השבת אות ל"ט. ולהפנים יפות יוכל לעשות מלאכה בע"ש ומוצ"ש וממנ"פ יוצא. וע"ע שו"ת רע"א בהשמטות לסי' קכ"א מ"ש על הפני"פ. ועוד יש תקנה דהא מותר לצאת בשבת לרה"ר בטלית המצוייצת (שבת קמ"ז. מנחות ל"ז. ור"מ פי"ט ה"כ משבת, ואו"ח סי' ש"א סל"ח) דציצית נוי וא"כ בספק ישראל, יש עצה שיצא לרה"ר בשבת בציצית דממ"נ אם ישראל לא חילל שבת, ואם עכו"ם הציצית משוי וחילל שבת

עוד יש עצה לאיש זה לפמ"ש תוס' עירובין (צ"ז.) ד"ה אביי, וחולין (ט'.) ד"ה ואידך. ומנחות (ל"ה:) ד"ה שעת. בשם ר' אליהו דצריך לעשות קשר בכל יום. ור"ת הביא ראי' דל"צ מעירובין (צ"ז.) דאינן מקושרין אסור להכניסן בשבת דצריכין קשירה, ולמה לא יקשר דלר' אלי' הוי קשר שאינו של קיימא דצריך להתיר בכל יום ועתו"ס שם וריטב"א. וי"ל דאיש כזה יתנהג כר' אלי' שבכל יום יעשה קשר ובשבת יקח התפילין ויעשה קשר, (ובאו"ח סי' ש"ח ס"ד דבתפילין ל"ש מוקצה. ובפרט כשיש צורך וכמ"ש הפמ"ג שם) ואמרי' ממ"נ אם ישראל לא חילל שבת בקשירה דל"ה של קיימא. ואם הוא עכו"ם הרי חילל שבת ע"י קשירה דהוי קשר של קיימא. דל"ש לומר למחר יצטרך לקשור מחדש, דאינו מחויב בתפילין ולא יצטרך לקשרם כלל

ובשו"ת אבני נזר ח"א, או"ח סי' קפ"ג הביא הגהות מרדכי פ"א חילין דראיות ר"ח אינו ראי'. די"ל אע"י דלאו קשר אסור לקשרו בשבת דרחמנא קרי' קשר. וכסוכה (כ"א:) רחמנא קרי' אוכל, (וכ"כ בטעם המלך הי' תפילין דר"א סובר אף שהוא קשר שאינו של קיימא מ"מ כיון דהוי קשר לתפילין הוי נמי קשר לענין שבת) וא"כ לדידן דלא קיי"ל כר"א אינו יוצא בתפילין אלא בקשר של קיימא כמו בשבת, דאי"ל דרחמנא קרי' קשר אף דאינו של קיימא דמנ"ל הא. והני דלקחו תפילין של אחרים. ומשנים קשר למדת ראשם לא שפיר עבדו. דהבעלים ישנו אח"כ הקשר לפי מדת ראשם נמצא ראשון ל"ה של קיימא. ולא יי"ח ומצוה לפרסם הדבר עכ"ל. וראי' לדבריו דבסיכה (מ"ב. וערכין ב':) קטן היודע לנענע חייב בלולב. להתעטף חייב בציצית. היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין. והמפו' דחקו מדוע בתפילין נקט אביו לוקח לו תפילין ועתו"ס ערכין ד"ה אביו. דגבי ציצית לא אמר לוקח לו אביו דמסתמא יש לו טלית. ובלולב נמי יכול לצאת בלולב של אביו עכ"ל וק' דבתפילין נמי יכול לצאת בשל אביו. ועי' מעדני יו"ט על רא"ש סו"ה ציצית אות ת'. וטו"ז סי' תרנ"ז סק"א בשם רש"ל. ולהאב"נ א"ש דאם יניח תפילין של אביו יצטרך שנות הקשר, ובכה"ג שניהם לא יוכלו לצאת יי"ח

וא"ש נמי מה שהק' במנ"ח במוסך השבת אות כ"א. על שבת (קל"א.) אם צייץ בשבת חייב דבידו להפקיר הטלית וא"צ לחילול שבת. והק' דחילול שבת הקשירה. ובלא"ה למה צריך לחילול שבת דהו"ל לעשות הקשר ע"מ להתיר. ואם יעשה של קיימא חילל שבת בחנם ולמה צריך טעם דבידו להפקיר (ועתש"ו רע"א שם ובהגדה ריח דודאים בפתיחה אות ה'). ולפמ"ש א"ש די"ל דקשר של ציצית יש לו דין קשר של תפילין דבמנחות (ל"ט.) גבי ציצית קשר עליון דאו' פרש"י הלמ"מ וכ"כ בסנהד' (פ"ח:). וא"כ צריך בציצית קשר של קיימא כתפילין. ובמרדכי בהלכות קטנות