פרדס יוסף ויקרא רצה

אם אין אהבה גמורה אצלם, אבל כשאוהב אותה באמת, הכל ישר בעיניו אפילו אם איחרה הרבה, וכשבאו שנית לרבם סיפרו לו מה שאמר הזקן. ענה להם, כי הזקן כבר נפטר מן העולם, ולא בא לעולם רק בשביל דיבור זה ע"ש, ועי' בגמ' ומדרשים וזה"ק שישראל כנגד הקב"ה כביכול כאשה לבעלה, וגם אי' בזה"ק ויקרא [ז':] ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, וכמ"ש את קרבני לחמי [פנחס כ"ח ב'] וגם אי' בברכות [כ"ו:] תפלה במקום קרבנות תקנו, וע"ס זכרון רב פ' פנחס

ובנפלאות חדשות בשם הגה"ק מקאצק ז"ל בפ' אחרי על גמ' הנ"ל ברכות (ח'. פסחים ס"ח: ויומא פ"א:) וכי בט' מתענין וכו', וק' מנ"ל דאכילה נחשב כעינוי דילמא חיוב להתענות עכ"פ חצי יום כדי שיהי' בעינוי כל יום עשירי, דאם יאכל בעי"כ לא יקיים עינוי יו"כ רק חצי יום י' שהוא שבע מעי"כ, וי"ל ע"פ זה"ק אחרי (ס"ט:) שהק' על לעיל פכ"ז אך בעשור כו' הא אך חלק ונימא שיו"כ מקצתו יהי' מותר באכילה וכמו בערב פסח, ותי' כיון דאכילה בעי"כ כל היום ממילא אין מתענין ביו"כ רק חצי יום ומקוים אך חלק ע"ש, וא"ש קו' הנ"ל דאי"ל ועניתם שיתחילו להתענות בט' כדי שיהי' כל יו"כ בעינוי, דא"כ איך יתקיים אך חלק וע"כ שמותר לאכול בעי"כ עד ערב ויתקיים אך חלק, ואיך נפרש ועניתם בתשעה, וע"כ שבא לומר דאוכל בט' הוא כהתענה ט' וי', ויש להקשות דלא הול"ל רק כאלו התענה ט', ונ' ע"פ זה"ק הנ"ל דאך חלק מקוים בזה שאוכל בט', וקשה במה יתקיים תוספות יו"כ, וצ"ל כיון דאכילה בט' חשוב כעינוי מקוים תוספות עינוי, וא"ש מ"ש ט' וי' שבזה מקוים תוספות של יו"כ - ועל קו' הנ"ל דהו"ל כאלו התענה בט'. דבעשירי יתענה באמת. ראיתי בשם הג"ר ישעי' מושקאט ז"ל מפראגא. דבכריתות (ו':) כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית. לפ"ז ביו"כ שתולה כל כפרת בנ"י ואולי פושע"י לא יתענו. והתענית לא יהי' תענית. לכן חידשו חז"ל שאכילה בעיו"כ לא שהוי כאלו התענו ט', ורק כמו שהתענו ג"כ בי'. ממילא פושע"י יהי' בכלל תענית יו"כ. דהם יאכלו בט' בבירור וממילא הוי כאלו השתתפו בתענית יו"כ. ואכילה עי"כ עושה שתענית עשירי יהי' תענית טוב ואמתי, ושייך לומר כאלו התענה תשיעי ועשירי

ובת"כ וילקוט אחרי רמז תקע"ה, יכול יהי' בשבת אסור באכילה ת"ל שבתון הוא לכם ועניתם הוא אסור בכולן ולא שבת, ופליאה למ"ל קרא הרי מקרא מלא בפ' בשלח (ט"ז כ"ה) אכלוהו היום כי שבת היום לה', הרי בהדי' דשבת מותר באכילה וצ"ע, ובס' דברי חנוך תי' דבסנהד' (פ"ו.) סתם ספרא (ת"כ) ר"י ואליבא דר"ע, וביומא (ע"ה.) לחם אבירים אכל איש, לחם שמלאכי השרת אוכלים דברי ר"ע, וא"כ אין ראי' ממן לשיטתי' דמן מאכל מלאכים, והרי גם הם אוכלים ביה"כ, אבל שאר מאכלים הו"א שגם בשבת אסור, ועפרד"י, ח"ב בהערות אדמו"ר מגור שליט"א אות ל"ד

ובס' המצות ברמב"ן שורש השני ד"ה ואני חוזר כ', וקרבן ומלקות באכילה דיה"כ אין לנו בתורה ונלמד בג"ש בגמ', והרב מנה אותו בק"ו במצוה קצ"ו, וכ' על זה במגלת אסתר שטעות נפל בדפוס במ"ש מלקות, כי לא מצאתי בעונש יה"כ רק כרת וקרבן ומרדות. כמ"ש הרב בפ"א ה"א משביתות עשור. ודודי הגאבד"ק לאסק ז"ל בשו"ת חדות יעקב תנינא סי' צ"ד תמה, דמשנה מפורשת בר"פ אלו הן הלוקין וקחשיב אוכל ביה"כ. וגם הר"מ בפי"ט ה"א מסנהדרין מנה אוכל ביה"כ לכרת. ובהל' שביתות עשור הביא מרדות על שאר עינוים ועל אכילה כרת וממילא ידעי' מלקות. דכל ח"כ ישנן בכלל מלקות מ' וצע"ג

שם) ובפ' אחרי (ט"ז כ"ט) הבאתי הרבה מענין כילת עי"כ. דע"י אכילה העינוי יותר בעשירי, ע"פ גמ' תענית (כ"ו.) וזהר אחרי (ס"ח:) בתרי חולקין ומשתכח כהתענה ט' וי'. ומש"ל שאין מברכין על אכילת ט' דאם נאנס ולא התענה לא קיים מצות אכילת ט' וחיישינן שמא יאנס, וכתוס' כתובות (ע"ב.) שמא תראה ותסתיר. וכן בתענית בתפלת שחרית באו"ח סי' תקס"ה ס"ג. ובצדקה שמא לא ירצה לקבל כתשו' רשב"א סי' י"ח והובא בתומים וקצה"ח סי' צ"ז סק"א. ובס' מנחת בלולה הביא רלב"ג המתענה בעשי"ת תועים הם וזה זר וחדש בעיני עכ"ל. ולהנ"ל אינו כ"כ זר דאי ירגיל א"ע בתענית יקיל לו תענית יה"כ. וצריך להשתדל שירגיש היטב בצער יה"כ ועי' שד"ח חי"ב מער' יה"כ סי' א' אות ג' וי"ח. וח"א אסיפת דינים ברכות סי' א' אות ט"ז הרבה מזה

ובמג"א סי' תרכ"ד סק"ז נתן טעם שלא לעשות ב' ימים יה"כ. דא"כ הי' אתמול עי"כ ואסור להתענות ע"ש. ונר נ"ל דאכילה בעי"כ לאפושי צערא דיה"כ. א"כ אם יתענה ב' ימים גדול צערו מאד, ול"ש כלל המצוה של אכילת יו"כ דבלא"ה יש עינוי גדול. אולם אפשר דאדרבה אם רגיל בתענית לא איכפת לי' וכיון דדש דש וכרלב"ג הנ"ל ולזה"ק הנ"ל דאך חלק א"ש דאם יתענה