פרדס יוסף ויקרא רצד

כא"פ, ומשמע דוקא הפסקה נחשב אבל האכילה אינו נחשב. ובאמת בר"מ כ' אם יש מתחלת אכילה ראשונה כו', א"כ נחשבת האכילה אם מתחלת האכילה עד סוף האכילה יותר מכא"פ, אף שהפסקות לבד הוא פחות מכא"פ, מ"מ אין מצטרפין כיון שיש מתחילת אכילה עד סוף אכילה בכדא"פ, ולשון הר"ן כחינוך, ובתוס' יה"כ תמה עליו, ועמנ"ח מ' שי"ג אות ו', ותולדות אדם להגר"ז מווילנא בפרק ב' בזה

לב) שבתון בענין נו"ן המקטנת, כתבתי בזה הרבה בפ' תזריע (י"ג י"ט) עש"ה

לב) ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם, וברכות (ח':) וכי בט' מתענין אלא כל האוכל ושותה בט' כאלו מתענה ט' וי', ב"י סי' תר"ח, ובכ"מ פ"ג ה"ט מנדרים כ', דדרשה זו לענין תוספת יה"כ כמ"ש בר"ה (ט'.), ולענין דאכילה בט' כתענית רק אסמכתא בעלמא. ועי' בס' המדרש והמעשה שאיך תקרא אכילה על שם עינוי וע"כ כסברות ראשונים, רא"ש יומא פ"ח כ"ב, דעיקר טעם מצוה של אכילה ושתי' בעי"כ כדי שיוכל להתענות ביה"כ, ולפיכך הוציא בל' עינוי לפי שהיא הקדמה והכנה אליה, וע"ע בשאלתות סי' קס"ז והעמק שאלה שם, דמשו"ה אין מברכין על אכילה זו דעי"כ, לפי שאינה רק הכנה לעינוי יו"כ וטפלה אלי', ויהי' נפק"מ אי אכילה בעי"כ מצוה בפני עצמה, ואפי' לא הי' בדעתו להתענות ביה"כ כמו חולה, מ"מ שכר מצוה בידו מה שאכל בט', אך לרא"ש ושאלתות דרק הכנה ליו"כ, י"ל דאם אכל אדעתא שלא להתענות ביו"כ ולא התענה אין לו מצוה, ויש לדחות כיון דאוכל ביה"כ רק משום דחוי' דפק"נ, ורק במדה שצריך לו א"כ ג"כ בכה"ג יש מצוה בט' -- ועי' בגליוני הש"ס זרעים כרך ב' אות נ"א מירושלמי דמצוה לשתות יין, וגם משמע דענין המצוה כדי שיהי' לו כח לצום ביה"כ מדקאמר ומכי דצומא ליקום. משמע דמצות אכילה ושתי' בעי"כ להכשיר בצום

ובמנ"ח מ' שי"ג אות ט' הביא בשם ספר א' שנסתפק אי נשים חייבות באכילת עי"כ, אם נימא דהוי מ"ע שהז"ג, או כיון דאפקי' רחמנא בלשון עינוי ונשים חייבות, והוא בתשו' רע"א סי' ט"ז יסיים בצ"ע, וראיתי גם בלימודי ה' סי' נ"ט שנסתפק בזה והעלה בס' ל"ב דמחויבים ע"ש, ולהנ"ל דאכילת עיו"כ הוי הכנה לעינוי יו"כ, וכיון דנשים חייבות בעינוי ג"כ חייבות באכילה. ועי' בשו"ת כתב סופר או"ח סי' קי"ב בשם מהרי"ל במנהגיו דאשה חייבות לאכול בעיו"כ, דאי' שם דאשה שנדרה שלא לאכול בשר ולא לשתות יין רק בשבתות ויו"ט מותרת ג"כ בעיו"כ דיו"ט מקרי ע"ש, ומשמע ג"כ מחויבת לאכול בעיו"כ ע"ש, ולא הביא שדברי מהרי"ל מובאים בדרכי משה סי' תר"ד במקומם, ובברכת אהרן מאמר נ"ה כ' עפ"ד אבודרהם בטעם דנשים פטורות במעשהז"ג דמשועבדות להבעל, וכ"כ בס' מגן אבות לתשב"ץ פ"ב מ"ו, וזה ניחא בכל מ"ע שיכול הבעל למחות אבל מצות אכילת עיו"כ דא"י למחות שתאכל שחייב במזונותי' ממילא חייבות אף בהז"ג, ברם בעיקר סברא הנ"ל באנו למחלוקת אי דרשי' טעמא דקרא בב"מ (קט"ו.) אבל במלא הרועים ערך ט"ד, כ' דלחומרא הכל מודים דדורשין ט"ד, והכא הוי לחומרא לחייב נשים באכילה, ובענין נשים בעיו"כ ע"ע ביד דוד יומא (פ"א:), שו"ת חסד לאברהם מ"ת סי' ס"ה וסיים דחייבות, וע"ע קובץ יגדיל תורה קונ' ט' סי' קכ"ג, ושד"ח חי"ב מער' יה"כ סי' א' אות ה'

וראיתי בשיח שרפי קודש ח"ג אות רע"ט שהאבני נזר ז"ל חקר ג"כ אי אכילת עי"כ רק הכנה לעינוי דמחר, או אכילה עצמה מצוה, ומרמב"ם משמע שהיא מצוה עצמיית שפוסק בפ"ג ה"ט מנדרים, נשבע להתענות בעיו"כ אינו חל דנשבע לבטל מצוה וע"ש בכ"מ, ומנ"ח מ' שי"ג אות ט', ואי רק הכנה למה אינו חל, ואמר שהרשב"ש אומר שחל שבועה על הכנה, ולבד מזה לא מצינו שהכנה יהי' חיוב קודם חלות המצוה, ובנו השם משמואל ז"ל הקשה הא דל' יום קודם לפסח זקוק לבער, ותירוץ אביו ז"ל דרק דרבנן הוא ושם בח"ה (דף כ"ג) כ' כי הראש הברזל מלובלין שאל להחוזה ז"ל על איחור זמן תפלה, והשיבו כי תפלה צריך הכנה רבה, ועי"ז נתאחר זמן תפלה, ושאלו הא יכול להשכים בעוד לילה לעשות הכנות, והשיבו שהכנה צ"ל בזמן תפלה כמו באברהם וישכם אברהם בבוקר, והי' יכול להשכים בלילה לבקש עצים שיהי' מוכן תיכף בבוקר, ש"מ דהכנה צריך להיות בזמן המצוה, וע"ל בחקותי (כ"ו כ"א) בהכנה בשם אב"נ ז"ל

וראיתי בס' התגלות הצדיקים [דף כ"ז:] שהרה"ק מריזין ז"ל אמר לחסידים תראו להתפלל תפלה בזמנו, וסיפר מעשה מאיש א' שבישלה לו אשתו בכל יום בבוקר קטניות, פעם א' איחרה מלבשל בבוקר והתמהמה איזה שעות, ואמר לה חשבתי כי היום בשלת איזה מאכל יקר, ומפני זה אחרת, כי צריך הכנה על זה, אבל לקטניות איני רוצה להמתין, וכשנסעו לביתם פגעו בדרך בזקן אחד וסיפרו לו הנ"ל, ואמר להם: הקפדה של הבעל הוא דוקא