פרדס יוסף ויקרא רצא

הפגם, בת שבע, יהי' הציור היפה, היינו להורות תשובה

הקו' מה רבותא גדולה תשובה שדוחה ל"ת הלא בכל מקום עדל"ת, י"ל ע"פ ירושלמי בתוס' קידושין (ל"ח.) ד"ה אקריב, דמשו"ה לא אכלו מצה מחדש דאין עשה דלפני הדבור דוחה ל"ת דלאחר דבור, ותשובה קדמה לעולם, וגם בקין הי' תשובה כמ"ש במד"ר פגע אדה"ר וא"ל מה נעשה בדינך, א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי, ול"ש לדחות לל"ת לכן אמר גדולה תשובה

בסנהד' (ק"ב.) תפש הקב"ה לירבעם בבגדו וא"ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע, א"ל מי בראש א"ל ב"י, אמר לא בעינא, וק' כיון דא"ל ה', אתה וב"י ממילא הקדים את ירבעם ולמה שאל מי בראש, וגם למה השיבו ב"י בראש ובשביל זה מנע לעשות תשובה, ואמר החי' הרי"מ ז"ל דדוד חידש שתשובה מועיל כמ"ש להורות תשובה עביד (ע"ז ד':), וירבעם רצה לחדש עוד דגם למחטיא רבים מועיל תשובה לכן החטיא, והאמת אינו כן כי ל"מ תשובה, רק לירבעם בעצמו הי' מועיל משום שבאמת חטא רק בשביל שרצה לחדש תשובה, וא"ל ה' חזור בך אני ואתה וב"י, שבאמת הי' ירבעם קודם לב"י, ושאל מי בראש פי' מי הועיל וחידש יותר או אני או ב"י, באם ירבעם הועיל דאפי' מחטיא רבים מועיל תשובה ממילא גדול מב"י, והשיב ה' ב"י בראש דדוקא תשובת עצמו מועיל ולא למחטיא, וע"כ אמר לא בעינא

ובמד' וישב אמר ה' לראובן מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה, חייך שבן בנך פותח בתשובה שובה ישראל, וק' הא אדה"ר וקין עשו מקודם תשובה, ואי' בקול שמחה דכל האומר ראובן חטא טועה, וז"פ מעולם לא חטא אדם באם "לא חטא" ואפ"ה ועשה תשובה, דהראשונים חטאו, וראובן לא חטא רק בנדנוד עבירה, וכן שובה ישראל כי ישראל הם הצדיקים אע"פ שלא יחטא אעפ"כ אין צדיק וכו'

ובצל"ח ברכות (ד':) מיכאל באחת וגבריאל בשתים, נפש החוטאת ירדה בעמקי הקליפות, וע"י תשובה שאדם עושה לעצמו כנפים ופורחות למעלה, ובתשובה מאהבה די לו בפריחה א', ומיראה צריך ב' פריחות, בפ"א נעשה כשוגג, ובב' משוגג לזכיות, והבחינה לידע אם רשע שב מאהבה או מיראה, אם מצליח ואעפ"כ שב, ראי' שהוא מאהבה, ואם אינו מצליח י"ל ששב מיראה, ומיכאל חסד וגבריאל גבורה, וז"פ מיכאל מי שה' מתנהג עמו במדת חסד שמצליח, די לו בפריחה א' וגבריאל צריך ב' פריחות, ועי' ערבי נחל בשבת שובה תקנ"ב, וע"ע בפרד"י פקודי (דף שע"ג:) - וביומא (פ"ו:) אדם עובר עבירה פעם א' מוחלין לו וכו' רביעית אין מוחלין לו, האבני נזר ז"ל אמר דחוטא מקלקל ההשפעה הניתנת משמים וחובל בעצמו ובכל העולם כולו, וכמו שמסלקין הסכין מיד התינוק שלא יחבל בעצמו, וזה המשפט בר"ה, וכל עוד שאינו מוחזק בג' פעמים אינו מוחזק למזיק, ועי' שם משמואל זכור ברית ש' תרע"ו

כג) אך בעשור ביומא (פ"ו:) יה"כ מכפר רק עם תשובה ורבי ס"ל אף בלא תשובה, ועי' שבועות (י"ג. ובכתובות ק"ג:) ביום שמת רבי נפק בת קול שכל שהי' באשכבתא דרבי מזומן לעוה"ב, לפמ"ש במד' אחרי וירושלמי יומא פ"א ה"א, כשם שיה"כ מכפר כן מיתת צדיקים, ואם יה"כ רק לשבים גם מיתת צדיקים מכפר רק לשבים, אבל לרבי גם מיתת צדיקים מכפר אף לאינם שבים, ולכן ביום פטירתו של רבי לכבודו הורו משמים הלכה כמותו, ונפק ב"ק שכולם מזומנים לעוה"ב ואף אינם שבים, ועי' ברכת אהרן מאמר קפ"ד

שם) מקרא קדש, עי' פמ"ג בפתיחה להל' יו"ט ח"א אות ב' שתמה על הר"מ בסה"מ מ"ע קס"ו, דבר"מ מביא קרא דשבתון בא לאיסור מלאכה, ע"כ דס"ל דשבתון מבורר יותר לאיסור מלאכה מקרא דמקרא קדש, א"כ אמאי בסוכות מביא קרא דמקרא קדש אע"פ דכ' בי' ג"כ שבתון, ובחמדת ישראל בקונ' נר מצוה אות ל"ט הביא רש"י כאן ביה"כ מקרא קדש קדשהו בכסות נקי (בפל"ה) מבואר מזה דמקרא קדש אינו הכרח דוקא לידרש על איסור מלאכה, ולכאו"ק על הר"מ איך יליף מיני' איסור מלאכה, וי"ל דסובר דכל ימים טובים דכ' בהו ושמחת בחגך, וממילא איתרבי כל הני דכל מה שיש בו שמחה חייב אדם, ולא נצרך לזה קרא דמקרא קדש ולכן דרשי' מיני' לאיסור מלאכה, משא"כ ר"ה ויה"כ דלא כ' בהו שמחה, ולדעת הרבה פו' מותר להתענות בר"ה (עמש"ל כ"ג כ"ב) עכ"פ שמחה ודאי לא כ' בי', וא"כ נצרך לזה קרא דמקרא קדש ולא שמעי' מיני' איסור מלאכה לכך מביא הר"מ קרא דשבתון בר"ה ויו"כ לאיסור