פרדס יוסף ויקרא רצב

מלאכה - וברמב"ן מקרא קודש ביו"ט הפי' דהוי מצוה דאו' שיתאספו ציבור לקדש היום בתפלה, ועפמ"ג או"ח סי' ת"צ מ"ז סק"ב דלדבריו הוי תפלות יו"ט בצבור דאו' ע"ש, ועי' ס' אבן שלמה ברכות (דמ"ז:) בזה

שם ועניתם את נפשיכם וכל מלאכה לא תעשו, ובפסוק ל"א כ' עוד הפעם כל מלאכה ל"ת, הפסוק הראשון קאי על ועניתם, אזהרה מיוחדת שלא להתענות יותר מדאי, ולא לעשות כעכו"ם שכ' ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים (מ"א י"ח כ"ח), באמת צריך "ועניתם את נפשותיכם" אבל וכל מלאכה לא תעשו, ולא מלאכה לענות לא תעשו

כד) את מועדי ה', עפרד"י בא (פ"א:) ובפסחים (ע"ז.) ר"ח נקרא מועד, מדאמר אביי תמוז דההוא שתא מלויי מליוה דכ' קרא עלי מועד, ועפרש"י, ובפירושו על ע"י ביאר דחדש חסר הבא אחר חדש מלא עושין ב' ימים ר"ח, והיינו קרא עלי. מועד שניתוסף אז מועד חדש, ותמוה דשי' רש"י בב"מ (נ"ט:) שבזמן שקדשו ע"פ ראי' לא עשו כלל ב' ימים ר"ח אף בחודש מעובר, וכ"כ שלטי גבורים סופ"ק דר"ה, וא כ אף אם מלויי לתמוז עדיין אין כאן מועד חדש, והגר"י ראזין מדווינסק ז"ל תי' שאף שלא היו עושים את ל' ר"ח מ"מ היו עושים סעודה לעיבור החדש, וע' בסנהד' (ע':) ועי' בספרו צפנת פענח הל' קדה"ח, שפי' ירושלמי תענית פ"ד ה"ה, שלמד שעושין ב' ימים מויהי ממחרת החדש השני גבי שאול, שר"ל שקאי על סעודת העבור והסעודה השני' הי' בשביל ר"ח, וזה ר"ל מועד ג"כ, וע"ע תענית (י"ח.) לא נצרכה אלא לחדש מעובר ע"ש, וראיתי עוד שאין הכוונה כפרש"י שבע"י, אלא שכונת הגמ' הוא ביום ל"א שהי' ראוי להיות יום חול עשאוהו ליום מועד ור"ח, אך זה דוחק, ולשון רש"י בפסחים משמע כרש"י שבע"י, וביע"ד ח"ב די"א הביא שבזמן שהיו ישראל במדבר לא היו מקדשין ע"פ ראי', כי הענן הי' מכסה את הלבנה ולא הי' נראה והיו מקדשין ע"פ החשבון כמו בזה"ז, ועי' ס' הדורות ב"א תפ"ח, שכ"כ הבחיי בשם ר"ח ע"ש, וא"כ א"ש דמאותו טעם עצמו שאינו עושים ב' ימים ר"ח, מפני שאם הי' ע"פ ראי' הי' אפשר שיהי' ביום ל' ר"ח, מה"ט גופי' עשו גם במדבר ב' ימים ר"ח, ועי' המודיע שנת תר"ע ט"ז: כח) וכל מלאכה ל"ת כי כל הנפש אשר לא תעונה וגו' בכל יו"ט מלאכת אוכל נפש מותר ולא ביו"כ, ונתנה תורה טעם לפי שצריך להתענות ולא שייך אוכל נפש, ומה שצריך לקטנים אין קושיא שצריך ביו"ט שוה לכל נפש, ולא רק חלק, וזה הטעם בחנוכה בביהמ"ק הראשון מהשמחה אכלו אז (מו"ק ט'.), ג"כ בישלו ביו"כ (רש"י בעין יעקב), הי' אכלו להכין מערב יו"כ, רק לפי שהותרו לאכול אז ממילא הוי הבישול אוכ"נ ומותר כמו בשאר יו"ט ועי' במלא העומר

אחר כל תענית יאמרו תפלה שיהי' חשוב הדם והחלב שנפחת מהתענית יקובל לרצון כמו שהקריבו לפני מזבח, ועל מזבח הותר רק דם וחלב טהור, ומי יודע אם הדם וחלב מה שאנו מקריבים אינם מאכילות איסור ופסול לקרבן, להכי עשתה התורה אכילת ערב יו"כ למצוה, ממילא חלב ודם שאנו מקריבים עם התענית יו"כ כשר להקרבה

שם) בעצם יום הזה עי' יומא (פ"א.) חד לעונש דיממא וחד לעונש דלילה. ועי' בתו"י לא ידענא אי בעינן בכל דוכתא עונש דיממא ולילה במלאכה, כגון שבתות וימים טובים וחש"מ עכ"ל, ועי' מכילתא יתרו ורא"ם, ובשיח יצחק יומא בדפי הספר (קכ"ח:) שכ' דוקא הכא משום דהוצרך הכ' לכתוב בעצם כו' למעט תוספות מעינוי ואזהרה, וה"א דלמעט לגמרי בא דבעצמו של יום ממש דמוזהר ויענש לא בלילה, לכן איצטריך הכא, אבל בשאר דוכתי ודאי דדברים האסורים ביום אסורים נמי בלילה, דאין יום בלא לילה עי' פסחים (ב':), ועי' רא"ם כאן שכ"כ, וע"ע בילקוט תשא רמז שצ"א, ובתוס' יה"כ, ולקח טוב כלל ז'

שם) יום כפורים הוא לכפר, בתהלים (נ"ו ד') יום אירא אני אליך אבטח, פי' אני ירא מהיום אשר עליו הי' כל בטחוני, כי אנחנו בטוחים ביה"כ שימחל לנו, ומשל בעיר קטנה שלא הי' רופא עברה מחלה מתדבקת ר"ל, וע"פ מקרה עבר שם בנסיעתו רופא גדול, ועכבו בני העיר והי' משכנו אצל גביר ר' שבתי, והי' אשה א' שנחלת בנה, ובכתה שלא תוכל לילך לבית ר' שבתי כי בנה השליך לו אבן, ולא די שלא גערה בי ועוד זלזלה אותו, וא"ל שכנתה, שתלך אליו ותבקש סליחתו ובטח יסלח כי איש טוב הוא, כן יה"כ רופא גדול אבל מה נעשה כי משכנו אצל ר' שבתי (שבת קודש), ואם היינו שומרים ש"ק, השבת בעצמי עזר לנו לבקש מיה"כ הרופא שיכפר, לא כן