פרדס יוסף ויקרא רפז

ומשמש לי' כעבדא קאמר, וכ"פ בחו"מ סי' רע"ט ס"ג, ולפ"ז בפ' בהר נאמר עבדים ואח"כ בפ' ראה כ' בנים, הרי זה כאומר עבדי ואח"כ בני דקימ"ל דהוי בן, ועי' בקובץ דרושים ח"ו סי' ד': - ובענין כרחם אב על בנים ולא להיפך עמ"ש בפרד"י ויגש (ש"כ.) ובח"ב בהערות (דף ת"נ:), ועי' של"ה שער אותיות אות ד', אב א' מפרנס י' בנים וכו', ובסוטה (מ"ט.) רחמי האב על הבן ורחמי הבן על הבן, ועפ"ז יובן הא דה' צוה לבנים על כבוד אב ואם, וכנגד זה לא צוה על האבות לגדל ולכלכל את בניו, דזה הי' מוטבע בנפש האדם עוד מטבעו של אדה"ר, וע"ע מה שכתבתי בזה בפ' קדושים (כ' כ"ה)

זכרנו לחיים, הקונה בחנות צריך להבין מה דורש שלא להחליף לו על דבר אחר, וגם אצלנו החנות פתוח והחנוני מקיף סחורה הנקרא חיים, ראוי לנו לידע מה החיים, א' הי' לו משפט, שאלו השופט כמה ימי חייך וענה נ' שנה, וראה השופט בתעודה שלו שנרשם שם נ"ב שנה, ואמר ב' שנים ישבתי במאסר, ואז לא חייתי, דאז לא נקרא חיים, וכן אצלנו נמצאו לרבבות שחייהם אינם חיים (עי' פסחים קי"ג: ג' חייהם אינם חיים, וביצה ל"ב:) ורוב העולם נלקה באחד מן הדברים שנזכר שם, וא"כ איך יוכל לומר חי אנכי עי"ל כמ"ש ועתה ישראל (עקב י' י"ב), אין לגבי משה זוטרתא, וק' מ"מ לגבי העם לא זוטר, והתי' דשאלת קיום החיים ופרנסה בעוכרנו, ורבים שואלים מה נאכל למחר אם נשמור שבת ושאר חוקיים, וז"פ "עולת שבת בשבתו" לפנים הי' מקריבים כבשים לקרבן שבת וכעת השביתה עצמה לקרבן תחשב, וז"ש עולת שבת בשבתו", אבל במדבר לא חסר להם כלום, שם הי' יראה זוטרתא, וז"פ ועתה כו' וזה המלצה ביום הדין, באין מליץ יושר להמליץ, אז תגיד ליעקב, למען זכותם דבר "חוק ומשפט", חק לשון מזון כדכ' יאכלו את חקם (ביצה ט"ז.), כי קשה להשוות פרנסתו של אדם עם משפט התורה, כמעט הם דברים המתנגדים זל"ז, ומתוך כך וצדקנו במשפט - גם י"ל דהדין בסנהדרין אזלי' בתר רוב הן לחוב והן לזכות, וכולה חייב זכאי בסנהד' (י"ז.) והוא חוק בלי טעם, ובדיני שמים אין הולכין אחר רוב, וראי' דכ' אם יש מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר סלחתי (איוב ל"ג כ"ג), א"כ יוכל חלילה להיות שגם בדין שמים כולם אומרים חייב שלא יהי' זכאי מהדין בארץ, לזה אמר באין מליץ יושר ויהי' כולה חייב אז תגיד דבר חוק ומשפט, על פני הארץ שהדין זכאי וצדקנו במשפט שנצא זכאי - והרמ"ע מפאנו ז"ל פי' לכו נא ונוכחה יאמר ה', כי עני ועשיר שבאו לדין הדיין אומר או לבש כמותו או הלבישהו כמותך, ואנחנו חטאים כשנים והשי"ת מלבושו כשלג, ובשביל דהלבישהו כמוך, אם יהי' חטאינו כשנים כשלג ילבינו, ועי' בס' חסדי אבות סי' ט"ז אות ב'

בסליחות כי סרנו ממצותיך ומשפטך הטובים ולא שוה לנו, הפשט דראוי לנו להגביה עסק התורה ומצות, להיות עיקר מרובה על הטפל, על חומר הגשמי למעט בעסק ולעסוק בתורה, זאת לא עשינו, ועכ"פ ראוי להיות שניהם שוים, חפצי שמים עם חפצי האדם, אבל כה ירדנו וסרנו מהדרך כי אף "לא שוה לנו" עם עסקי הגוף, וז"פ בתהלים (נ"ה כ"ה) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, שיהי' עכ"פ שוה בשוה עניני הנפש עם עניני הגוף בשיווי המשקל, וגם אי' מ"ש יה"ר שנהי' לרא"ש נוטריקן לעשות רצון אביך שבשמים

ומ"ש על חטא שחטאנו לפניך ביצה"ר, י"ל דאי' ביומא (כ"ב:) שאול באחת ולא עלתה לו דוד בשתים ועלתה לו, והפי' דוד הכיר חטאו כמ"ש כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד (תהלים. ל"ח י"ח), ושאול שגה עוד יותר ואמר הקימותי את דבר ה' (ש"א ט"ו י"ג), והלביש החטא במעטה צדק, ובזה האופן חוטא יחד עם יצה"ר דשליחותו רק להסית על עבירות, ואם ירמה לעבירה שהוא מצוה הוא חוטא, כמ"ש הבעש"ט ז"ל על תוס' שבת (ע"ה.) צובע משום מה חייב, וכ' תוס' שוחט דעלמא, ופי' מלאך המות דהוא השטן, וק' משום מה מחייב, כלו' מדוע יחייב השטן דהא על זה הוא שליח, ותי' משום צובע העבירה, וא"ל שהוא מצוה, וע"ז הרמאות אינו נעשה שליח, וז"פ וכוף את יצרנו להשתעבד לך, שאנו מתפללים שה' יכוף יצה"ר שיהי' משועבד לו, שלא לעשות רק כפי שמצווה לפתות על עבירות ולא לרמות, וז"פ ע"ח שח"ל ביצה"ר, שאנו חוטאים ביחד עם היצה"ר שגם הוא חוטא

בר"ה (ט"ז:) תוקעין ומריעין לערבב השטן, פרש"י דמחבבין המצות, וק' וכי עבור זה לא יגיד עבירות שלהם, ורק תשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות (יומא פ"ו.), ומחבבין דרך