פרדס יוסף ויקרא רפו

חטאו ואינם ואנחנו עונותינו סבלנו (איכה ה' ז'), כי חטא הוא שוגג ועון מזיד, ואבותינו אם רק חטאו בשוגג כבר יראו לנפשותם "שאינם", ואנחנו גם עונות החמורים לא מרגישים, והסיבה יען ששרץ במות שכופרים דלית דין ולית דיין. כל אחד יבחר לו אלקים, זה אומר לזהב אלי אתה. וזה עובד לחכמתו, ובאלקים לא יאמינו, וז"ש בקהלת (ג' ט"ז) ועוד ראיתי וגו' מקום המשפט שם הרשע, אף בעת אשר מלך המשפט דין הארץ והי' להם לירא, עכ"ז שמה הרשע ואמרתי אני בלבי, לברם אלקים יען שהם עצמם בוררים להם אלהיהם ובאלקים לא יאמינו, ויאמרו מקרה א' לכולם, וז"ש אם יתקע שופר בעיר ובכ"ז לא יחרדו, יען אומרים אם תהי' רעה בעיר ה' לא עשה רק מקרה הוא

ובר"ה (ל"ד.) ילפי' שופר מיובל ובעי פשוטה לפני' ולאחרי', רמז כי יוכל לעורר אדם שיתבונן. מה שיש לו אינו שלו דשב לבעלי', מכ"ש קנין שאינו שלו, ומה בצע כי יצבור בר ולבסוף יעזוב לאחרים, וזה רמז פשוטה לפני' ולאחרי', כאשר בא כן ילך מופשט מכל טוב, ערום יצא מבטן אמו וערום ישוב וזה ילפי' מיובל – ושם (ח':) מלך וצבור מלך נכנס תחלה דלא ליפוש חרון אף, י"ל לזה"ק פנחס (דף רל"א.) אלמלי הוי ר"ה יומא חדא לא הי' יכול עלמא למיקם, דאי' במד' דדן ישראל ביום בשעה שעוסקים במצות ועכו"ם בלילה כשהם ישינים מן עבירות, א"כ אי הי' ר"ה יום א', אי הי' דן עכו"ם בלילה ולמחרתו ביום את ישראל יהי' חרון אף מפיש, ולא יכול עלמא למיקם. לכן ר"ה ב' ימים ודן מקודם ישראל ביום ובלילה אח"כ עכו"ם, וז"פ אל תבא במשפט "את" עבדך, את הוא טפל היינו שמקודם תדין עכו"ם ואח"כ תעשה טפל ישראל, שאז מפיש חרון אף

בדניאל [ט'' ז'] לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים לא בחסד ולא במעשים, וק' מה הבושה הלא עניות אינה בושה, ורק מי שחוזר על הפתחים מוכרח להיות זקן או חולה שאינו יכול לעבוד, אבל צעיר ובריא, אומרים לו למה לא תלך לעבוד, כן כשאנחנו באים לבקש מה' כדלים וכרשים, יוכל ה' להשיב לנו, האם חולים אתם לעבוד עבודת הבורא, ומדוע תבקשו נדבות, ע"ז אנו מקדימים לך ה' הצדקה כו' בושנו ונכלמנו מאד להרם פנינו, כי לא בחסד ובמעשים רק עצלים אנחנו, ויש בזה מוסר גדול אם יבא עני אומרים לו לא תוכל לעבוד? ואם בא בפעם ב' אומרים לו כבר היית פה, ואם העני יש לו שכל יוכל לענות הלא בעצמך אתה עני יותר ממני, הייתי בביהכ"נ ושמעתי שאתה אמרת לא בחסד ולא במעשים כדלים וכרשים כו', וגם אתה אינך חלוש ממני ובאת לבקש נדבות לא בפעם הראשונה רק בכל שנה

ביוצר לר"ה הן למורט הן לחיים חי חי יזכור, י"ל עפמ"ש בנחלת יעקב בפ' ואתחנן על מחז"ל בינונים תלוים ועומדים, דאסור לומר לחיים "בפתח" דמשמע לא חיים רק "בצירי", ובר"ה (ט"ז:) צ"ג נכתבין לאלתר לחיים בנקודתן בצירי, ור"ג לאלתר במיתה בפתח, ובינונים תלוים ועומדים, שהבינונים נכתבין בר"ה באותו ספר לחיים רק בלי נקודות לכן תלוים. והתיבה לחיים עומד, וביה"כ נכתב החתימה כלומר הנקודות שהוא סוף דבר של התיבה כי אין רעה יבא משמים ופח"ח, וז"ש הן לחיים והן למות חי חי יזכור תיבת לחיים נכתב

כל באי עולם יעברו כבני מרון, במעשר בהמה הי' צריך לספור א' ב' עד י', ומלקין בחוט הסיקרא לסימן שהוא קודש, ושה העשירי אינו יודע אם יש על י' סימן, והוא מוכן לשחיטה והולך בדיר יחד עם אחרים. אבל אם השה הי' פקח הי' הלך למים לרחוץ מעליו הכתם שלא להכירו, והי' ניצל אז ממות. כן ה' מעביר צאן קדשים ישראל תחת שבטה ומונה, ויכול להיות שיש בבהכ"נ איש אשר עליו הסימן מחוט הסיקרא אשר יהי' קודש בשנה הזאת, והולך בשמחה לביתו, אבל יש עצה לרחוץ הכתם במים ע"י תפלות ובכיות, ובתהלים (נ"א ד') הרב כבסיני מעוני. ומחטאתינו טהרנו, ועי' בפרשת בחקתי בפ' העשירי יהי' קודש (כ"ז ל"ב)

היום הרת העולם וכו' ק' האם כעבדים אין אנו צריכים לרחמים, וי"ל אם בן יחטא יכול לבקש מאביו גם בעת שאביו ברוגז כי בודאי ירחם עליו, דכן בטבע אב, ומקדים רחמים לרוגז, אבל עבד כשיחטא רק יבקש חנינה בעת שיודע שאדוני מלא רצון וטוב לבו, ולכן אומרים אם כבנים מבקשים תיכף רחמים גם בזמן הדין, ואם כעבדים שא"א לנו לבקש עתה, עינינו לך תליות עד שתהי' עת חנינה, ונבין מה שמבקשים אלהא דמאיר עננו, (ע"ז י"ח.) ולא שאר תנאים, דבקידושין (ל"ו.) אי' רמ"א בין כך וב"כ קרוים בנים. לזאת כשאחד ח"ו בעת צרה ומבקש ישועה תיכף, כי אי אפשר להמתין מזכיר את ר"מ דלשיטתו אנו בנים, ואב מרחם תיכף - ובשיטת ר"מ יש להבין איך אמר בין כך וב"כ קרוים בנים, והא מקרא מלא בפ' בהר (כ"ה נ"ה) כי לי בנ"י עבדים. ודרשי' בב"ב (י'.) בזמן שאין עושין רצונו של מקום קרוים עבדים, וי"ל דבב"ב (קכ"ז:) אמר בני וחזר ואמר עבדי אינו נאמן דעבד, אמר עבדי וחזר ואמר בני, נאמן דבני