פרדס יוסף ויקרא רפה

עכו"ם כי לעומתם ישראל טובים, אך ה' צוה לנו קדושים תהי' אתם בעצמכם ולא תשענו על אבות ולא להערכה נגד אוה"ע, וז"פ ולא יצטרכו עמך ישראל זל"ז ולא לעם אחר, דאנחנו בעצמינו בלתי הצטרפות מאחרים, ולזה שופר לעורר בתשובה. וזה זכרון תרועה שתזכרו ותשפרו מעשיכם למען תקראו עם קודש, ואז אין זכרון לראשונים לא יצטרכו לזכור זכות אבותיהם. ואז אין זכרון לחכם עם הכסיל לא יצטרכו להערכה נגד עכו"ם ובס' מגדל דוד כ' ע"פ גמ' ר"ה (ס"ט:) בגבולין ל"ה תוקעין בשבת לפי של"ה בקיאים בשופר, ושמא יטלטלנו לילך אצל בקי ללמוד ויעבור ד' אמות בר"ה, ולפיכך רק זכרון. תרועה, משא"כ בזמן בהמ"ק קיים שכהנים זריזים ובקיאים הי' תוקעין אפי' בשבת, וז"ש זכרון תרועה בגלות בשבת רק זכרון, משא"כ אין זכרון לראשונים ר"ל ראשונים בזמן ביהמ"ק קיים היו תוקעין ממש ולא זכרון, ונותן טעם כי אין זכרון לחכם עם הכסיל, כי הראשונים היו חכמים ובקיאים התוקעים בשבת, משא"כ עתה שאין בקיאים

שם) זכרון תרועה ערש"י ויפ"ת ויקרא פרשה כ"ט סי' י', ובפנחס (כ"ט א') כ' יום תרועה, ובר"ה (כ"ט:) כאן ביו"ט שחל בשבת כאן ביו"ט שחל בחול, ובתורה תמימה אות פ"א הק' כיון דעיקר ענין שופר בא בפרשה זו, ובפ' פנחס רק דרך אגב ענין קרבנות מהראוי לכתוב כאן יום תרועה ושם זכרון תרועה, דרוב ימי ר"ה חלים בחול, וי"ל עפמ"ש בשבת (פ"ז:) דפסח חל אז בחמישי בשבת וע"פ קביעת השנים אם חל ביום ה', חל ר"ה בשבת ולכן רמזה זכרון תרועה להורות על דחיית תקיעת שופר בשבת, ובס' הדרוש ועיון הק' דהסימן לקביעת מועדים א"ת ב"ש כו' רק בזה"ז שמקדשין ע"פ חשבון עי' או"ח סי' תכ"ח ס"ב. אבל כשהי' מקדשין ע"פ ראי' א"א לקבוע מקודם בדיוק ר"ח, כי אי אפשר לדעת מראש מתי תראה הלבנה. אך י"ל ע"פ ר' חננאל הובא בר' בחיי פ' בא, שכל מ' שנה במדבר ל"ה מקדשין ע"פ ראיית הלבנה רק ע"פ חשבון, משום שעמוד הענן הי' מכסה יומם. ועמוד האש לילה ולא ראו השמש ביום וירח בלילה וקבעו רק ע"פ חשבון ע"ש

שם) רמב"ן יום שביתה עי' ס' גבורות ארי על יומא (ע"ו.), ובפתיחה לאגלי טל אות ג', ובס' אהבת אברהם סי' ז', ובקובץ שערי תורה ח"ג סי' י', ומהאריכות לא העתקתי – ובענין אי בעל מקריא יקרא בתפלות לחש, לא נמצא בש"ע, ועי' שד"ח חי"ב מערכת ר"ה סי' ב' אות ט"ז הרבה מזה וסיים שאין נכון להקרות

שם) בר"ה (ט"ז:) ג' ספרים נפתחין א' של צ"ג כו' עי' חינוך מ' שי"א, צדיקים גמורים שכולו זכאי, ורשעים גמורים כולו חייב, וזה לא כפרש"י ותוס' דצ"ג היינו רובו זכיות וער"ן ופנ"י, ובצ"ג אי' בגמ' נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, ובר"ג וכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, בינונים תלוים זכו נכתבין וכו' ולא הוזכר בבינונים לשון נחתמין, וכ' בפנ"י דבר"ה ה' מתנהג במדת אמת, ע"כ אותן הנכתבין בר"ה נחתמין ג"כ כי חותמו של הקב"ה אמת. אבל ביה"כ ה' מתנהג במדת החסד, דשטן לית לי' רשות לאסטוני וסולח ומוחל לעונות, דזה מדת ורב חסד, ע"כ אינו נזכר לשון נחתם כי חותמו אמת ופח"ח - והלשון בגמ' בינונים תלוים ועומדים, וק' אם תלוים אינם עומדין, ואם עומדין אינם תלוים, רק אם א' נשפט לתלי', התליון יתן החבל על צווארו, ויציג כסא קטן תחת רגליו עד אשר יתקן החבל על צוארו, ואח"כ מסיר הכסא מתחת רגליו ונשאר תלוי, כן בינונים תלוים ועומדים שהחבל נתן בר"ה על צואריהם. רק יציגו כסא תחת רגליהם עד יה"כ, וכשעושים תשובה אז נוטלים החבל, ואם אין עושים תשובה אז יסירו הכסא ונשארו תלוים למיתה ח"ו, וז"פ בפ' תבא (כ"ח ס"ו) והיו חייך תלוים מנגד ופחדת יומם ולילה, ולא תאמין בחייך, פי' שאתה מן התלוים ועומדים

ור"ר שמעלקי ז"ל אמר במ"ב (ג' ט"ו), באלישע והי' כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה', וק' דהי' סגי לכתוב והי' כנגנו, ורק ע"י שמחה מעורר רוח הקודש, וצריכה רעותא דלבא בלי מחשבה זרה. ובכלי בודאי אין בה מחשבה זרה וז"ש והי' כנגן המנגן המובן שהמנגן צריך להיות כנגן היינו הכלי אז תהי' עליו רוח ה'. וז"ש (ישעי' נ"ח א') כשופר הרם קולך בלי שום גיאות ורק כשופר שהוא גולמי. וגם שופ"ר ר"ת שורש פורה ראש ולענה. שופר לוקח כל השרשים הרעים. כן אמר החידושי הרי"מ ז"ל

ובעמוס (ג' ו') אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו. אם רעה תהי' בעיר וה' לא עשה, מלפנים כשהגיעו ימי הדין וקול השופר באלול פחדו, והיום אין מחריד וכשתשאל הלא אבותינו הי' יראים הרבה מאתנו כמ"ש אבותינו