פרדס יוסף ויקרא רפד

לא מבעי' לרמב"ן דתפלה רק דרבנן, אלא אפי' לרמב"ם ריש ה' תפלה דמדאו' מבואר שם דנוסח התפלה מדרבנן, ובפרט בערבית דרק רשות, ומ"ש הה"מ ומג"א דקידוש יו"ט דרבנן, רק עכשיו שתקנו חז"ל להזכיר יצי"מ בתפלת יו"ט יוצא קידוש מדאו' במה שהזכיר בתפלה, דביו"ט הדרה סברות מג"א דבתפלה יצא ול"ש סתירת המנ"ח, ועט"ז סי' תרס"ח סק"א בשם מהרש"ל דבליל שמיני עצרת אין לקדש קודם צאת הכוכבים, וק' למה רמזה תורה רק בשבועות ולא בשמ"ע, וי"ל דרש"ל כ' דאם יקדש ביום יעקר הברכה לישב בסוכה, וידוע דכל ברכות מצות רק דרבנן, וא"כ שאני בשבועות דאם יקדש ביום ליכא תמימות ורמזה תורה על זה, אבל בשמ"ע דטעם משום ביטול הברכה ומה"ת ל"ש כלל ברכה, ועי' בזה בתורה תמימה אות ו'

כב) פאת שדך ערש"י ובס' זרע ברוך ר"ה (ד':) בבל תאחר, כ' תוס' בלקט אי עבר חייב לאלתר, ועי' בפלוג' ר"ע וריה"ג ביומא (ל"ו.) ר"ע סובר תעבור מעיקרא משמע ואי עבר ושקל לקי, ול"מ מה שיתן אח"כ לעניים, ור"י סבר תעזוב השתא משמע אחר שעבר על ל"ת ניתקו לעשה ע"ש אריכות

שם) ברש"י חזר ושנה וכו', וק' דבפ' קדושי (י"ט ט') ג"כ כ' תעזוב אותם ורש"י לא פירש שם, וכ' בס' מעשה רוקח ע"פ תוס' חולין (פ"א.) ד"ה הנח, דדוקא היכי דליכא בעשה מעשה, אז אמרי' ל"א חד עשה ועקר ב' לאווין, אבל כשעשה במעשה עקר אפי' ב' לאווין, וביומא (ל"ו:) דלאו דלקט שכחה ופאה הוי להנל"ע, ופרש"י דכ' תעזוב אותם דהיינו אם לא הניחו בשעת קציר תעזוב עוד ואינו לוקה, והנה א"נ דתעזוב אותם והנח לפניהם והם ילקטו, נמצא עשה דתעזוב א"ב מעשה ואינו עוקר רק חד לאו ושפיר נ"מ בב' לאווין, אבל א"צ דתעזוב הפי' דבעה"ב מחלק לעניים, ונמצא עושה מעשה בידים ועוקר ב' לאווין שוב אין נ"מ בב' לאווי, וא"ש פרש"י חזר ושנה לעבור בב' לאווי, ואת"ל מה נ"מ הא הוי להנל"ע דעוקר אפי' ב' לאווי, לכך פי' הנח לפניהם, ואין לך לסייע וא"ב מעשה ואין עוקר ב' לאווי, וע"ע בשפת אמת בליקוטים

כד) באחד לחדש יהי' להם שבתון זכרון תרועה, הרה"צ מווארקי ז"ל אמר ב' ימים ר"ה כיומא אריכתא דכ' ובחדש השביעי "באחד" לחדש, ולא כ' בראשון לחדש, דבכל מקום שיש אחד אין שני, ובתהלים (פ"א ד') בכסא ליום חגינו, ובר"ה (ח'.) איזהו חג שהחדש מכסה בו ר"ה, ערש"י ותוס' על מתכסה, וי"ל עוד דר"ח היו אצל ישראל לחג וכמ"ש חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי (ישעי' א' י"ד), אבל ר"ח תשרי מחמת יו"ט לא נראה הר"ח, וא"כ הר"ח מתכסה בו - ראב"ע ר"ה אסור להתענות ועזרא יוכיח, והוא נחמי' (ח' י') לפי דרשות חז"ל סנהד' (צ"ג:) שנחמי' כנה ספרו על שמו, לכן ראב"ע כנה בכל מקום שהביא פסוק מס' נחמי' ס' עזרא, וע"ל בפ' ויקרא (ב' י"א), ועי' מגילה (ט'. ל': ביצה ט"ו: סוכה י"ב. ב"ב כ"ה. ושבועות ט"ו), ובענין תענית בר"ה עי' ט"ז או"ח סי' תקצ"ז סק"א, וחכ"צ סי' (ל"ה:) ולקמן (כ"ג כ"ג)

שם) בבעה"ט הביא מסורה זכרון תרועה, אין זכרון לראשונים (קהלת א' י"א), אין זכרון לחכם עם כסיל (קהלת ב' ט"ז), וראיתי לפרש דאי' בזה"ק כאן (צ"ט:) וש"ד דתש"ת כנגד האבות, תקיעה נגד אברהם, שברים נגד יצחק, ותרועה נגד יעקב, וק' למה הזכירה תורה תרועה נגד יעקב, ולא ת"ש נגד אברהם ויצחק, אך יעקב הי' המובחר שבאבות והי' מטתו שלימה, כי מאברהם יצא ישמעאל, ומיצחק עשו, וז"ש זכרון תרועה זכר ליעקב, וק' אין זכרון לראשונים, למה לא כ' זכר לאברהם ויצחק והתירץ אין זכרון לחכם עם כסיל, אברהם ויצחק הי' להם בן כסיל ורשע ולא יעקב - ובחות יאיר פ' וילך כ' דבפ' ברכה (ל"ג כ"ח) וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש, דבשביל ג' דמעות של עשו אנחנו בגלות, וק' דיבטלו בדמעות שלנו, והתי' דמין במינו לא בטל, אך אם אין שווין בטעם בטל, ועשו בכה שנטל ממנו יצחק ברכות של עולם הזה, ואנחנו גם כן בוכים על עולם הזה הוי מין במינו, אבל כשבוכים על גלות השכינה והטומאה גוברת הוי מין בשאינו מינו, וז"ש וישכן ישראל לבטח, כן הי' צריך להיות, ועכ"ז אנחנו בדד יושבים, והתי' דעין יעקב מה שאנו בוכים על ארץ דגן ותירוש הוי מב"מ, וז"ש זכרון תרועה שראוי שיזכרנו לטובה, ובאמת אין זכרון לראשונים, והטעם אין זכרון לחכם עם הכסיל דשוה בשוה דמעותיו

עי"ל דאם אין זכות עצמם, ה' מרחם עליהם בזכות אבותם, וכמ"ש וזכרתי את בריתי יעקב וכו', ועוד כי יערוך אותם נגד