פרדס יוסף ויקרא רפב

בזמן המקדש ע"ש. ובחמדת ישראל ח"א (דף ל"א)

שם) חקת עולם. ענובי"ת או"ח סי' פ"ז דקאי על איסור חדש שנוהג גם בזה"ז. וכ"כ ברמב"ן ובפ' מסעי (ל"ה כ"ט). ועי' בס' מגן אלף בקונ' שם חדש להגר"ל חריף ז"ל מפלאצק. ובקונ' מיד ולדורות בכל"ח במדבר אות י"ג אריכות – והבעש"ט ז"ל שאל בחלומו על חדש בזמן הזה איך הדין. וענו לו שלאחר פטירת הב"ח ז"ל ציננו את הגיהנם מ' יום לכבוד הב"ח. ובבוקר עמד הבעש"ט ושלח להביא שכר מחדש ושתהו, ואמר כדאי הב"ח שמתיר לסמוך עליו (בס' זכרון טוב די"ב). ובס' בעש"ט הנדפס מחדש הביא מהג' חלקת יואב ז"ל שהעיר, שהב"ח לא התיר רק בשל גוים בחוץ לארץ. ועי' ב"ח יו"ד סי' רצ"ג וט"ז וש"ך שם ובפנ"י קידושין בקונ' חדש

וזקיני הג' מלאסק ז"ל הביא בספרו בנין דוד על איכה [ג' ל"ט] שהב"ח ז"ל לא הי' דרכו לקונן על חורבן ביהמ"ק באשמורת, לכן נגזר שלא יודפסו ספריו ולא יצאו לאור, פ"א עלה על לבו ישוב נכון ואמת ע"ד הטור, ובכה מאד על כי לא יתפשטו דבריו לאור לזכות הרבים כי לא ידע הסבה שבעבורו לא יצאו ספריו לאור, ובאשר בכה אז חשב אחרי אשר בכיתי על צערי טוב לי שאבכה על גלות השכינה, ואז מיד הותר לו מן השמים, ונמסר הדבר להגה"ק בעל מגלה עמוקות ז"ל והדפיס ספריו

טו) וספרתם לכם. ערמב"ן דבספירת נדה ל"צ שיוציא מפיו המספר ז' נקיים. ודלא כשל"ה. עי' בזה בשו"ת נובי"ת יו"ד סי' קכ"ג מה שהשיב להגרי"פ ובהגהות מבנו ז"ל. ועי' בחינוך מ' ש"ל. ורדב"ז סי' כ"ז. ובהפלאה כתובות (ע"ב.) - ובשו"ת הרשב"א סי' קכ"ו כ' דמשו"ה לא מברכינן שהחיינו בספירת העומר. דהספירה הכנה לעיקר מצוה דלאחר הספירה יקרבו שתי הלחם, ועתה סופרין לבד בלא עיקר המצוה ולהכי אין אומרים שהחיינו כו' לזמן הזה דהוא רק צער בזכרונינו חורבן ביהמ"ק. וג"כ להכי אומרים אחר הספירה הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בהמ"ק. כי מדאו' נוהג רק בזמן המקדש כשהקריבו העומר, ועתה רק זכר מדרבנן ומתפללים שנזכו לקיים לאמירה ולתכלותה – וגם תי' דימי העומר הם ימי דין ומשפט רשעים בגופם. בעדיות פ"ב מ"י. והי' מגפה בתלמודי ר"ע יבמות (ס"ב:). ולכן מצות הספירה בתחלת הלילה להחליש תוקף הדין השוטט בלילה. וברכת שהחיינו רק על שמחה. וער"ן סוף פסחים. ומטה משה סי' תרס"ט בזה. ורדב"ז אלף שכ"ז שהוא רק הכנה לחג עצרת. וסומכין על עצרת וכמו שאין מברכין על עשיית סוכה, ועשו"ת יהודה יעלה או"ח סי' קנ"ד. ובס' שער בת רבים יש אריכות בזה

ועי' בהגדה מעשה נסים לאא"ז הגאון מליסא ז"ל בפתיחה. על הא שלא תקנו ברכה על סיפור יציאת מצרים בלילה הזה. וכ' דבעינן סיפור מעליא ולא יצא בדיבור א' כמ"ש הרשב"א דבדיבור א' יצא. ורק דבכל דבר שתקנו ברכה בגוף המצות לא תקנו ברכה על צוותו, ואינו בדין לתקן ברכה על ברכה עש"ה. וחתנו הגה"צ ר' אלעזר מסוכוטשוב ז"ל בהגדה זכרון נפלאות בדף י"ב: הק' על זה. וגם אמאי לא תיקנו ברכה על ק"ש. וכ' שרק מצוה שהוא במעשה מברך ולא באמירה. והא דמברכינן ברכת התורה על עסק התורה והלל ומגילה וספירות העומר, הטעם כמ"ש בשבת (כ"ג.) היכן צונו מלא תסור. ותקנו הברכה בלשון וצונו להזכיר שגם המצוה ההוא שתקנו הוא בכלל וצונו ע"ש אריכות בזה

שם) אוה"ח ממחרת השבת פי' מעכשיו קודם שתכנסו לארץ וכו'. משמע שגם כשהי' במדבר היו סופרין ספה"ע, וכ"כ תוס' מנחות (מ"ה:) ד"ה קרבו. וע"ס טעמי המנהגים ח"ג דל"ח. בשם ס' מנחת ציון. דאיך ספרו הא לא יכלו לומר היום כך וכך לעומר שהרי לא הקריבו עומר. והביא מזה"ק (צ"ז.) דהמצוה הי' תיכף בעת צאתם ממצרים רק ספרו ליצי"מ ולא לעומר ע"ש. ועי' בקונ' נצוצי אורות מכל"ח ז"ל שהביא רמב"ם דמצות ספה"ע בזה"ז מה"ת. הרי דלא תלוי בהבאה וה"ה במדבר כאוה"ח. אך צ"ע דהר"מ מונה מצות ספה"ע בה' תמידין פ"ז הכ"ב ולא בהל' תפלה. וגם מלשונו מצוה לספור מיום הבאת העומר, נר' דס"ל דתלי' בהקרבת העומר. ומ"ש אח"כ בהכ"ד שנוהג בכ"מ וכ"ז. דהר"מ לשיטתי' שמקריבין אע"פ שאין בית ולכן ספה"ע מצוה אף בזה"ז. אבל במדבר דל"ה עדיין הקרבת עומר כלל ל"ש מצות ספה"ע אך מדכ' דנוהג בכ"מ וכל זמן נר' דאף בזמן חורבן בית ראשון הי' נוהג אע"ג דאז בטלה קדושת הארץ. וג"כ לא משכחת הבאת העומר אך י"ל כיון שקדושת ירושלים לא בטלה. גם קדושת א"י מירושלים לא בטלה. ומשכחת עומר מתבואה שגדלה בירושלים, ואע"ג שאסור לזרוע בירושלים זה רק מדרבנן

וברמב"ן שם מסופק מה דאי' בת"כ וספרת לך בב"ד. אם בא לומר שב"ד סופרין ומברכין או שיזהרו ב"ד במנין וקידוש שנת החמשים. עי' המאסף תרס"ח סי' ה'. דיש להוכיח מל'