פרדס יוסף ויקרא רפא

דאם אכל ב' זתים חלב בפ"א, והתרו בו בפירוש על שניהם שיחייב על שניהם, ואם בלע ב' זתים חלב בב"א דבית הבלוע מחזיק ב' זתים, מחויב ב' מלקות, ובמנ"ח מ' רצ"ח אות ט' תמה דזה הוי רק ריבוי בשיעורין, ואם יבשל ביו"ט שלא לצורך הרבה שיעורין, והתרו בו על מאה שיעורין כא' יתחייב כמנין השיעורין וחייב ק' מלקות, זה אין הדעת סובלת נוטה כלל עש"ה, אך במח"כ לא ראה בפהמ"ש מכות פ"ג מ"ז שהביא ירושלמי, בנזיר שהי' שותה יין כל היום והתרו בו, זה שאתה שותה שיעורו כך וכך, ועל כל שיעור אתה חייב מלקות לוקה כפי השיעורין ע"ש, והירו' הוא בנזיר פ"ו ה"ג

ובב"י אה"ע סי' מ"ד הביא בשם בעל העיטור דמומר לחלל שבת בפרהסיא דהוי מומר לכל התורה חולין (ה'.), רק במומר לחלל שבת בעבודת קרקע ולא בשאר מלאכות, וכן הגרע"א בחי' ליו"ד סי' ב' ס"ה הביא בשם התשב"ץ והניח בצ"ע ואין לזה מקור בגמ', ומצאתי בשו"ת שערי דעה ח"א סי' ב' שהביא ג"כ זה בשם תשב"ץ ח"ג ענין מ"ז, וכ' דסמיכתו עפ"י רמב"ן כאן דמלאכת עבודה הוי במחובר לקרקע, וחמירא שלא הותרה לצורך אוכל נפש, ועיקר מה דמחלל שבת כעכו"ם נלמד מדנסמכה פ' מקושש לפ' ע"ז, וכמ"ש הרא"ם סו"פ שלח (ט"ו ל"ד), ובשבת (צ"ו) מקושש תולש הי' והוא עבודת קרקע, אין לך אלא חידושו אבל סיים שאין לבנות יסוד על זה, וכן מצאתי בקובץ שערי תורה סי' נ"ב שהאריך בזה, וע"ע בזה בס' זכרון להגרי"ל גרויבארט ז"ל דף ש"ל, ובענין בפרהסיא בכמה, ובענין בעבירה שרק בלאו, או איסור דרבנן אי הוי מומר, ועפמ"ג פתיחה לאו"ח ח"ד אות ג', ופת"ש יו"ד ב' סק"ו, ודעת תורה סי' ב' סקכ"ט, ודו"ח מערכה ג', ופרד"י ח"ב (דף של"ב. ושנ"ח:)

ח) רש"י מלאכת עבודה שיש חסרון כיס כגון דבר האבד שיש חסרון כים, ורמב"ן בפסוק ז' כ' שאינו נכון ע"ש, ובס' בית האוצר ח"א כלל ס' אות י"ג הק' דא"כ בשאר יו"ט דכ' רק מלאכת עבודה, א"כ העושה מלאכה גרידא שאינו דבר האבד יופטר ממלקות דאעמה"ד - ולפמ"ש ביראים סי' קט"ו דכל המועדים איתקשו זל"ז י"ל, דילפי' שאר יו"ט מפסח דכ' כל מלאכה לא יעשו בהם, וכולל אפי' אינו דבר האבד, ועי' פנים יפות, ואמרי בינה ריש הל' יו"ט אריכות בזה

י) כי תבואו עי' ת"כ ובסדרי טהרות כלים (דף מ'.) בזה, ובתשובות אביו ז"ל בתחלת הספר, ובס' דברי אמת, בכר דוד בדרשותיו דל"ט

שם) והבאתם את העומר, במד"ר מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, (קהלת א' ג', ה' י"ז) תחת השמש אין לו יתרון אבל למעלה משמש יש לו יתרון, אותיות למעלה משמש ת' נ' ת' "תתן" דאם יעמול על עולם הזה, בכל יום הולך וחסר ויעזוב לאחרים חילו, אמנם אם יעמול למען יוכל ליתן צדקה. וכדומה זה נקרא שלו וכמ"ש המפו' בקדושים (כ"א ח') איש אשר יתן לכהן לו יהיה, זה נקרא שלו, וזה הי' קשה למדרש איך אמרו ראשית קצירכם, דהו"ל קציר דאינו שלו, דבע"כ יעזוב הון ביתו, וכן וצדקתו עומדת לעד (תהלים קי"א ג'), אמנם עי"ז שמביאין עומר נקרא קצירכם, ולכן למעלה מן שמש, "תתן" יש לו יתרון שהוא שלו, עי' בס' פני מבין

יא) לרצונכם בת"כ מלמד שאין כופין הצבור על כך, ועמנ"ח מ' ש"ב אות ד' שתמה דבודאי כל קרבנות צבור כופין כמו כל מ"ע בב"ב (מ"ח.), ובר"מ פי"ד הט"ז ממעה"ק נראה דכאן גזה"כ דאין כופין, וי"ל דבכל הקרבנות דרשי' כי יקריב אותו בע"כ וכ' לרצונו, הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, אבל כאן לא כ' יקריב נראה דבעי רצון גמור, ועי' בפי' הראב"ד על ת"כ שכ' פי', שאם לא רצו להביא לתרומות הלשכה כדי ליקח מהם קרבנות צבור, אין כופין אותם על כרחן אלא כופין אותו עד שיאמר רוצה אני שהרי חייבים הם להביאם עכ"ל

יד) עד עצם יום הזה, עמנ"ח מ' ע"ג חקר הא דבזמן ביהמ"ק קיים העומר מתיר, מה הדין אם הב"ד נתעצלו ולא הקריבו העומר אם מותר בלילה, דדוקא באין ביהמ"ק מותר בלילה, אבל בזמן ביהמ"ק תלי' עיקר בעומר, ואי ליכא עומר אסור כל השנה, או דמותר בלילה שלאחריו, ע"ש שלא מצא גילוי לזה בש"ס, ובמח"כ אישתמטתי' לי' תוס' ר"ה (י"ג.) ד"ה ומהיכן, שכ' בפירוש דאי לא הקריבו הי' אסור רק כל היום בלבד, ובלילה מותר, וכ"כ בתשובות ב"ח החדשות סי' מ"ח, וכ"כ בטורי אבן ראש השנה (ז':) דאחר יום הנף מותר אף אם לא הקריבו העומר גם